מהרש"ם חלק ג כח

קאמר סתם ח' נעשה לדבר שאינו ראוי לעשותו מצד עצמו דאית בי' איסורא או דנפיק מיני' חורבה ונזק לרבים והיינו אותו הנידון דק' ארטא וסתם שבועה לאסור דבר המותר מצד עצמו אלא ששניהם רוצים לישבע עליו כו' לפיכך אם עבר א' מהם חבירו מותר שזה הדבר לא הוקצה מחמת איסור אלא מחמת עצמן וע"ד כן נשבעו זל"ז ע"ד שיקיימו שניהם משא"כ בחרם שמחרומין משום שלא יבא לקהל תקלה בסיבה זו שהעובר עונו ישא והשאר יזהרו בעצמן וכו' עכ"ל וה"נ בנ"ד כיון שניתקן הדבר למיגדר מלתא דאיסורא איך יתכן לומר שכבר הותר כיון שאחד מהם עבר ואדרבא ראוי לאסור איסר על השו"ב ר"ז ולקנסו עבור זה ועכ"פ עתה שכבר חזר בו ר"ז ורוצה לקיים הפסק ודאי שחוזר האיסור על ר"מ כמקדם ול"ש לומר בזה הואיל ואשתרי אישתרי כיון דלא הותר כדין כלל וכמ"ש ובפרט כיון דעי"ז נתקפח שכירות של רו"מ וגם נגרם עי"ז סידור קידושין בלא דעת רו"מ ני' והסכמתו וכמה מכשולות נגרם עי"ז וגם כתבתי בתשו' לק' בוברקא דא"א לבטל תקנה כזו שנעשה למגדר מלתא דאיסורא והבאתי מסי' רכ"ח סכ"ח ובפר"ח או"ח סוסי' תצ"ו דנראה דתליא במחלוקת אבל בתשו' מהריב"ל ח"ד סי' ד' ותשו' אבקת רוכל להב"י סי' ר"י וסי' ר"ט ותשו' רד"ך בית י"ב מפורש דהלכה כהמחמירים והבאתי עוד מכמ"ד וגם מד' הח"ס סי' י"ג שרמז רו"מ, ולכן הדבר פשוט דאסור לשום א' מהם לבדוק לבדו ויהי' טובים השנים יחד כפי הפסק ואולם אם יש להתיר לר"מ בדיקת פנים אנכי מבחוץ ולא ידעתי מצב האיש אם מעשיו יקרבוהו או ירחקוהו. סי' כ' להרב הנ"ל

ובדבר כלי ברזל המציפין אבר מבפנים אם צריכין טבילה דנהי די"ל דהציפוי הוי מין חרס מ"מ י"ל דבטל לגבי עיקר הכלי ורמז לפ"ג דכלים מ"ה הטופל כ"ח וכו' עכ"ד

והנה מ"ש די"ל דהוי כ"ח ורמז לתשו' ח"ס וטטו"ד אם כי הם חששו לזה רק מסברא כבר נתברר הדבר בימינו שהוא מין חרס כמ"ש בשו"ת מהר"ם שי"ק חיו"ד סי' ק"מ מן עדות הפראפעסארען בזה ע"ש ואולם בדין אם מתבטל הציפוי לגבי הכלי מ"ש מהא דפ"ג בכלים לא ידענא מהו דהתם הטופל את הבריא דא"צ לטפילה אינו ככלי אבל בנ"ד מסתמא הטיחה הוי צורך לשימוש הכלי מחשש היזק החלודה העולה בכלי ברזל וא"כ הוי צורך לכלי אבל בגוף דין ציפוין הרי בחגיגה כ"ו ע"ב מבואר דמבטל בטלי ציפוין לגבי הכלי וע' פי"א דכלים מ"ד קלוסטרא טמאה ומציפה טהורה ופי' הר"ש ורא"ש דבתר עיקר הכלי אזלי' והרא"ש שם השיג בזה ע"ד רמב"ם ע"ש ותבין וע"ע בר"ש משנה ו' ומ"ז בזה וע' בפי' חרדים על ירושלמי פ"ה דברכות ה"ג בזה ואולם שי' רמב"ם דהכל תלוי בציפוי ועמ"ש הר"מ פ"ד מכלים ה"ד בשם מהר"י קורקס בישוב דבריו וע"ע בתוי"ט שלהי חגיגה באורך בזה אבל ש"פ חולקי' על רמב"ם וע' בפי' הרא"ש הנ"ל וע' מל"מ פ"ד מכלים ה"ד ופ"ו מכלים הט"ו בשם מהר"י קורקס ובפי' הל' י"א מ"ש ע"ד הר"ש בזה וע' בשט"ת או"ח סי' תר"ע שהביא מפירושו לפסיקתא דנראה דאין לחלק בין כלי עץ בין אם שניהם מתכות דאפ"ה חיפוי כלים טהורים והכלי בטל לגבי חיפוי ע"ש אבל כיון דרוב פוסקי' חולקי' על רמב"ם א"כ ודאי צריכים טבילה ובפרט די"ל דציפוי חרס לגבי כלי מתכות לכ"ע בטל ולכן יש להזהיר בזה להטביל הכלי ברזל הנ"ל – שו"מ בתוס' יומא ע"ב א' ד"ה שמעמידין וכו' דמוכח דבעלמא הציפוי המעמיד עיקר אבל בנ"ד אינו מעמיד ומתכות עיקר

וכה העירני נכדי הרב החריף ובקי מו"ה משה הכהן נ"י דגם לשי' התוס' דיומא דוקא במציפה מבפנים ומבחוץ וגם כל הכלי מציפה אז הציפוי עיקר משא"כ במציפה רק מצ"א וע' בכ"י יו"ד סי' ק"כ בשם הראשונים בזה ובזה י"ל דברי הר"ש פי"א דכלים מ"ד הנ"ל שסותר למ"ש בפכ"ב ע"ש בתוי"ט ולפמ"ש י"ל דגבי קלוסטרא אין הצפוי בכל מקום ועפ"ז י"ל דכלי ברזל המחופין מבפנים ומבחוץ בחיפוי של מין חרס א"צ טבילה עכ"ד אבל מדברי כל הפוסקים שלא חלקו בזה דאין חילוק ובפרט דכלי מתכות לגבי ציפוי חרס בודאי לא בטל וע' תשו' נו"ב מה"ק חא"ח סי' א' דהיכי דהציפוי לנוי בודאי בטל לגבי הכלי ומ"ש התוי"ט פי"א דכלים לחלק בין אם הציפוי ממין הכלי או מין אחר כבר האריך בס' משנה אחרונה שם להשיב עליו וע"ש דאם הציפוי עיקר לתשמיש הכלי גם להר"ש בטל הכלי לגבי ציפוי כמ"ש בפ"ב דביצה מ"ט ע"ש באורך נראה דבנ"ד יטבול בלא ברכה. סי' כ"א ב"ה ו' וארא תרמ"ה ברעזן להרב וכו' מו"ר שמעון שפירא מו"צ ד"ק רא- דויץ

מכתבו הגיעני וע"ד שאלה באשה שנשאת ואח"כ יצא עלי' קול מפי ארחי ופרחי שקודם נישואין הללו נשאת לאיש אחר ולא נתגרשה וגם נתברר עלי' כי הוא מופקרת לזנות והפרישו אותה מבעלה עד שיתברר איזו דבר וביני ביני ברחה האשה וזה שנה ולא נודע מקומה אי' והבעל אסור בכבלי העיגון ולא קיים עדיין פו"ר ונכשל בהרהורי עבירה ואולי גם בעבירה אם יש להתיר לו לישא אשה אחרת ע"י שיזכה לה גט ע"י שליח, והנה בגוף דין זיכוי גט לאשה הנאסרת על בעלה המבואר בסי' ק"מ ס"ד דיש ב' דיעות כבר העיר הנו"ב סי' צ"ב דזה דוקא אם נאסרת על בעלה בבירור גמור אבל א"א לקבל עדות שלב"פ ותליא אי במלתא דאיסורא מקבלי' עדות שלב"פ כמ"ש הבר"א הובא בפת"ש ואני מצאתי בתשו' הרשב"א חלק ד' סי' ר' שהאריך בענין זה והעלה באר היטב בדין מי שהביע עדים בב"ד שגירש אשתו וקבלום שלא בפני האשה לענין אם מותר לישא אחרת והשיב דזהו אינו בכלל אין מקבלי' עדות שלב"פ שזה לא בא עכשיו לדין בדברי' שבינו לבינה רק לגבי עצמו אם מותר לו לישא אחרת ועל היתרו אני דנים כמי שמביא עדים שחתיכה זו מותרת