מהרש"ם חלק ג רעו

ויש להביא סמוכין לזה מהש"ס דשבת כ"ח פתילת הבגד שקפלה ולא הבהבה דפליגו ר"א ור"ע אם הקיפול מהני לבטל מטומאה דלר"ע מהני ובירושלמי פריך אר"א מכיון שקפלה לא טיהרה ומשני שכן שמשים אומנים רוצים בקיפולה ובק"ע פי' שכן השמשים אומנים רוצים בבגד טוב שיהא מקופל והדבר יפלא מה ענין שמיטה וכו' דהתם מקפלים הבגד שיהא שמור ויפה וחוזר ופושטה להתלבש בו משא"כ הכא שמקפלו לפתילה להתבטל מבגד ולשרפו אבל בפ"מ פי' דר"ל שהאומנים מקפלין לצורך פתילה וחוזר ונמלך ופושטו וא"כ א"ש (ולפי' א' שכתב שם ג"כ קשה קושיתו ע"ש ותבין) וא"כ התינח בבגד שתשמישו בלא קיפול שפיר י"ל שמא ימלך אבל בשאללען אלו שכל תשמישן רק בקיפולן ולא חזי בלא קיפול שפיר י"ל דהקיפול מועיל להוציאו משיעורו מכדי ראשו ורובו של קטן ופטור מציצית והא דבגד ארוך י"ל דחזי לאדם גדול וארוך שישתמש בו בעת פשיטותו משא"כ בנ"ד שכל תשמישו לעולם רק ע"י קיפול ומתחלתו נעשה לכך

ומ"ש רו"מ ראי' מהמג"א סי' י"א סקי"ד דאם עשה הנקב למעלה מג"א אע"ג דאחר קשירה נתקפלו הכנפות והציצית פחות מג"א פסול וכן להיפוך ומוכח דהקיפול אינו מועיל כלום י"ל דהתם תלוי רק בשעת תליית הציצית שיהי' כשיעור וכמ"ש שם בש"ע סעי' ו' דאם נתקו אח"כ איזו חוטים כשר הגם דהתם נתקן אחר שקישרן בקשר והכא הרי בשעת עשיית הקשר כבר נפחת מכשיעור מ"מ י"ל דכיון דבשעת תליית החוטין הי' כשיעור כשר גם י"ל דהתם הקיפול אינו שיהא דבוק הקיפול זב"ז רק בכפיפה בעלמא גם י"ל דשא"ה שנכפף רק כנגד הקשר אבל שאר הכנף הוא כמקדם לכן בכה"ג אין הקיפול מבטלו משא"כ בנ"ד שכופל כל האורך או הרוחב של הבגד ודעתו להשתקע שישאר כן לעולם או שיקפלנו מצד השני אבל יהי' מקופל לעולם י"ל דהקיפול מבטלו

והנה מ"ש בתשו' שו"מ בשם ח"א שהקשה לשי' המרדכי אמאי ל"ק בסדין גזירה אטו העלאה דמשום כלאים איכא יפטור מציצית נ"ל דלק"מ לפמ"ש בהגמ"ר ריש חולין דגם אם הקשר לאו של קיימא משום דעתיד להתירו בחול לשי' ר"א מ"מ אסור לקשרו בשבת כיון דנקרא קשר לענין תפלין וכה"ג מצינו בכמ"ק בסוכה ז' מיגו דהויא דופן לענין סוכה וכו' וע' בא"ז הל' מוצ"ש סי' צ"א בזה וא"כ ה"נ אף דהעלאה לא מיקרי לבישה לגבי ציצית מ"מ אם הוא כלאים דלגבי כלאים מיחשב לבישה ממילא חייב בציצית ובזה מיושב גם מה שהקשה רו"מ דלשי' מרדכי ל"ה בכלאים בציצית בעידנא דמיעקר לאו דבשבת העלאה חייב משום כלאים וליכא מצות ציצית ולפמ"ש ניחא

ומ"ש רו"מ מהילקוט תהלים רמז תשכ"ג בצוארי אני מקיים מצות עטיפת ציצית ובז"ר פי' שהי' לו בגד כסודר המונח סביב הצואר הנה י"ל דכונת הילקוט לפי שבכל לבישת טלית של ציצית עושים מקודם העטיפה סביב הצואר ולכן נקט עטיפ"ת ציצית

ובהיותי בזה עלה בלבי בהא דמבואר במנחות מ"א ע"א דגם למ"ד ציצית חובת גברא אין חיוב ללבוש טלית של חיוב ולכאורה מנ"ל הא ונראה למאי דאיתא במכות ח' סוע"א ואשר יבא את רעהו וגו' דאי בעי עייל ואי בעי לא עייל וכו' א"ל ראב"א לרבא כל היכי דכתי' אשר דאי בעי הוא אלא מעתה ואיש אשר יטמא וגו' אי בעי מטמא וכו' מת מצוה דלא סגי דלא מטמא ה"נ דפטור שא"ה דאמר קרא טמא יהי' מכל מקום ע"ש א"כ ה"נ כיון דכתיב אשר תכסה בה אי בעי מכסה אי בעי לא מכסה ואף דבהוריות י' ע"א אשר נשיא יחטא יכול גזירה וכו' ואף דפריך באמת גזירה מהיכי תיתי ומשני מהא דבשורה הוא לכם דאשכחן כה"ג מ"מ צ"ע דכיון דנקט אשר איך נימא דגגזירה הוא הרי אדרבא אשר משמע אי בעי עביד וכו' ולא דמי להא דכתיב ונתתי נגע וכו' דשפיר י"ל בשורה הוא להם וי"ל דשא"ה דבפרשה נאמר אם הכהן המשיח יחטא וגו' ושני הכא בדיבורי' וכתי' אשר ולא נקט אם לכן הוי סד"א דגזירה הוא וע"ש ברש"י שכתב להדיא דמדלא כתיב אם נשיא יחטא הוי סד"א גזירה אבל בעלמא כל אשר אי בעי עביד

ונחזור לענינינו דיש צד להקל שלא לחייב השאללען בציצית וכיון שכל העולם מקילים צריכים לחפש זכות ומהגם שלא ישמעו לנו להחמיר וכשם שמצוה וכו' אבל כל י"ש יחמיר לעשות קרן א' עגולה באותן שמטילין צד א' לאחוריו דבאותן שלובשין רק לפניהם יש לסמוך על טעם של הד"מ כיון שדרכן בכך תמיד אין לחוש למה שאפשר להטיל כנף א' לאחוריו והן אמת שמלשון הד"מ אות ו' שכתב וז"ל אבל במלבושים שלנו שכל הד' כנפות לפניו וא"א ללבשן בענין אחר אין בזה חיוב ציצית עכ"ל מדנקט וא"א ללבשן בע"א מוכח דתליא בזה אם א"א בענין אחר מ"מ י"ל דעדיפא מינה נקט ועוד די"ל דהכל תלוי אם מעוטף וכו' ד' צדדין בציצית לפניו ולאחריו והכא אף שתלוי צד א' מהשאל בצד ימיני מלפניו ב' כנפות ומצד שמאלו מאחוריו ב' כנפות אין זה עיטוף לפניו ולאחריו שאינם זה נגד זה וכיון שכתב הב"י בזה דכל מקום שההלכה רופפת הלך אחר המנהג וחפשו הב"י וד"מ צדי צדדין להחזיק המנהג אנחנו נלך בעקבותיהם והנח להם לישראל וכו'

ולא אכחד כי בעניי לא אדע מנ"ל לחייב כסות הצואר יותר מכסות הראש דאשר תכסה בה משמע כיסוי רוב האדם עכ"פ ואטו הראש אינו בכלל הגוף ואפ"ה אימעט ואמאי יחויב בכיסוי אבר אחר שאינו מבנין גופו של אדם וצ"ע

ומה שהקשה רו"מ בהא דמבני בניו של המן למדו תורה מהמכלתא סו"פ בשלח דאין מקבלין גרים מעמלק כבר קדמו בס' עיין יעקב לסנהדרין צ"ו ואולי י"ל דהא באומות ת הלך אחר הזכר והם הי' גרים מבתו של המן והזכר הי' מאומה אחרת ומה שהקשה בתוס' יומא נ' ע"ב ד"ה תמורת דא"כ איך עושין תמורה בשל שותפות כבר קדמו בשו"ת מים חיים א"ח סי' י"א ע"ש מ"ש ליישבו וגם בס' יד דוד העיר בזה ואינו לפני כעת. סי רע"ג לכבוד הרב מו"ה אלישע ני' מו"צ דק' בייטש

לתשובת מכתבו בדבר הפר"פ אם מה שמסר להמוזג שעבר על החוק של קאנסענץ