מהרש"ם חלק ג רעה

ב' יש הבדל בין המקדש דעביד איסורא אבל המתקדשת לא עבדא איסור ובחינוך מצוה ר"ו מפורש דאסור לקדש עריות דלא תפסי הקידושין ומ"מ י"ל דהאשה לא עבדא איסורא רק המקדש וא"כ י"ל דבנ"ד מה שנתקדשה לאחר לא מיקרי מעשה אבל י"ל דעברה בלפ"ע אלא דמשום לפ"ע אין לקנסה כמ"ש מהרש"א קידושין דף נ"ו בתוס' ד"ה במזיד, שוב עיינתי בחינוך שם שכתב דינו גבי אחות אשה דכתיב בלשון לא תקח וקאי על הקידושין והגם דמשמע דגם בשאר עריות דינא הכי וע"ש במנ"ח מ"ש בזה מ"מ אינו מוכרח

ומ"ש רו"מ ראי' מיו"ד סי' רל"ב סי"ב בהג"ה דאע"ג דנאמן אדם לומר ששבועתו היתה על תנאי או באונס היינו קודם שעבר על שבועתו משא"כ אחר שעבר אינו נאמן וה"נ בזה הנה כבר כתב הש"ך שם סקכ"ז בשם הרשב"א דהיינו בהתרו בו ולא חשש לומר בשעת התראה ומ"ש בש"ך שם דה"ה בהתרו בו וכו' הוא ט"ס וצ"ל דהיינו בהתרו בו שכ"ה בתשו' הרשב"א שם וכ"ה בש"ך ח"מ סי' ל"ד סק"ח וע' תשו' תועפת ראם סי' ל' שהעלה כן מדעתו ולא הביא דברי הש"ך. וא"כ בנ"ד י"ל שפיר דנאמנת והרי הרמב"ן והרשב"א וש"פ שהביאו ראי' מהא דשמשתו נדה מוכח דלא ס"ל כסברת הדרישה ועוד דכל טעמו של הדרישה שמפחדת שתפסיד כתובתה והרי ד"ז תלוי באשלי רברבי אם מפסדת כתובתה בלא התראה וע' בב"ש א"ע סי' קט"ו סקי"ז ופת"ש סקי"א בשם כמה אחרונים בזה ובזה"ז שיש חדר"ג לשי' כמ"פ אין הבעל נאמן לומר שעברה על דת ועוד די"ל דגם לשי' הדרישה היינו בשמשתו נדה שראינו שיצרה תוקפה לכן אם נתברר שהוחזקה נדה אף שאומרת אמתלא אינה נאמנת אבל בנ"ד שהיא אמרה בעצמה טמאה אני ולא נודע לשום אדם וחזינן שאין יצרה תוקפה א"כ עכשיו שאומרת אמתלא אף שכבר שמשה אח"כ י"ל דנאמנת שהרי מי הכריחה לומר תחלה טמאה אני ואין לנו להחזיק ריעותא שבתחלה היתה בחזקת כשרה ואח"ז איתרע חז"כ שלה ותקפה יצרה ושמשה דאמאי נחזיק להרעות חז"כ שלה שנתברר לפנינו שכל אותן הימים שהחזיקה א"ע בטמאה אני מעצמה היתה בחז"כ ומדוע נחוש שאח"כ יצאה מחז"כ שלה וא"כ י"ל דבנ"ד גם הדרישה לשי' הטור מודה דנאמנת

ומ"ש רו"מ מדברי הב"ש סי' י"ט סק"ב דבאמרה נדה אני ושמשה עם בעלה כל תוך ל' יום מהני אמתלא אבל אחר ל' יום ל"מ ומוכח דכונתו דתוך ל' יום. גם אחר ששמשה נאמנת באמתלא ולענ"ד יש להעיר דהא דעת הב"ש לקמן סי' קט"ו סקכ"ד דגבי ממון ל"מ אמתלא וא"כ אחר ששמשה עם בעלה ונימא דמפסדת כתובתה בלא אמתלא א"כ איך מהני האמתלא לשי' הב"ש גופי' ומזה יש הוכחה דהב"ש לשי' אזיל דס"ל דבלא התראה אינה מפסדת כתובתה כלל ולכן שפיר מהני האמתלא אבל לשי' הסוברים דא"צ התראה שפיר י"ל כהדרישה

והנה רו"מ הביא ראי' ממ"ש בתשו' הרמ"א בהא דיצחק אבינו שהי' אחר ששימש עמה אפ"ה מהני אמתלא ולפמש"ל בשם הדרישה דהא דל"מ אמתלא אחר ששמשה משום דאומרת כן שלא תפסיד כתובתה לק"מ דהתם גבי יצחק אין הבדל בין שימש או לא ומ"ש להשיג על הב"ש סי' י"ט שכתב דאחר ל' יום ל"מ אמתלא מתשו' הרמ"א הנ"ל דהא גבי יצחק כתי' ויהי כי ארכו לו שם הימים כבר קדמו בתשו' ב"א חא"ע סי' א' והעלה שם דגם להב"ש אם הוחזקה רק מפי עצמה ותוכל לכפור הכל בודאי מהני גם אחר ל' ע"ש וכן מצאתי בתשו' פ"י ח"א א"ע סי' א' וע' תשו' חוות יאיר סי' קל"ח

ובדבר מה שהוחזקה כפרנית במה שאמרה שטבלה יעוין בש"ך יו"ד סי' רל"ד סקנ"ט דמוכח דדוקא בממון אמרי' דהוחזק כפרן ולא באיסורא

ובתשו' ח"צ סי' ל"א באמצע התשו' מבואר להיפוך אבל מפורש שם כדברי רו"מ דלא נעשית כפרנית עי"ז לדבר אחר. סי' רע"ב כבוד הרב וכו' מו"ה ירוחם ליינער נ"י בק' חעלים (רוסיא

) ע"ד שאלתו בדבר השאללען אם מתחייבים בציצית והאריך והביא מדברי השו"מ מהד"ג סי' קצ"ז ידעתי מדבריו אבל כל היסוד ע"פ דברי המרדכי לא אכחד כי ד' מרדכי צע"ג שכתב שם מהספרי דמאשר תכסה בה למעוטי כרים וכסתות והנה בספרי שלפנינו אדרבה מוכח להיפוך וז"ל משמע מוציא את אלו ומוציא כו"כ ת"ל אשר תכסה בה וכו' והיינו לרבות כו"כ. והן אמת שבילקוט הביא מהספרי להיפוך אבל לענ"ד בודאי הוא ט"ס שהרי ש"ס מפורש בסוטה מ"ו ע"א ב' פעמים דלא יוכל ללמד בכלל ופרט משום דאשר ריבויא הוא ע"ש וגם במנחות מ"ג ע"ב ברש"י ד"ה מאשר ריבויא וע' זבחים מ' ע"א ואידך מאשר ואידך אשר לא דרש ובתוס' שם י"ח ע"ב ד"ה ואידך וכו' דהא דר"ש לא דריש אשר היינו רק התם ועכ"פ מכל המקומות מוכח דאשר ריבויא הוא ואיך ידרוש הכא למעט כוכ"ס ובע"כ כתי' הספרי שלפנינו דאשר תכסה לרבות כוכ"ס וממילא דה"ה העלאה דכיסוי של כוכ"ס היינו כהעלאה ובהעלאה הרי הוא מכסה ג"כ את גופו וגם הקושיות שהובא בשו"מ הם גדולות כמ"ש רו"מ ותירוצי' אין בהם ממש

ולכן אם השאלען סובבים קצה א' מאחוריו שיש כנפות לפניו ולאחריו לא אדע שום צד להקל לפטור מציצית

זולת שנאמר ליישב המנהג כי ע"י שאינו ראוי להשתמש בו אלא ע"י קיפול ובקיפולו אין בו שיעור פטור מציצית ומ"ש רו"מ מהא דבגד ארוך שמקפלו דפטור לגמרי לשי' הנימוק"י לדידן דקיי"ל כר"ש הרי שאין הקיפול מועיל לחייבו בציצית כ"ש הכא דל"מ לפטרו י"ל דשא"ה שלמעלה בקצה הקיפול יש כנפות של הבגד מקצותיו ושם ל"ש לחייב בציצית שלא יהי' לאחריו וכשפושט הבגד מלבישתו חוזרים ונפשטין הכנפות למטה לכן פטור לגמרו וע"ש במנחות גבי רבאב"נ דהוה מכסי טלית כפולה וכו' איפשיטא וכו' ע"ש אבל בנ"ד שקיפולו תמיד בין בלבישה ובין כשפושטו ומניחו באיזו מקום קיפולו מבטלו משיעור בגד שהוא כדי לכסות בו ראשו ורובו של קטן וממילא פטור בציצית דאף דמ"מ איקרי בגד לענין קב"ט כיון שיש בו כשיעור מ"מ לענין חיוב ציצית דבעינן כשיעור שהקטן יכסה רובו מהני הקיפול לבטלו.