מהרש"ם חלק ג רעט

בלא כונה אינו קדוש מדאורייתא אלא דסתמא לשמה קאי אבל במכוין שלא לשמה ודאי דאינו קדוש

ועוד נראה דבכותב שם אלקים אחרים ודאי דסתמא שלא לשמה קאי ולכ"ע לא קדיש מדאורייתא וכה"ג כתבו התוס' במנחות ז' ע"א ד"ה ארי' וכו' דאע"ג דכ"ש מקדשין שלא מדעת מ"מ שלא בזמנן אינן מקדשין אע"ג דלילה לאו מחו"ז ובתוי"ש יומא נ"ז דאע"ג דמצאצ"כ מ"מ בלא הגיע זמנו לכ"ע צריך כונה ע"ש וה"נ בזה

ומה שהקשה בהא דקטן אינו בר קשירה הא לכשיגדיל יהי' בר קשירה וכמ"ש תוס' גיטין כ"ג לענין בר כריתות כבר קדמו בתשו' מהרי"א חיו"ד סי' ש"ג ובבינ"א שער או"ה סי' א' ועמ"ש בדע"ת סי' א' ס"ק מ"ו דבר נכון בזה

ובעיקרא דדינא דנ"ד יש לדון עוד לפמ"ש בתשו' מהרי"א חיו"ד סי' רצ"ו דבסופר שכותב ס"ת לאחר אם טעה די"ל לתקוני שדרתיך וכו' אך אם א"צ כוונה אינו תלוי במחשבה וחל ההקדש ע"ש א"כ לפמש"ל דשלא במקומו לכ"ע בעי כונה שוב י"ל דלא נתקדש ואף דקדה"ג חל גם בדשאבר כמ"ש הריב"ש הובא בקצה"ח סי' קי"ז כבר הוכיח בתשו' מהרי"א א"ח סי' קצ"ד דבשאינו שלו גם הריב"ש מודה כדמוכח בחולין קל"ט ע"ש וע' תמורה ט' ג"כ בזה ובר"ן נדרים ל"ו א' דאף דבמעשה אדם אדשא"ש היינו במזיד ולא בשוגג וה"נ בזה וי"ל דתליא אי אומן קונה בשבח כלי ואם קונה רק השבח ולא בגוף הכלי ועקצה"ח סי' ש"ו ותשו' ב"א א"ע סי' קי"ז וכיון דאיסור מחיקה שלא בדרך השחתה רק מדרבנן וע' תשו' ב"א יו"ד סי' ס"א ס"ב ובנ"ד ספק אם נתכוין לקדשו יש להתיר למחקו. סי' ער"ה שנית להרב הנ"ל

מכתבו הגיעני והנה מ"ש להשיג עמ"ש בתשובתי דאיכא ס"ס והבין בדעתו דהיינו משום שמא לא נתכוין לקדש ועוד דעל כל א' מהשמות י"ל שמא זהו השם של ע"ז דאם קדשו אינו קדוש וע"ז תמה דהוי ס"א בגוף וס"א בתערובות ולא אדע כוונתו כלל כי לא עלה בדעתי לעשות ס"ס כזה רק דשמא לא נתכוין לקדש ושמא קדושת השם בעי כונה וא"י לקדש של חבירו או דלא חל קדושה על שם אלקים אחרים כלל ועיינתי בהעתק שנשאר בידי ולא נזכר שום רמז ממ"ש רו"מ ואולי טעות נזדקר לפני המעתיק שלי

וגם מ"ש רו"מ דאם יש ספק על שם מן ב' שמות על א' מהם שנכתב בלא כונה ולא ידע איזהו יש להקל כדין אברי תמימין שנתערבו עם בע"מ דאפי' חד בחד מרצי כמ"ש בתוי"ש יומא ס"ד ר לענ"ד ליתא דכבר העלה בשו"ת ח"ש הנספח להר המור סי' ט' דל"ש לומר דין ביטול אלא בדבר שאפשר לומר דכמאן דליתא דמי ולכן שייך ביטול אבל בדבר שצריך לאותו דבר שיחשב כמאן דאיתא איך שייך לומר שנתבטל ע"ש וסברא זו ברורה ואם לא נאמרה בספר ראוי' להיות נאמר ולכן העלה, דלא שייך ביטול גבי שם או אות שבס"ת כיון דאם חסר אותו שם או האות יופסל הס"ת ומכ"ש דל"ש בזה ביטול חד בחד ועמ"ש בחיבורי דע"ת סי' ל"א סקט"ו ובאמת שהדבר מבואר ברא"ש פ"א דסוכה סי' י"ד דגם בכה"ג מהני ביטול ברוב ומצטרף לשיעור סכך וכן מוכח מהר"ש פ"ה דמקואות מ"ה כמ"ש בחי' רז"ה לה' מקואות וע' תוס' זבחים ע"ט סוע"א ושייך לדף פ' בד"ה תנן ומזבח כפרה שם בשם תוס' ריב"א שנחלקו בזה וע' שו"ת בי"צ יו"ד ח"ב סי' ק"ה וקו"א שם בזה אבל מ"מ בחד בחד דוקא התם גבי בע"מ בתמימין איכא קרא להכשיר משא"כ בעלמא. ועוד דהא אנן קיי"ל כרבנן דר"א ומדרבנן עכ"פ ל"מ ביטול חד בחד וכן בתרי משום דדבר שבמנין לא בטל וע"ע בתוס' זבחים ע"ד ודף ע"ז ב' ד"ה ורבנן

ובגוף סברת תוס' הנ"ל תמה בטה"ק למנחות מהא דיליף התם מקרא דמן הבקר להוציא את הטרפה ופריך והלא ק"ו הוא ומה בע"מ דשרי להדיוט פסול לגבוה טרפה לא כ"ש ולשי' תוס' הנ"ל הרי אי יליף מק"ו דיו לבא מה"ד להיות כנידון ואם נתערב חד בחד שרי וגם לרבנן דר"א עכ"פ מדאורייתא שרי ולכן קמ"ל קרא דמן הבקר והוא קושיא גדולה

ונ"ל ליישב בפשיטות דהא בש"ס שם דף ו' פריך והא מקרא דממשקה ישראל יליף לה ומשני דקמ"ל דאפי' הי"ל שעה"כ אסור ובתוס' שם דהא דנקט בכל דוכתא קרא דממשקה ישראל דלבתר דילפינן מתלתא קראי ממילא גם בהי"ל שעה"כ הוי בכלל פסול משום דבעינן ממשקה ישראל ודברי תוס' חולין ק"מ ע"א צ"ע כנודע וכבר העירו בזה המל"מ ושאר אחרונים והנה התוס' בקידושין י' ע"ב ד"ה זו שביאתה מאכילתה וכו' וא"ת ונימא די' אסוף דינא וכו' ור"ש מקוצי תי' דל"א די' אלא היכי דבעי למימר דין חדש כגון התם דאמר קרן ברה"ר ח"נ וכו' אבל הכא דרחמנא אמר קנין כסף אוכל ואין אנו באים ללמוד מן הק"ו אלא מהו קנין כסף עכ"ל וא"כ ה"נ פריך שפיר דנילוף מק"ו דגם אם הי"ל שעה"כ לא הוי ממשקה ישראל והוי רק גי"מ ול"א דיו וכן י"ל לפמ"ש התוס' בע"ז דף ו' ע"א ד"ה תמים וכו' דהא דלא מפיק מתמים למעוטי טריפה משום דמום מגונה לגבוה יותר מטריפות משום דניכר וסברא הוא למעט מום מתמים ע"ש א"כ פריך שפיר דכיון דאיכא סברא דק"ו למילף טרפה מבע"מ א"כ אדרבה נלמד מתמים למעט טרפה דמסתבר טפי לאוקמא אטריפה כיון דאיכא ק"ו ול"ש לומר די' דעיקר הלימוד למעט טרפה מתמים ולמעט בע"מ ילפינן מכל מום לא יהי' בו ויש לדון בזה עפ"ד תוס' סנהדרין נ"ו ע"א ד"ה ואליבא וכו' דישראל וב"נ שוים כיון דנלמד מחד קרא וה"נ י"ל בזה ולכן העיקר כתירוץ הראשון – ויש לדון עוד לפמ"ש הפר"ת סי' ק"ט דלשי' הרמב"ם בכל איסורי תורה חד בחד אסור רק מדרבנן דהוי ספיקא עכ"פ ע"ש א"כ מיושב קו' הטה"ק הנ"ל בפשיטות דגם מקרא דמן הבקר לא אימעוט בכה"ג

ומ"ש רו"מ עוד דגם בגזול דאיתקש לפסח מהראוי שיתבטל חד בחד דומיא דפסח ובזה תי' קו' התוס' סוכה ל' דל"ל לכם ת"ל דהוי מהב"ע ולפמ"ש י"ל דנ"מ בכה"ג שנתערב הגזול חד בחד דליכא מהב"ע דומיא דמום דמרצי בחד בחד עכ"ד יש לפקפק בזה דהא התם יליף מינה לכל המצות