מהרש"ם חלק ג רפב

והנה בגוף הדין יש לעיין אם בנ"ד דינם כמוכסין שאל"ק כי אם האדון פעל לו רשיון הממלכה לבנות לו ביהמ"ט אף שהי' בפיתויים של שו"ל הרי קיי"ל דאין שליחות לעכו"ם ואחרי שהשיג רשיון ובנה לעצמו בית אטו אם לא יהי' בית בעיר רק א' ורצה המשכיר שכר דירת ביתו ביוקר יחשב למכס שאל"ק הלא שכר ביתו הוא נוטל ושכירות אין לו קצבה כמה ראוי ליקח ובפיהמ"ש להר"מ פ"י דב"ק כתב וז"ל ואם הי' המוכס נכרי או מוכס ישראל אלא שאין לו קצבה אלא שלקח רשות מן המלך שיוכל להוסיף על המכס איזו שיעור שירצה על הקצבה שקצב לו המלך וכו' עכ"ל הרי דדוקא בעשה המלך קצבה והוא מוסיף על הקצבה ההוא אסור משא"כ בנ"ד – ובזכרוני שזה כמה שנים ראיתי תשו' בכת"י מהגאון מהרש"ק ז"ל מבראד לענין זכות המזיגה שקורין במדינתינו פראפינאציע אם מותר מדינא להעלים מפני שהמחזיק מוסיף ומייקר שער מקח הי"ש כמה שירצה ומדד"מ אסור לשום אדם זולתו למכור י"ש והשיב עפי"ד פיה"מ הנ"ל דאין זה בכלל מכס ושכר סחורתו הוא מייקר ואין לו קצבה ואינו בכלל גזל והרי התם מקח י"ש ידוע לכל בשער שבשוק – ומה"ט נחשב לריבית במוכר ביוקר בשביל המתנת מעות בדבר שיש לו שער ידוע גם בסתמא כמ"ש ביו"ד רסי' קע"ג ואפ"ה התיר ופוק חזו מה עמא דבר שגם אנשים כשרים שוכרין זכות המזיגה ומכ"ש בנ"ד דשכירות קרקע אין בו אונאה ולשי' רשב"ם ב"ב דף ס"א ע"ב ל"ש בקרקע לומר הדמים מודיעים מפני שאין אונאה לקרקעות וע"ש בתוס' ד"ה ש"מ א"כ מכ"ש דנימא דאין בזה גזל ואחרי כי הממשלה מוחה לבל ישחטו בעיר ובידם למחות כי הדרכים והרחובות שלהם וע' בב"י חו"מ סי' קס"ב בשם הרשב"א וגם מחשש עיפוש האויר כידוע ובמה איפוא יוכלו לברר שהי' מצד השתדלות שוחד וכדומה שלא כדת אולי הוא מצד נימוס דד"מ וכדין עשו כפי דיניהם

ואולם גם אי נימא הכי מ"מ עכ"פ המעלים וזובח במק"א ואינו משתמש כלל בהבית של משכיר אין בו גזל עכ"פ להישראל א"כ אכתי הוי שבועה בטעות וכבר כתב רו"מ דגם לשי' הט"ז שפקפק בזה לשי' הר"ן מ"מ כיון שנזכר בהכתב בפירוש שהשבועה היתה באופן שיש בזה איסור גזל א"כ לכ"ע יש להקל ומלבד זה כבר העלה מהרי"ט ח"א סי' ס"ח דלא כהר"ן והביא ראי' מש"ס דגיטין מ"ו ע"א דכיון דא"ל מארץ רחוקה באנו ולא באו לא חיילא שבועה עליי' וגם הביא מהרמב"ם פ"ב מנזירות וכבר העיר הלח"מ שם בזה דהרמב"ם חולק על הר"ן ותמה על הכ"מ וע"ש במהרי"ט בשניות חיו"ד סי' כ"ז שהעלה דהיכי דאיכא הוכחה שטעה גם הר"ן מודה דגם בלא אמר בפירוש בשעת נדר שבשביל כך הוא מדירה אין הנדר חל ועמג"א סי' כ"ה ס"ק ג' בשם מהר"ם לובלין ומ"ש עלי' דצריך התרה ומוכח דס"ל כהט"ז ולכן בנ"ד אם ידוע שהאמת כדברי ראובן שנכתב כן בהכתב בפירוש הדבר פשוט להקל אך אם אינו מבורר יש לפקפק קצת אם נאמן דאף דנאמן לומר אנוס הייתי או תנאי הי' בדבר הרי בנ"ד שיש כתב ביד המוכס אולי יתברר אח"כ שאינו כפי דברי' ומה"ט אין משביעין בכה"ג שבועה כמ"ש בסוסי' פ"ז אך אם ידוע לב"ד ואיכא רגל"ד דאדעתא דהכי נשבע יש להקל ג"כ

אבל מ"ש רו"מ עוד דיש להקל מפני שלא קיימו הבטחתם לכוף את שני השו"ב לירד עמו לדין יש לפקפק עפמ"ש בתשו' מהרי"ט בשניות חיו"ד סי' מ"ח בד"ה והטענה השלישית וכו' ואפי' לפי דבריו שאמר שתנאי הי' דברי' ע"מ שיחתום החכם בכתב החזקה שלו ולא חתם לא מפני שתבע פ"א ושתים ולא חתם הותרה שבועתו דתנן פ' האומר וכו' הוא יתן לכשירצה וכו' ע"ש וה"נ הרי לא קצבו זמן לזה. ואולי יקיימו אח"כ ועוד שהרי לא נעשה בדרך תנאי ואף דמבואר ברמ"א יו"ד סי' ר"כ סעי' ט"ו דגבי שבועה ונדרים א"צ תנאי כפול מלבד שהדבר תלוי באשלי רברבי כי הנה מצאתי בתשו' מיימוני לסדר הפלאה ה' שבועות סי' ד' דדוקא היכי דאיכא הוכחה ורגל"ד סגי בני"ד אבל בכל נדרים ושבועות י"ל דבעינן ת"כ ושאר משה"ת ע"ש וגם בתשו' מהר"י מברונא סי' רי"א רפי' בידו ד"ז והביא מתוס' פ"ג דסנהדרין גבי אסמכתא מ"ש מהא דהילני המלכה אבל גם לשי' רמ"א נראה דהיינו בנדר שבינו לעצמו וטעמו של רמ"א הוא עפמ"ש הרמב"ן ב"ב והובא בב"מ לאה"ע סי' ק"כ דכל תנאי שבינו לעצמו א"צ משפטי התנאים אבל בנשבע לחבירו גם הרמ"א מודה דבעינן משה"ת וכן מוכח מתשו' מהרי"ק שורש קע"ח ענף ג' גבי אחים שנשבעו זל"ז שכ' להדיא דכל שלא כפל תנאו אינו כלום ואני מצאתי בירושלמי פ"ז דדמאי ה"ז בהא דמאה טבל מאה חולין וכו' רשב"ל אמר צריך להתנות ולומר אם טבל עלה בידי הוא מעשר ואם מעשר עלה בידי הרי הוא ת"מ א"ר יונה צריך לכפול תנאו ולומר ואם לאו לא עשיתי כלום ר"י אמר א"צ לכפול תנאו דין כדעתי' ודין כדעתי' דאיתפלגין שני כריים כאחת ר"י אמר קדשו מדומעין וכו' וע"ש בפ"מ ומבוא' דאי לאו הך טעמא לכ"ע צריך שיכפול תנאו ואם לאו חל דין ת"מ על הנוספות אף שהוא תנאי בינו לבין עצמו ואי נימא דשא"ה דנוגע לכהנים א"כ עכ"פ מפורש דבכה"ג שנוגע לחבירו בעינן ת"כ וכמ"ש וא"כ ה"נ בנ"ד

ומ"ש רו"מ מתשו' לח"ר סי' רכ"ד דנאמן לומר תנאי הי' ושם הביא ממהרי"ק הנ"ל וצידד דבדאיכא אומדנא דמוכח סגי בגי"ד הנה גם בסי' ע"ד שם האריך בדין זה אי בעינן ת"כ והביא מהתוס' ס"פ שבועות העדות דדוקא בדאיכא ממונא בעי' ת"כ משא"כ באיסור לבד והביא שם שמדברי הרא"ש לא נראה כן וסיים ג"כ דבדאיכא אומדנא דמוכח לכ"ע מהני וא"כ הכל כפי האומדנא ורגל"ד

אבל בכ"ז יש לנו לחוש לחומר איסור שבועה ולהוסיף עליו שישאל בפני ג' שאינם מבני העיר על שבועתו ובכה"ג דהוי לדבר מצוה ולטובת רבים מהני התרה גם שלא מדעת המשביע ובפרט שלא נזכר בהכתב ענין נדר עד"ר או ע"ד חבירו ויתירו מקודם מה שנשבע שלא יחפש לו שום היתר וגם מה שאסר ע"ע שחיטתו הגם שיש לצדד דשבועה זו לא חלה כלל כמ"ש בשעה"מ פ"ג דנדרים והובא בפת"ש סי' ר"ד דהוי דשלב"ל ועפי"ז י"ל דגם מה שאסר על עצמו כיון שבטל מקצתו בטל כולו וע' שעה"מ פי"ב מנדרים ופת"ש סי' רכ"ט ובמק"א הארכתי בזה מירושלמי פ"ה דברכות ה"ב וגם מירושלמי פ"ב דשקלים ואכמ"ל כי נכון יותר שישאל על כל שבועותיו לבל יקילו המון העם בנדרים ושבועות.