מהרש"ם חלק ג רפג

סי' רע"ח להרב הה"ג מו"ה בנימן זאב משנה ז"ל אבד"ק קרעמיניץ ברוסיא

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באשה א' מקהלתכם שנסעה זה זמן רב עם בעלה לפאריז וזה ערך ג' חדשים באה לביתה ואמרה שבעלה גירשה בפאריז והי"ל כתב ב"ד אלא שעל הגבול רוסיא לקחו ממנה כל הכתבים וגם זה לקחו ונתחזק הקול בעיר שנתגרשה ואח"ז העידו ב' עדים שראו מכתב מבעלה שכ' לאביו בזיונות על אשתו הנ"ל ושעי"ז נאלץ לגרשה וגירשה בפאריז ורו"מ הביא מתשו' רדב"ז ח"א סי' רמ"ה שהובא בפת"ש סי' קנ"ב ס"ק י"ד וגם מתשו' שבתחלת שו"ת חא"ש שהאריך בצדדי היתר בדאיכא ע"א שראה הגט וע"א שראה מכתב מבעלה שגירשה בצירוף הקול וגם רמז לתשו' מאמר מרדכי שסמך יסודו ע"ד התשב"ץ והנה מלבד זה יש לצדד עוד לפמ"ש בשו"ת הוע"ר חא"ע סי' פ' דהא דאינה נאמנת לומר נתגרשתי היינו באמרה סתם נתגרשתי אבל באמרה נתגרשתי בב"ד פלוני דהוי מלתא דעל"ג דמי להא דיבמות ע"ז כך מקובלני מב"ד של שמואל דנאמן דהוי מלתא דעל"ג ע"ש וכן העלה בשו"ת ספר יהושע בפו"כ סי' מ"ז אלא דצריך לחקור ולדרוש היטב באיזו ב"ד נתגרשה דבכה"ג לא משקרא והעיד שכן המנהג והסכימו עמו כמה חכמים ע"ש וכה ראיתי בפת"ש סי' קמ"ב ס"ק ז' שהביא סברא זו בשם תשו' מ"ע אבל חילק שם בין מקום קרוב או רחוק והפת"ש חולק עליו וראיתי בשו"ת משיבת נפש סי' פ' שהוכיח מדברי מהרי"ו סי' פ"ו שכתב דהא דקורעין הגט דעכשיו אנו מתי מעט והקול יוצא והכל יודעים שקיבלה הגט וא"צ להראות הגט ומזה מוכח דנאמנת לומר נתגרשתי בב"ד פלוני דהוי מלתא דעל"ג וגם במדינה אחרת נאמנת דאל"כ הול"ל דבמדינה אחרת אין לקרוע הגט ואם בזמן הש"ס לא הי' על"ג מ"מ בזה"ז הוי על"ג וכ' שהאריך בתשו' אחרת ורמז לרש"י גיטין כ"ג ע"ב דכיון דהותרה בב"ד יש קול וגם להב"ש סי' ד' ס"ק כ"ז בשם א"ז ע"ש

אבל ראייתו ממהרי"ו אינה מוכרחת כלל ובפרט דהמנהג שנותנין מעב"ד לידה אבל גוף החילוק בין מקום קרוב לרחוק נראה שיש לו יסוד בתוס' קידושין מ"ד ע"א ד"ה כמן ימא לטיגני וכו' ור"ת פירש דשני מקומות הן וקרובין זה לזה כלומר אין אדם משקר כה"ג דכיון דמקום קרוב הוא סבר אי משקרנא אתי אינש אחרינא ומכחישני הלכך לא משקר עכ"ל וע"ע בירושלמי פ"ו דגיטין ה"ב חד רב נפק מבית וועדא אמר נפק עובדא כר"י וסמכין עלוי לא הוה צריכה מיסמוך עלוי אלא דהות מן ימא לטיגני ובמרה"פ שם הוכיח מזה כפי' ר"ת ודלא כרש"י ואינו מוכרח ובק"ע פי' ב' פירושים ועכ"פ גם הק"ע רמז להא דהרוצה לשקר ירחיק עדותו וי"ל דבזה"ז דשכיח בי דואר י"ל דגם מקום רחוק כקרוב דמי

והנה מ"ש הפת"ש שם ראי' מהא דנתגיירתי בב"ד פלוני דיו"ד סי' רס"ח ס"ט דאינו נאמן לפמ"ש הספ"י שם אין ראי' דהאשה יש לה נאמנות אלא דבמקום חזקה ודשב"ע גזיה"כ שלא להאמין ועכ"פ לא דמיא לעכו"ם דפיהם דיבר שוא אבל מהא דאמרו עדים וכו' ושאר מקומות שהביא הפ"ת מדברי הרדב"ז והרשב"ץ נראה כדבריו אבל מ"מ בכה"ג שהבעל כתב שגירשה דעכ"פ ספק הוא וחולצת ולא מתייבמת שוב י"ל דבכה"ג דאיתרע חזקת איסור שלה לכ"ע נאמנת בכה"ג אלא שצריך להרבות חקירה מדברי האשה ולאיים עלי' שיכתבו לפאריז ואם אולי יהי' באמת באפשר לברר הדבר ע"י מכתבים להב"ד דשם או ע"י אבי הבעל שיכתוב שנית להבעל וישיג שנית מכתב מה טוב ואם לאו יוכל כ"ת להקל וגם בלא כתב הבעל בכת"י אלא ע"י אחר נראה להקל ובפרט בנ"ד דליכא עדים שנשאת עמו ורק שהוחזקה לאשתו

אבל מדברי רדב"ז הנ"ל אין ראי' לנ"ד שהרי מיירי במקום קרוב כמבואר למעיין בגוף התשו' וצירף שם שהיתה עשירה גדולה ואיך לא יתבע הבעל מעותיו שבידה אלא דנראה שם שכ"כ ליתר שאת ועכ"פ מוכח דס"ל דגם במקום קרוב אינה נאמנת לומר נתגרשתי וצ"ע אבל בנ"ד בצירוף המכתב הנני מסכים עם רו"מ להתירה אחר חקירה ודרישה היטב וכמש"ל. סי' רע"ט להרב המאה"ג מו"ה ישעי' לאנדמאן נ"י אבד"ק אזיפאלי

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתי שהי' נשואין בכפר א' הסמוך לעירו וסידר קדושין מלמד א' אשר מכבר גירש אשתו בע"כ וגם נתייחדו עדי קידושין מעצמם שלא בפני הכלה והעדים אין מכירים את הכלה ובשעת קידושין היו פני הכלה מכוסים ולא ראו אותה כנהוג ורו"מ האריך לבטל הקידושין ושתהא צריכה קידושין אחרים והנה מה שהאריך מדברי השבו"י ח"ג סי' קכ"א שנמצא תקנה ע"ז שלא לסדר קידושין רק רב או מו"ץ ובתשו' הכנ"י שם כתב שיש בזה תקנה בגזירת נח"ש מר"ת והביא רו"מ דברי כמ"פ שהובאו באה"ע סי' כ"ח דבעשו תקנה שלא לקדש בפחות מעשרה גם בדיעבד הפקירו ממונו ואפקעינהו לקידושין (והביא דברי מבי"ט ח"ב סי' ר"ו ודברי הנו"ב מ"ת א"ע סי' נ' והאריך בדברי מבי"ט הנ"ל וגם הביא דברי הב"ש סי' מ"ד ס"ק י"א דביש לו אשה אחרת וקידש אשה ה"ז מקודשת והוא מהמרדכי והביא ד' רשד"ם חיו"ד סי' צ"א דבקידושין ליכא חדר"ג כלל אבל בשו"ת מהר"ח א"ז סי' רכ"א ועבוה"ג סי' ל"ז מבואר להיפוך ובתשו' נו"ב מ"ת אה"ע סי' קכ"ט אות ז' בשם כנה"ג שהוכיח מהמרדכי דגם בקידושין איכא חדר"ג וגם פלפל בדברי נו"ב שם אות ז' דכל איסורי קידושין ילפינן מכ"ג ורו"מ תמה דנילוף מיבמה לרב דאמר דאין קידושין תופסין ביבמה והאריך בכל הנ"ל) ולפענ"ד אין מכ"ז ענין כלל לנ"ד חדא דגוף התקנה לא נתפשטה כלל במדינתינו שהרי הט"ז והב"ש סי' מ"ט כתבו בפשי' דלסדר קידושין א"צ שיהי' רב ולא הזכירו כלל מהתקנה והרי הט"ז הי' גדול מדינתינו ואם אולי במדינת אשכנז נתפשטה תקנה זו ואין ראי' מזה למדינתינו אבל הב"ש הי' ג"כ במדינת אשכנז ולא הזכיר מזה וגם מתשו' בעל כנ"י שם מוכח להדיא דלא היתה התקנה לבטל הקידושין