מהרש"ם חלק ג רסח

להחזיר מה שלקחו בטעות ובתשו' דברי ריבות סי' שע"ו דגם אם אשתו פרעה המס בעדו חייבים ולהחזור והביא ראי' מעובדא דגינאי ותשו' הרשב"א דקנין ופשר בטעות חוזר

והנה רו"מ הביא מתשו' רשד"ם חח"מ סי' קט"ז שנחלק עם ח"א בדין היכי דתובע טועה בדין ונטל קנין לפשרה והעלה דל"ה קנין בטעות אבל אני מצאתי בתשו' הרשב"א חלק תולדות אדם סי' שכ"ה וז"ל רו"ש נתנו מעות ללוי בתורת עסקא לילך בהם למק"א וכו' וכשרצה לחזור נאנס וכו' ולקחו כל הממון שבידו ואחר שחזר למקומו תבעו ראובן ועשה עמו פשרה ואח"כ מת שמעון ויורשיו תבעו את לוי מחמת מורישם א"ל איני חייב לכם כלום אמרו ולמה נתת לראובן א"ל טעיתי וכו' והשיב דמדינא פטור בחלק הפקדון כיון שנאנס וסיים וז"ל ואעפ"י שנתפשר עם ראובן ואמר שטעה שהי' חושב שהוא חייב לו ועכשיו נתן על דעתו וידע או שהודיעוהו אחרים שאינו חייב כדין טוען ומקבלין ממנו עכ"ל ומה שסיים דכדין טוען לכאורה אינו מובן – דלמ"ל להך טעמא הרי יוכל לומר לזה וויתרתי ולכם איני רוצה לוותר ובע"כ דמיירי שנתפשר עם ראובן בעד כל השותפות ואח"כ חזר בו משום שהוא פשרה בטעות מפני שטעה בדין וס"ל דנאמן ואף שיש לפקפק ולדחות אבל הנה במהרשד"ם גופי' חחו"מ סי' רל"ד באמצע התשו' הדבר מפורש שהצדיק את הבע"ד בהטענה שטען שמעון שהי' טועה וחשב שהיתום הי' יכול להוציאו מן החנות אך אחר שנודע לו האמת שאינו כן חוזר בו והביא מש"ס דב"ב מ"א הנ"ל דהוי מחילה בטעות וסיים בזה"ל כ"ש וק"ו בנ"ד שי"ל כיון שזהו עם הארץ ולא ידע שהזכות מהחזקה שלו וכו' ולכן אף שפרע איזה זמן יוכל לחזור בו ע"ש אך דהתם גם בלא"ה לא הי' קנין להלאה אלא שהביאו היתומים ראי' שהחזקה שלהם מדפרע להם איזו שנים שכירות וע"ז כתב הרשד"ם טעם א' די"ל דעביד דזבין דיני' וגם נאמן לומר שטעה אבל מדהביא ראי' מדין מחילה בטעות מוכח דס"ל דשניהם שוים

וצ"ל דהכל לפי הענין כפי מה שהוא אדם ואם הוא דין שאינו מבואר די"ל שטעה בו וע' בפת"ש סוסי' כ"ה בשם תשו' משכנ"י בזה וע"ע בתשו' נאו"ד סוסי' נ"ז מ"ש בזה ולענ"ד כמ"ש וכן מצאתי זה כמה שנים מפורש בתשו' מהר"ם אלשיך סוסי' י"ד דמי שעשה פשרה בשביל שא"ל אחד מן החכמים שאין הדין עמו הוי פשרה בטעות ולאו דוקא אם א"ל א' מהחכמים אלא אפי' טען מעצמו דלא אסיק אדעתי' שהי' הדין עמו אי הוי מלתא דעביד למיטעי הדין עמו ע"ש ועתה מצאתי בכנה"ג בהגה"ט לסי' כ"ה אות ס"א שהביאו ג"כ ובאות ע"ד הביא בשם מהר"ם קאשטילאן בתשו' כת"י בראובן שנטל קנין להתדיין בפני חכם קהלו של הנתבע בחשבו שהוא התובע ואח"כ נתגלה לו הדין שהוא הנתבע אעפ"י שלא פירש בשעת קנין כלום אומדנא דמוכח הוא והוי קנין בטעות וחוזר ע"ש

סוף דבר שדברי הנ"ש צע"ג וכבר נתבאר ראיות להיפוך ובפרט בתשו' דברי ריבות סי' שע"ו הנ"ל מפורש להיפוך ובנ"ד דהוי אומדנא דמוכח שפסק הפשר עפ"י טעותו בדין וביאר בפסקו בפירוש איך הי' הדין נוטה וזה לאות שמטעם זה פסק הפשרה כן בודאי הפשרה בטלה – אבל מה שהוסיף רו"מ דגם אם הי' הטעות בש"ה הפשר בטיל והביא דוגמא מהא דנזיר ל"ב ע"א דגם לב"ה דתמורה בטעות הוי תמורה ה"מ היכי דאיתא לעיקר הקדש אבל היכי דמתעקר עיקר הקדש איתעקר נמי התמורה הוא תמוה דהכא הרי לא נפסק הדין ואם הי' נפסק הדין הי' קיים וא"כ אמאי יתבטל הפשר שנעשה עפ"י דין ההוא ולא דמי כלל לדין תמורה שההקדש נעקר באמת ונתבטל לכן גם התמורה התלוי בהקדש מתעקר – ומ"ש רו"מ שהרי הדין אינו קם שהרי לא נפסק כלל הוא תמוה דא"כ גם בלא הי' שום טעות יתבטל הפשר כיון שלא נפסק הדין כלל אבל באמת אין לו דמיון כלל דהתם נמשך קדושת ההקדש ע"י התמורה גם על הבהמה השניי' וההקדש והתמורה תלויים ונמשכים זמ"ז משא"כ בנ"ד ולכן לענ"ד אם הי' הטעות רק בש"ה אין לבטל הפשר אבל אם היו בד"מ הפשר בטל. סי' רס"ב להרב המאה"ג מו"ה יעקב יצחק הלוי ז"ל אבד"ק קונטשוגא

ע"ד הדו"ד בראובן שקנה שדה משמעון בסך אלף ר"כ ונתן רק קצת מעות מזומן והשאר זקף עליו במלוה ונתן לו כתב בדא"ה בטאבילאציע על כל שדותיו לבטחון שבמשך עשרה שנים יחויב ליתן לו מידי שנה בשנה מאה ר"כ על הקרן ועסקא שנים עשר למאה לשנה וכן נתן לו קוויטיל בה"ע כנהוג ובשנה א' נתן לו ב' מאות ועשרים ר"כ ובשנה שני' שני מאות ושמנה ועתה באו לדין וטען ראובן שהשדה אינו עושה פירות ולא יוכל לשלם מזה עסקא ומה ששילם עד עתה עסקא הי' בהכרח יען כי הי' לשמעון טאבאלאציע על כל שדותיו ועתה אין הטאבילאציע רק על שדה זו ורוצה שיחזור לו שמעון המעות והוא יחזור השדה והפדיון שעלה לו במשך הזמן מהתבואות עד עתה ושמעון טען כי הוא נתן בעד השדה ט' מאות והרויח רק מאה ר"כ והי"ל רשות לעשות הטאבילאציע על כל שדות ראובן רק אח"כ הטיב לו מרצונו הטוב לפטור שאר שדותיו ונשאר הטאבאלאציע רק על שדה זו עכת"ד טענותיהם ורו"מ העיר שיש בזה דין רק כיון שנזקף בריבית מפורש בתוקף דא"ה והוי ריבית של תורה ורמז למ"ש ביא"פ סי' ק"ע בשם משאת משה ושו"מ מהד"ג ח"א סוסי' ו' וישויע"ק סי' קס"א סק"ג וסי' קע"ז והנה כבר הארכתי בנידון כזה לכמה תשובות להרב מסעכוסטוב ולהרב מסנורתוב ופלפלתי בישוב דברי הטור סי' קע"ז שלא יהיו נגד הש"ס דנקט טעמא דשמא ימות והיינו משום דלרשיעי לא חיישינן רק חיישינן שמא ישכח ויגבה בשטרו וכמ"ש כה"ג בתומים רסי' ע' אבל אם נכתב בשטר בפירוש שהוא ריבית ולא יוכל לגבות בו בב"ד אין שום חשש שאם ימות הרי לא יוכלו יתומים לגבות בו ואם יראו שטר העסקא ישבע לוה שלא הרויח ויפטר ולכן בכה"ג שנתן לו ג"כ שטר עסקא לענ"ד אין כאן ריבית והמנהג פשוט לעשות נאטור אקטען כאלו וע' בשו"ת טטו"ד מ"ק סי' ר"ח ר"ט שהעיד ג"כ על