מהרש"ם חלק ג רפה

אך דכבר העיר רו"מ דעכ"פ הי' צריך לבטל בלבו ולומר היום וכדומה וכמ"ש בשו"ע שם סי"ד ומ"ש דבנ"ד מסתמא נתכוין במ"ש שלא ישחוט בלתי ידיעת הה"צ היינו בהעלם ידיעתו לגמרי אבל לא שיהי' ברצונו והסכמתו במח"כ נעלם ממנו מ"ש בתשו' מהרש"ל סי' ט"ו בדין צוואה שלא יעשה ראובן דבר בלא ידיעת חבירו ורצה השואל לפרש שאינו תלוי ברצון חבירו אלא במה שיגלה לו והשיב רש"ל דנראה פשוט דגם מאן דלא דריש לשון הדיוט מ"מ לישנא דמוכח ורגיל בפי כל דלשון בלא ידיעתו בהגיון בני אדם הוא לשון רשות והורמנא ועוד דא"כ הוא בלתי תועלת כלל כי מה יועיל לו הגילוי ועוד מאחר שאמר בלשון אזהרה ומחאה שלא יעשה דבר בלי ידיעת חבירו מוכח שהוא נטילת רשות דאם הוא בלשון גילוי הול"ל שיודיע כל דבר לחבירו ומדאמר שלא יעשה בלא ידיעתו הכוונה בהסכמתו ע"ש באורך ונ"ל עוד ראי' מלשון הב"י באו"ח סי' שס"ז בד"ה אבל אינה יכולה לזכות משלו לאחרים שלא מדעתו וז"ל והאי שלא מדעתו אינו כמו שלא מדעתו דלעיל דהוי אפי' בע"כ (ור"ל דמ"ש לעיל אם אוסר ורגיל לערב מערבת שלא מדעתו היינו דמערבת בע"כ) אבל האי שלא מדעתו היינו שלא מידיעתו וז"ש התוס' וצריך ליזהר שלא תזכה האשה לשכני' כשאין בעלה בעיר עכ"ל ור"ל דהכא בעינן ידיעתו דוקא דגם בסתמא שלא מיחה אסור וכ"ה בפרישה שם וע' בשו"ע שם ומוכח דידיעתו הוא הסכמתו ואף די"ל דבשתיקה כשאינו מוחה היינו הסכמתו וכמ"ש לקמן מ"מ עכ"פ בגילוי לבד לא סגי אלא בעינן רצונו ועכ"פ שלא ימחה וגם מדברי הש"ך בחו"מ סי' ס"ו ס"ק פ"ו במ"ש דמשתעבדנא לך ולכל דאתי מחמתך משמע שאתרצה לו וסיים דפירושו מחמתך בידיעתי ושנה ושלש שם לשון זה ומוכח דידיעתי היינו רצוני והן אמת שמצינו בתוס' קידושין מ"ד ע"א בד"ה במאמר דבע"כ ורבי היא וא"ת א"כ מאי קאמר קטנה אין עושין בה מאמר אלא מדעת אבי' והנערה מדעתה ומדעת אבי' ואי כרבי הא לא בעינן לא דעתה ולא דעת אבי' וי"ל דה"ק צריך להודיע לה או לאבי' ואח"כ יקדשנה בע"כ ע"ש ומוכח דמדעתו היינו שיגלה ויודיע לו וא"צ הסכמתו אבל כבר כ' רש"ל שם בהא דלהוי ידוע לך מלכא וכו' די"ל לשון מקרא לחוד ולשון בנ"א לחוד וה"נ י"ל דלשון חכמים לחוד וכו' ועוד דהתם נקט מדעתו אבל בידיעתו י"ל דגם התוס' מודו ובאמת שדברי תוס' צ"ע דהמעיין בעירובין פ"ב ע"ב ובפסחים דף פ ח ע"א ימצא דהש"ס רצה לפרש מדעתן דאמרי אין ודחה דהיינו בסתמא אבל שיהי' בע"כ ודאי לא יתכן לפרש כלל וע' תשו' מהרשד"ם חיו"ד סי' פ"ח באמצע התשו' שהעלה דלשון בדעת חבירו היינו רק שיודיע לו אבל היינו מכח ההוכחות שהביא מלשון השטר ע"ש באורך ותבין

ובש"ס דב"מ קי"ב ע"א לא תלין וכו' יכול אפי' לא תבעו ת"ל אתך לדעתך ופירש"י ולא מדעתו ע"ש ומוכח דמדעתו היינו רצונו דכיון שלא תבע מחל וכן בנ"ד אם נודע להרב ולא מיחה י"ל דהוי כהסכמה וכמ"ש הב"י באו"ח סי' תע"ב בדין הסיבה דתלמיד לפני רבו צריך נטילת רשות וסיים בעובדא דאביי ורבה דכיון שהי' רבה רואה ושותק הוי כנתינת רשות ע"ש וע' בתשו' מהרי"ט ח"א סוסי' פ"ג שהוכיח מכמה מקומות דברואה ושותק ואינו מוחה הוי כהסכמה אלא דהתם מיירי בת"ח שרואה חבירו עובר איסור תורה ע"ש ואולי י"ל דדוקא בעושה לפניו ורואה ושותק הוי כהסכמה משא"כ שלא בפניו אבל לא מסתבר כלל ולכן אם בנ"ד הודיע לו ושותק ולא נשמע בשמו שהוא נגד רצונו י"ל דאינו עובר על השבועה אבל אם גי"ד שאינו רוצה בזה אין שום מקום לפרש דידיעתו היינו ידיעה לבד בלא רצונו

, וגם בלא"ה מ"ש רו"מ לפרש כן דעת השו"ב אם השו"ב עצמו לא טען כן מוכח שלא הי' כן בלבו וכמ"ש כה"ג בתוס' יבמות קט"ז ע"א בד"ה הכא חיישינן דלמא בגמלא פרחא אזל והקשו מהא דמכות ה' ותירצו בשם הר"מ דהתם אם אי' דאזלו בגמלא פרחא הי"ל לטעון כן ומדלא אמרי הכי ש"מ דשקר מעידים וגם בתוס' כתובות ט' ע"א בד"ה ואבע"א וכו' יע"ש בסוה"ד דאם אי' דמוכ"ע היא היתה טוענת כן ובתוס' שבועות מ"א ע"ב ד"ה כל האומר לא לויתי וכו' דהכא כשטוענין עליו בב"ד יש לו להשיב בענין שיופטר ואין לנו לתרץ דבריו ע"ש וע"ע בתשו' חכ"צ סי' ל"א כה"ג

אך בעיקר הדין דשבועת אונס בעינן שיאמר בלבו היום כבר העלה בתשו' מהר"ם לובלין סי' י"א להוכיח מתשו' רד"ך בית י"ז חדר י"ג דזה דוקא היכא דהאנס התחיל ליקח ממונו וכדומה והוא נשבע להציל ממונו ואפי' אם האנס א"ל שישבע כיון דתחלת דברי האנס הי' רק לממון אלא שזה כפר ואמר שהן של תרומה וכדומה ואז א"ל האנס שישבע בכה"ג בעינן שיאמר בלבו היום אבל היכי דמאנס אותו בתחלה על השבועה עצמה בזה, א"צ שיאמר בלבו היום ע"ש באורך וא"כ ה"נ בנ"ד כיון שהי' האונס על גוף השבועה א"צ שיאמר בלבו היום כלל

אבל מ"מ בכל היתר זה לבי נוקפי חדא. כי הנה מצאתי בתשו' תשב"ץ ח"א סי' צ"ג מפורש היפוך דברי מהר"ם לובלין הנ"ל וגם בנאנס על השבועה צריך שיאמר בלבו היום ועוד דשמא לא רצו מתחלה שבועה רק כשרצה דמי חזקתו לא רצו ליתן לו עד שישבע ועוד דשמא הי' להם עליו חששות מדינא שהי' בידם לבטל חזקתו בעירם אלא שלא רצו לקפח חיי' לאסרו בכל העולם או שלא הי' בידם גב"ע כזה וא"כ כל האונס איננו בגדר אונס כלל וע' בתשו' רש"ל סי' כ' וביש"ש חולין דכל דפשע פשיעה שלא כהוגן אפי' ב' או ג' יכולים להעבירו ובשו"ת הש"מ סי' כ"ב ביאר דכל דאסור לכתחלה יכולים בנה"ע לדחותו ולומר אדעתא דהכי לא קבלנוך ואיתרע חזקתו ע"ש וא"כ אולי גם בנ"ד הי' בכה"ג וכיון דהי' עליו רק חשש לכתחלה רצו לתקן רק אנשי חבורתם ולא לקפח חייו ולא לאסרו לכל העולם

ובזה נדחה ג"כ ההיתר שכתב רו"מ ע"י מה שהתירו לו ג' ואף דלשי' כמ"פ בנודר לחבירו בשביל טובה שעשה לו לא מהני גם בדיעבד מ"מ הכא מה שהחזירו לו דמי חזקה לא מיקרי טובה כיון שהי' מגיע לו מן הדין ולפמ"ש ליתא וע' תשו' מהרשד"ם חאה"ע סי' כ"ו שפסק כדעת הי"א דבנדר לתועלת חבירו וקבל טובה גם בדיעבד