מהרש"ם חלק ג רפ

ובע"כ דלא הוי דומיא דמום דלא מיפסל אלא בקדשים ולא בחולין ועוד דבגזל לא יתכן לומר דבחד בחד מהני ביטול כיון דאפי' בתרי לא בטיל דהא ממונא לא בטל כדאי' בביצה ל"ח

ומה שהקשה רו"מ ע"ד תוס' גיטין י"ט ע"א ד"ה די' וכו' שכתבו דהא דפ' הבונה דתנן כתב ע"ג כתב פטור ואר"ח מתני' דלא כר"י לא בעי לאוקמי כשאין כתב השני מתקן כלום דאפי' ר"י מודה דאינו כתב משום דמתני' משמע לי' דבכל ענין פטור אפי' כתב גט או ס"ת שלא לשמה והעביר עליו בשבת קולמס לשמה וע"ז תמה רו"מ דלענין ס"ת לא משכח"ל שיחייב ר"י משום מתקן דאי מיירי בשוגג הרי כיון דכתיבת ס"ת הוי מצוה הוי טעה בד"מ ועשה מצוה ופטור מקרבן ואי במזיד הרי בגיטין מ"ה ממעט מומר מכתיבת ס"ת וה"נ בכתיבתו נעשה מומר ואף דבפ"א ל"ה מומר מ"מ הרי בחולין מ"א הואיל והתיר א"ע למיתה אין לך מומר גדול מזה ובנ"ד הוי ג"כ פרהסיא שהרי סופו שיתוודע לב"ד והוי מומר ואינו מתקן כלום עכ"ד

ולענ"ד לק"מ דבשוגג ודאי דאין זה בכלל טעה בד"מ שהרי לא ניתן שבת לדחות כלל לגבי מצות כתיבת ס"ת וליכא טירדא דמצוה כלל כמבואר בכל הסוגיא דשבת קל"ז ע"א דהיכי דליכא תינוק למול בשבת לכ"ע לא מיקרי טעה בד"מ וע' בתויו"ט פ"א דשבת בד"ה פשט העני את ידו שכתב דלגבי מצות צדקה דלא ניתן שבת לדחות מעולם ל"ש טעמא דטעה בד"מ ואף שדבריו צ"ע והארכתי במק"א וכמדומה שגם בחי' רע"א השיג עליו מ"מ בנ"ד לכ"ע הוי כן וע' בתויו"ט פ"א דמגלה בהא דלא גזרו על קריאת ס"ת בשבת שמא יעבירנו משום דכל הקורין בס"ת בקיאים הם ע"ש

וגם מ"ש דלא משכח"ל במזיד לא אדע כוונתו כלל דהא בתוס' חולין י"ד שהביא רו"מ מיירי ג"כ במזיד והיינו בהתראה דהא קתני אעפ"י שמתחייב בנפשו ואפ"ה ס"ל דלא מיקרי פרהסיא ובאותה שחיטה לא נעשה מומר וא"כ התוס' לשיטתם אזלי

ומ"ש עמ"ש בתשו' דהיכי דמאלי' קדוש לא הוי בכלל דבר הנדור וע"ז הקשה מהא דמעשר בהמה דמאליו קדוש ואפ"ה הוי בכלל דבר הנדור ובאמת סברתי הנ"ל הוא ש"ס ערוך בנדרים י"ג ע"א דלדידן דקיי"ל כר"י הוי בכור דבר האסור אף דמצוה להקדישו מ"מ כיון דכי לא מקדיש לי' מי לא מוקדש הרי דבכה"ג הוי דבר האסור והא דמע"ב כבר כתבו התוס' בנדרים י"ח ע"ב דמ"מ בעי העברת מנין דאם נטל א' בלא מנין לא קדוש ע"ש אבל מה שפקפק רו"מ בראייתי מהראב"ד מדנקט הזכרות דוקא מוכח דבעי כונה יפה הביא מדברי הרשב"א שם שהעיר בקושיתי והעלה דלאו דוקא אזכרות דה"ה שאר הכתובים אלא דהרשב"א שם כ' דגם קדושת שאר כתבי הקודש הוא רק ע"י כוונת הכותב לשם קדושה ומוכח דבלא כונה לא קדיש ולפמש"ל מתוס' נדרים י"ל דע"י הכתיבה לבד מיקרי דבר הנדור כיון דעכ"פ בעי' מעשה האדם שהוא הכתיבה

ומ"ש עמ"ש בשם האשכול דדוקא בשמות בעי כתיבה לשמה שהרי מבואר כן בתוס' הנה מי לא ידע מזה וכבר רמזתי שם לשו"ת אחרונים שהאריכו בדברי תוס' הנ"ל ואני הבאתי שמצאתי באשכול שסובר ג"כ כן

ומ"ש עמ"ש בס' מנ"ח מצוה מ"ח בדין מכה אביו טרפה דחייב דלענין זה מיחשב כחי ורו"מ הביא מסנהדרין ע"ח דדוקא ברובע טרפה חייב משום דנהנה ומוכח דטרפה חשוב כמת והביא דברי מרדכי פא"ט סי' תרל"ה ותוס' נדה ב' דגרסי בחולין י"ב גבי מכה אביו ודלמא טרפה הוא ובאמת כלשון המרדכי הוא גם ברוקח סי' תס"ד וסה"ת הל' או"ה סי' ע"ג וכבר עמד עליהם בתשו' מהר"י אסאד (מגדול א' בדור שלפנינו) חיו"ד סי' פ' והוכיח דט"ס הוא והביא כמה ראיות והעלה ג"כ לדינא דמכה אביו טרפה חייב ע"ש וגם בקוה"ר שברא"פ בסופו לסי' ל"ט אות כ"ו העיר בזה

ולענ"ד נראה כדבריהם דהכא דתליא רק בחבלה בנפש שהוא הדם גם בטרפה איכא משום נטילת נשמה וש"ס ערוך בפסחים ע"ג א' שחטו ונמצא טרפה בגלוי חייב משום חובל דהוי משום נטילת נשמה

ומ"ש רו"מ מהא דנזיר מ"ג ע"ב דנקטע ראשו של אביו אינו מטמא לו משום דלא הוי שלם ובע"ז ו' דטרפה לא מיקרי תמים א"כ ה"נ במכה אבי' בעינן שיהי' שלם ולא טרפה תמהני דא"כ אם אביו בע"מ ומחוסר אבר שאינו טרפה כגון מחוסר פרק של אצבע וכדומה ל"ש בו דין מכה אביו ומקלל אביו וכן כיבוד אביו דלא הוי תמים והתם בנזיר היינו שאינו שלם כפי שהי' בחיי' כמ"ש הרמב"ן והרא"ש וע' תשו' רדב"ז חלק ששי סי' שני אלפים רע"ב שחידש ד"ז מסברא ולא הזכיר מדברי הרמב"ן והרא"ש וגם לא הביא דעת כלבו בשם הר"ש שהובא בב"י יו"ד סוסי' שע"ג דגם בחסר מחיים דינא הכי ומ"מ י"ל דגם הוא מודה דדוקא התם בטומאה דכתיב גבי אחותו הבתולה לה טמא דממעט דדוקא כשהוא שלימה וי"ל דמזה יליף גם לאביו ושאר מתים ובזה מיושב קו' התוס' שם ד"ה מיתיבי בסוטה ג' ע"ש ותבין משא"כ גבי מכה אבי' ואמו ועוד דשא"ה דכתיב התם לשארו הקרוב אליו והול"ל אם ואב ואח ומדנקט אביו דרש הכי מיתורא וע"ש בס' ברכת ראש ואני מוסיף משום דביחזקאל מ"ד איתא כי אם לאב ולאם ולבן ולבת וכו' והכי כתיב לאביו דרוש הכי משא"כ גבי כיבוד ומקלל ומכה דאורחא למינקט אביו ויהי' איך שיהי' לא יעלה עה"ד להוסיף דרשות מדעתינו ולמעט מי שחסר אביו כ"ש מאיזה אבר מדין מכה ומקלל אביו ומכ"ש ממצות מורא וכיבוד ולפי דברי רו"מ גם התם נימא דוקא אביו שלם ולא חסר כ"ש א"ו כמ"ש

ומה שהקשה במכתבו הקדום ע"ד התוס' יבמות ס"ו ע"א דלגבי תרומה ל"מ ק"פ גם למ"ד דכקה"ג דמי ע"ז תמה מהא דעבדים שקנו עבדים שיאכלו בתרומה ועבדים אין קונים קה"ג כדאי' בנזיר ס"א יעוין בס' יד שאול סי' רס"ז ס"ק ט' שהביא קו' זו בשם רב א' והאריך בישובו אבל בלא"ה דברי תוס' צ"ע מש"ס דע"ז ט"ו דדייק ממתני' דכהן ששכר פרה מישראל דלא יאכילנה כרשיני תרומה ואי ס"ד דשכירות קניא אמאי לא יאכילנה ולשי' תוס' הנ"ל ליכא דיוקא וכבר העיר בזה בשו"ת נט"ש סי' ה' ובמק"א ביארתי דכיון דכל תרומת כרשינין הוא רק מגזירה דרבנן (וע' בכ"מ רפ"ב