מהרש"ם חלק ג רפו

אינו מותר ובתשו' רדב"ז ח"א סי' ש"ט העלה דגם להסוברים דמהני היתר בדיעבד היינו בעשה לו טובה בלא דררא דממונא אבל בנתן לו מעות ולא רצה ליתן עד שישבע כ"ע מודו דגם בדיעבד אינו מותר אלא שהביא דמתשו' ריב"ש סי' קפ"ו לא משמע כן ע"ש ובתשו' תומת ישרים סי' רי"ג האריך להוכיח דהיכי דאין להתיר לכתחלה והמתירים ידעו שאין להתיר לכתחלה ואעפ"כ התיר אזי גם דיעבד ל"מ ההיתר כלל דבכה"ג מיחשב כלכתחלה והביא כמה ראיות לזה ולפ"ז גם בלא עשו לו טובה כיון דעכ"פ אין להתיר לכתחלה אם ידעו הב"ד מזה ל"מ ההיתר גם דיעבד

ועוד אני אומר דגם בלא ידעו מזה מ"מ הרי בכתב הי"ל קבל עליו מתחלה שלא ישחוט ועוד קבל עליו שאם יעבור יאסרו ידיו מלשחוט וא"כ נדר ב' לא חל כעת עדיין עד שיעבור וכמ"ש הר"ן פ"ג דשבועות בסוגיא דאכלי' לאיסורא והדר אכלי' לתנאי' דכל מי שאוסר ע"ע דבר פ' אם יעשה כך אין האיסור מתחיל עד לאחר שיעשהו ובפרט בנ"ד שאמר בלשון אזי יאסרו ידי וכו' בודאי מוכח שהנדר על הידים אינו חל עד שיעבור על נדר ושבועה הקודמת ובתשו' א' להרב דק' זאלישטשיק הארכתי לפלפל בדברי הר"ן הנ"ל ואכ"מ וא"כ הרי אין מתירין הנדר עד שיחול וא"כ ההתרה שהתירו לו ל"מ כלל לנדר זה וא"כ כשאנו באים עתה לדון על דינו אין לפסוק לו להתיר גם נדר ב' דהא לכתחלה אסור להתיר נדר כזה וגם אם כבר עבר פ"א ושחט וגם התירו לו כבר נדר ב' הרי מבואר בתשו' מהרי"ק שרש ל"ט דדבר האסור לכתחלה אף דמותר בדיעבד היינו בעשה פעם א' באקראי אבל כשחוזר ועושהו שוב אסור גם בדיעבד וע' בד"מ יו"ד סי' ע"ו שרמז אליו בקצרה ויש סמוכין לדבריו מתשו' הרא"ש שהובא באו"ח סי' תקי"ז ע"ש ותבין וא"כ גם בדיעבד ל"מ ההתרה וגם בלא"ה לשי' המחבר והט"ז סי' רכ"ט סק"י שחולק על הרלב"ח וס"ל דל"מ התרה פ"א לכמה שבועות שנשבע על דבר אחד וגם הש"ך סי' רכ"ח ס"ק ק"י שהסכים עם רלב"ח סיים דטוב להחמיר ושכ"נ מתשו' הרמ"ע וכיון דהמחבר וט"ז ס"ל כן הוי סד"א להחמיר א"כ בנ"ד שכתב רו"מ שהי' בח"ח ושד"א ונדר א"כ הרי אין השבועה חלה על הח"ח עד שנשאל מקודם על הח"ח וצריך התרה ב"פ וכבר נתבאר דבכה"ג דצריך התרה ב"פ ואסור לכתחלה שוב בפעם ב' ובפרט פעם ג' ל"מ גם בדיעבד ועוד דכיון שהי' ג"כ עד"ר וא"כ גם להסוברים דגם בעד"ר מהני התרה בדיעבד הרי מבואר בלח"מ פי"ד מיבום הי"ז דהיכי דאיכא תרי פסולי דלכתחלה גם בדיעבד פסול וא"כ ה"נ בנ"ד אך בתשו' א' להרב אבד"ק קרעמ- וניץ הבאתי סתירה לזה מש"ס דיבמות ק"ד ע"א ותוס' שם ובע"כ דלאו כללא הוא

אבל בגוף דינו של הר"א דס"ל דדיעבד מהני כבר כתבתי בתשו' לק' פאטק דאף דבתשו' רשב"ש סי' ק"ע העלה כן בדעת ר"ת ורשב"א משום דכל דין עד"ר הוא רק מדרבנן מ"מ הנה בתשו' רשב"א ח"ד סי' ק"ח מפורש דגם דיעבד ל"מ ודחה דעת השואל שרצה לחדש כן וגם הבאתי מתשו' תשב"ץ ח"ב סי' נ"ג שהוכיח כן מש"ס שבועות כ"ט ומפורש שם דדין עד"ר הוי מה"ת וע' בפ"י גיטין ל"ו שהעלה ג"כ שדעת הר"א דכל דין עד"ר הוא רק מדרבנן ובמח"כ נעלם ממנו דברי רשב"א ורמב"ן שבב"י סי' רכ"ח בדין נשבע שלא ישחוק דמפורש דהוי מדאורייתא וכ"ה להדיא בתשו' מהרי"ק שרש נ"ב ובתשו' א' להגאבד"ק סניטין נ"י הבאתי ראי' דהוי מה"ת מהא דריש יומא דמשביעין הכ"ג שלא יהי' צדוקי וקשה דלמא יתיר לו השבועה בפני ג' צדוקים וא"ל דל"מ התרה משום שהי' עד"ר הרי כל עד"ר רק מדרבנן והצדוקי אינו נזהר בדרבנן ולכאורה יש ליישב דהא כל היתר נדרים פורחין באויר כדאי' פ"ק דחגינה וא"כ הצדוקים שאינם מקיימים רק דבר מפורש בתורה אין להם דין היתר נדרים כלל אבל הרי מבואר בתוס' גיטין כ"ה סוע"א בד"ה שני לוגין וכו' ועוד סומכין כותים אהא דדרשי' בב"מ פ"ח ואכלת ולא מוכר וכ"ה בתוס' יומא נ"ה וגם מבואר כה"ג בתוס' ר"ה כ"ב ע"ב בד"ה להטעות וכו' דדרשי אתם ואפי' מזידין ומבואר דלהקל סומכים הכותים לפעמים גם על דרשת חז"ל וא"כ הדק"ל איך סומכים על השבועה ומה תועלת יש בה ובע"כ דדין עד"ר הוי מה"ת וכדמוכח משבועת מרע"ה בשבועות כ"ט וכמש"ל בשם תשב"ץ ולכן שפיר גם הכותים מקיימים זאת וא"כ גם בדיעבד ל"מ התרה ועוד דכבר העלה התו"ג לגיטין ל"ה דגם הר"א לא קאמר אלא היכי דמתחרט מעיקרא ונעקר הנדר למפרע גם מה שנדר עד"ר בזה ס"ל דדיעבד מהני אבל במתחרט בחרטה דהשתא ומיגז גייז לנדרו לכ"ע ל"מ התרה גם בדיעבד בעד"ר ע"ש וא"כ בנ"ד שא"א לו להתחרט מעיקרא שהרי לא היו נותנים לו דמי חזקתו אם לא הי' נשבע אלא דבכה"ג שהנדר ע"י סיבה סגי בחרטה דהשתא וכמ"ש הב"י סי' רכ"ח בשם הרשב"א ורמב"ן ורשב"ץ וא"כ שוב כיון שהי' עד"ר לכ"ע לא מהני ההתרה גם בדיעבד. והנה רו"מ העיר עוד בזה דלפמ"ש הב"י וש"ך ס"ק נ"ח בשם הריב"ש דאם אומר שנתכוין ע"ד הרוב גם באמר קטנים וגדולים אם הוא ת"ח נאמן כמו דבאמר בחרמו של ים נדרתי נאמן וא"כ ה"נ כיון דלא פירש ע"ד איזו רבים נדר אלא שהי' עומד בפניהם ובכה"ג מסתמא נתכוין עליהם וא"כ בנ"ד יוכל לומר שנדר עד"ר של רוב העולם ויהי' נאמן וא"כ שוב יש לסמוך בדיעבד ע"ד ר"ת וכמ"ש הש"ך דבכה"ג שהי' הנדר עד"ר סתם יש לסמוך בדיעבד ושעה"ד על ההתרה עכת"ד והנה מלבד שכבר נתבאר מכמה טעמים דבנ"ד גם דיעבד ל"מ התרה אף גם הרי כבר כתבתי דבנ"ד לא הותר הנדר שקיבל עליו אחר שיעבור אא"כ כבר עבר והיכי דכבר עבר על נדרו שוב נראה דלכ"ע אינו נאמן לומר שנתכוין היפוך משמעות דבריו כיון דדוקא ת"ח נאמן בזה ובנ"ד מעשיו ירחקוהו מלהיות לו דין ת"ח שהרי עבר על נדרו בשאט נפש אך בזה י"ל דהוא עבר פ"א בהיתר עפ"י התרת הב"ד אי נימא דמהני בדיעבד אבל גם בלא"ה כבר נתבאר כמה טעמים דגם דיעבד ל"מ בזה ההתרה

ומ"ש רו"מ דבנ"ד אין בזה תועלת להמשביעים במה שלא ישחוט במק"א ולכ"ע מותר להתיר לו לא ידענא מהו דלפי דעתם שיש להם חשש איסור של השו"ב הרי כל ישראל ערבים זל"ז ואם אולי אנשים אחרים לא יאמינו להם מ"מ אנשי חבורתם בודאי יאמינו להם והוי שפיר תועלת גם למשביעים