מהרש"ם חלק ג כז

כ"ז ובפרט בשבת דלשי' של"ה שהובא במג"א סי' רט"ו סק"ו דמותר לגרום ברכה שא"צ כדי להשלים ק' ברכות ואף שהמג"א חולק עליו יעוין באהעו"ז סי' רי"ב שהחזיק בדעת של"ה וגם בא"ר רסי' ר"צ תי' דברי של"ה אבל בהגהותי לאו"ח שנדפסו עם ס' אר"ח החדש סי' רמ"ט הבאתי מכמ"ק ע"ד הד"מ בשם ר"ק ושם הבאתי מהתוס' פסחים צ"ט ע"ב ד"ה סמוך וכו' דקודם סעודה כל מה שטועמין גורם פתיחת האצטומכא לאכילה א"כ י"ל דעדיף טפי שלא להפסיק בין קידוש לסעודה אם טועם פת הב"כ ולשי' הרא"ש אין לברך אחריו אך לפמ"ש שם טעם אחר להקל בזה אין חשש ועכ"פ אם אינו עושה הפסק יש לברך בריך רחמנא דלשי' כמ"פ אין בזה חשש ברכה לבטלה וע' תשו' מהרש"ם ח"א סי' ר"ה מ"ש בזה. סי' י"ח ב"ה ה' ויגש תרמ"ה ברעזן להרב וכו' מו"ה מרדכי זיידמאן ראבד"ק אוזי- ראן ז"ל

מכתב הגיעני וע"ד שאלתו במי שמכר לחבירו תבואה בשוק לאשקוויץ סך כו"כ ולא ביאר בהשלוס צעטיל אם מוכר רק משדותיו או דרך בערזע ואח"כ חסר לו משדותיו מכפי הסך שמכר ורו"מ האריך דשוק לאשקוויץ ל"ה בכלל יצא השער כיון שאין תבואה מוכנת עוד כי הוא עדיין קודם קצירת התבואה והנה בד"ז כבר הארכתי בחיבורי סי' ר"ט ואח"ז כתבתי עוד דלפמ"ש בסי' קע"ה שי' רמב"ם דכל זמן שיש חילוק בין תבואה ישנה לחדשה לא הוי בכלל יצא השער א"כ פשי' דכן הוא, וגם הארכתי שם אי הוי קנין גמור או רק למש"פ וגם מ"ש רו"מ אם בסטימותא יכול המוחזק לומר קים לי דל"מ בדשלב"ל עמ"ש בחיבורי סי' ר"א ואח"ז מצאתי בשו"ת שם ארי' חח"מ סי' ל' שהעיד ג"כ דסוגיין דעלמא דאין המוחזק י"ל קים לי וע' שו"ת ד"ח ח"ב ח"מ סי' כ"ו בזה ובפרט בזמן הזה שפשט מנהג הבערזע, אבל לענ"ד בנ"ד שאנו מסופקים אם מכר באופן במתע או רק תבואה שלו והוא בעל שדות שיש לו תבואה משדותיו בודאי יד בעהש"ט על התחתונה והדין עם המוכר וע' ש"ס ב"מ דע"ב ע"ב בעה"ב זילא בי' מלתא למיזף מלקוט דרק שלו הוא מוכר ע"ש וע' פ"ה דדמאי מ"ז הלוקח מבעה"ב וחזר ולקח ממנו שני' מעשר מזע"ז שפי' הר"מ דחזקת בעה"ב הוא שימכור מה שנמצא אתו מגנותיו וע"ע פ"ו דדמאי מי"א ואם ידוע שיש לו שדה א' בסוריא חייב לעשר כי מסתמא משדהו הביא הפירות ושוב א"נ לומר מח"ל הם ע' ברע"ב שם והג' בני"ש בשם ירו' ורמב"ם וה"נ ודאי משדותיו מכר התבואה וגם יש להביא ראי' מהרשב"ם ב"ב קכ"ח ע"ב ד"ד ובנכסים של עכשיו שאם נתרבו הנכסים בשעת חלוקה אינה נוטלת כ"א באותן שהי' בשעת אמירה דאא"מ דשלב"ל ואפי' לר"מ דאמר א"מ דשלב"ל הנ"מ במפרש אבל בסתמא אין אדם מעלה ע"ד דבר הראוי לו לבא להקנותו אלא דבר שהוא מוחזק בו הלכך הך אשה ידה עה"ת וכו' עכ"ל וע"ע כה"ג בש"ס עירובין כ"ו ע"ב ורש"י ד"ה ה"ג לא נצרכא וכו' ודו"ק וה"נ בנ"ד אף דסטימותא מהני בדשלב"ל היינו במפרש אבל בסתמא אמרי' שמכר משדותיו דל"ה דשלב"ל גם טרם שיקצר כמ"ש בנה"מ סוסי' ר"ח והרי גם פירות שחנטו דעת רמ"א דלא הוי דשלב"ל ומכ"ש תבואה העומדת ליקצר ולכן ישבע המוכר שלא הי"ל כל הסך בשלימות ויופטר ואף דהלוקח טוען ט' ספק מ"מ חייב לישבע כמ"ש כה"ג בשו"ת הש"מ ח"מ סוסי' פ"א וסי' צ"ד ועמ"ש בחיבורי סי' רל"ב ס"ג והנלע"ד כתבתי. סי' י"ט ב"ה ד' שמות כ' טבת תרמ"ה ברעזן. להרב הה"ג מו"ה שמעון צבי ווייגר נ"י אבד"ק קריפטיש

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בדין השו"ב ר"מ שנאסר מכמה רבנים זה ערך שנה ומחצה ואח"ז הביאו את הרב מסקאלי והרב מבארשטשוב ויצא הפס"ד שלא יבדוק ר"מ בדיקת פנים עד זמן אשר יהי' נראה להם לחזור ולהכשירו ובבדיקות חוץ יהי' עם ר"ז יחד ולהראות סכינים זל"ז בכל יום וגם ר"ז לא יבדוק לבדו רק כשלא יהי' ר"מ בביתי ואין להם להורות שום דבר הצריך ש"ח בלתי הרב ואין להם לסדר קידושין ובאם יעבור מי מהם יהי' דיני כחשוד לאו"ד להעבירו מאומנתו לעולם וכו' ונעשה בקגא"ס בין השו"ב הנ"ל ואח"ז במשך הזמן עבר ר"ז על הפסק ולא רצה לילך למטבחים של ר"מ ולא קרא אותו לבדיקות רק לקח את חתנו וגם אחר כמה התראות מהרבנים הנ"ל לא הועיל ועי"ז התיר הרב מסקאלי להשו"ב ר"מ שיבדוק לבדו כדין ב' שנשבעו זל"ז ועבר האחד המבו' ביו"ד סוסי' רל"ו ורק באופן שבאם יהי' סרכא לא יסירנה רק בבית הרב וכו' ואח"ז התיר הרב מבארשטשוב גם את השו"ב ר"ז שיבדוק לבדו כיון שכבר הותר ר"מ לבדוק לבדו – ורו"מ פקפק דבנ"ד כיון דניתקן רק לטובות בני העיר ולמוגדר מלתא דאסורא אין לו ענין לב' שנשבעו זל"ז כמ"ש בשו"ת ב"ש חיו"ד סוסי' ה' ואטו כיון שעבר א' כבר נתקנו חששו המכשולות שיוכל להתאוות עי"ז וגם הביא בתשו' מבי"ט ח"א סי' ל"ב דהכי דיש עוד זמן נמשך לקיומו גם בסירב א' לא נפטר חבירו והב"ד כופין את המסרב שיקיים ג"כ וגם א"א לבטל התקנה כזו למגדר מלתא כמ"ש הח"ס סי' י"ג והנה עתה רוצה ר"ז לחזור ולקיים הפסק ור"מ אינו רוצה עכת"ד שאלתו

והנה דברי רו"מ טובים ונכוחים דודאי אין לו ענין כלל להא דסוסי' רל"ו וסברתו מבוארת בתשו' מהרי"ט בשניות חח"מ סי' כ' באמצע התשו' במה שהביא מתשו' מהריב"ל שהחרימו ק' ארטא שלא יכנוס א' מהם בבית השרים ורבים עברו ופסק דלא הותר החרם עי"ז ונראה קצה מלשונו לחלק בין ח' לשבועה ומהרי"ט תמה וכ' וז"ל ואפשר שלא היתה כונת הרב ז"ל לחלק בנידון הרא"ש בין קיימו הדבר ע"י חרם או ע"י שבועה כו' אלא בא לחלק בין אותו נידון לנידון הרא"ש וסתמי סתמי