מהרש"ם חלק ג רסט

המנהג ופסק דיוכלו להוציא ממון זולת בשבועת לא הרוחתי והיינו אם לא הרויח בכל עסקיו ולא בשדה זו דוקא וכמ"ש בשו"ת שי"מ מהד"ק ח"ג סי' ק"ס דכל העסקים משועבדים להריוח דאם לא הו"ל המעות הזה של הלואה הי' מוכרח להתבטל משאר עסקיו לפרוע את זו וגם אני כתבתי בענין זה בתשו' לבוטשאטש ואף דבנ"ד הוא טוען עכשיו שיגבה בדא"ה את העסקא חדא י"ל דעביד דגזים ולא עביד ועמ"ש בחיבורי לחו"מ סי' ר"ה בזה ועוד די"ל דהשתא אתרע וכמ"ש כה"ג הטו"ז בחו"מ סי' קע"ו סי"ב וגם בטו"ז יו"ד סי' קע"ז סקי"א בשם ד"מ ובמק"א הבאתי ראי' מהא דפסחים ד' ע"ב ומג"א סי' של"ד ס"ק י"ג ומחה"ש שם ועיין תשו' ח"ס חיו"ד סי' רנ"ג

ומה ששאל בדין הט"ג אם לצרפם לצוה"פ וכתב שהגאון מלבוב בתשו' מיקל ובשו"ת ב"ש חא"ח סי' מ"א מחמיר הנה גם בשו"ת שו"מ י"ל דמיקל רק אם החוט סובב הולך למעלה בראש העמוד ולא אם הוא מן הצד וזה כמה שנים כתבתי בענין זה כמה תשו' לזאלישטשיק ושאר מקומות והבאתי מתוס' עירובין ב' ע"ב ותוס' זבחים דף ס' במ"ש מהווין שהיו במשכן דהוי צוה"פ מהצד ע"ש ושם הוא ממש כמו הוו"ין שבהט"ג אבל אח"ז ראיתי, כי בספר הישר לר"ת חולק על התוס' וא"כ הלכה כהמיקל בעירוב וראיתי שנדפס בשם שו"ת נפש חי' שהעיר בזה ופסק להקל ואי משום שהעמודים לא נעשו לשם כך גם בזה הארכתי בתשו' להרב אבד"ק ראזדיל בדברי המג"א רסי' תר"ל ס"ק ב' מהירושלמי דסוכה ושו"ת שו"מ מהד"ק ח"ב סי' פ"ח והבאתי דברי הא"ר שם שהביא גי' אחרת ודחיתי הראי' מהירושלמי באופן אחר וגם בס' נ"ז ח"ב בקו' יוסף דעת סי' כ"ו העיר השואל מדברי מג"א והמחבר דחה מכמה טעמים ואני הארכתי שם בדברי הרי"ף ורש"י ותוס' מנחות ל"ג וגם מדברי הנח"א על האשכול הל' עירובין סי' ס"ה ועוד כמ"ק והעלתי להקל ואי משום שרחוקים לפעמים מן הכותל הנה בשו"ע הרב התניא הביא ג"כ דברי הבכ"ש וסיים דלית מאן דחש לה ומנהג פשוט להקל ולכן במקום דוחק יוכל להקל בזה

ומה ששאל בדין העגלים ששולחים לוויען וא"צ בשר כשר דוקא רוצים הקצבים להערים למכור העגלים בעודם חיים לנכרי והוא ינחרם הדבר פשוט דאסור בהערמה נכרת כזו שהבשר נשלח על שם היהודים וגם המעות בא על שמם ולא מיבעיא להסוברים דאיסור סחורה מה"ת ודאי דיש לחוש בהפסד קל כזה לדעת תבו"ש והמחזיקים בידו דהערמה בשל תורה אסור ואני בתשו' א' לק"ק בוברקא הבאתי מדברי תשו' מיימוני לספר קנין סי' ט"ז דמפורש דהערמה בשל תורה אסור וגם הבאתי מתשו' ריב"ש שבב"י או"ח סי' קנ"ג בדין מכירת ס"ת דמתנה בהערמה אסור ופלפלתי בסוגיא דבכורות ל"א וגם בדברי ירושלמי פ"ד דיבמות הי"ב בסופה דר"ט קידש ש' נשים בערמה להאכילן תרומה והעלתי שם דבהערמה מוכחת ובלא הפסד גדול אין להתיר גם בדרבנן וכדמוכח בבכורות שם לחלק בין אי מוכחא מלתא או לא ובנ"ד שהוא רק מניעת הריוח אם לא ישלחו הבשר גם אם איסור סחורה רק מדרבנן אסור

ומה ששאל בדין בשר הנשרה במים מעל"ע והי' ס' בהמים נגד הבשר דפסק הש"ך סי' ס"ט ס"ק ס"א דמותר לצלי איך הדין אם רוצה לבשלו אחר הצלי' דלא דמי להא דבשר ששהה ג"י דאסור לבשלו אח"כ משום דנתקשה דמו בתוכו וחיישינן שמא יצא אח"כ בבישול משא"כ בנ"ד וכן משמע במש"ז ס"ק ל"ז דהצלי' מוציא כל הדם ורמז לדברי פלתי סי' ס"ט ס"ק ט"ו ושו"ת ב"א סוסי' כ"ח – הנה הדבר פשוט להקל וכמ"ש כה"ג בשפ"ד סי' ע"ו סוס"ק ט"ו דהיכי דהחשש שמא בלע מדם שעליו הצליי' פולט הכל ומותר לבשלו אח"כ וה"נ בנ"ד וגם כיון דרבים מקילים גם לבשלו בלא צלי' וכ"פ הלבוש להדיא א"כ פשיטא דאין להוסיף עוד חומרא על חומרא וכה"ג איתא בירושלמי פ"א דמע"ש אין מחדשין ואין מוסיפין על הגזירה והבו דלא לוסיף עלה

ומ"ש בהא דסנהדרין י"ב ע"ב רשב"י משום ר"ש מפני שהשיא וכו' וצ"ע מקרא דדה"י ב' ל' פסוק כ"א ויעשו וכו' חג המצות שבעת ימים וכו' וא"א לפרשו על פ"ש שאינו חג המצות ואינו ז' ימים והביא מתוספתא דגרסי' רשב"י בשם ר"ש אף מפני שהשיא וכו' ורמב"ם סופ"ד מבימ"ק ודלא כזית רענן שהביא בשם ילקוט דלא עיברה אלא מפני שהשיאן, יפה כיון. סי' רס"ג להרב החריף מו"ה מאיר וואהרמבראנד נ"י מזאלישטשוק

מכתבו הגיעני ומה ששאל בדין בית שיש בו דע"ד אמות דחייב במזוזה אם תנור וכירים שבו ממעט החלל הנה לא מצאתי הדבר מבואר אבל לענ"ד דמי להא דאו"ח סי' שנ"ח ס"ד דבגינה וקרפף יותר מסאתים אם נטע בו אילנות וחפר בור מה שהוא לתשמיש הגינה אינו ממעט החלל אבל דבר שאינו לצורך תשמישו ממעט החלל וה"נ בנ"ד

ומה ששאל במי שנתחייב היסת דקיי"ל דלא נחתינן לנכסי אם מותר ליתן דעקרעט שאם לא ישבע ישלם הנה כבר ישבו על מדוכה זו חכמי הדור שלפנינו יעויין בשו"ת חסל"א סי' י"ז י"ח שנחלק בענין זה המחבר עם גיסו הרב ז"ל ובשו"ת שו"מ מהד"ג ח"ג סי' קכ"ה פסק דיוכלו ליתן דעקרעט דאדעתא דהכי נכנס שיפסקו לו כפי דיניהם וגם בשו"ת ד"ח ח"ב ח"מ סי' ט' פסק דאם יכתבו שהברירה בידו שישבע ויפטר יוכלו לכתוב ג"כ שאם לא ישבע ישלם וע' בשו"ת הר הכרמל סי' ל"ב שנדחק ליישב מה שנהגו לכתוב בפסק שאם לא ישבע ההיסת ישלם ונותנים רשות לתובע לתבעו בדא"ה דהא לא נחתינן לנכסי ועי' בפת"ש לחו"מ סי' י"ט ס"ק ב' מ"ש בזה בשם החו"י ועמודי אור ועכ"פ המנהג לכתוב כן בכל הדעקרעטין ובפרט בזה"ז שאסור לנדות מדין המלך א"כ כל תוקף הקאמפרמיס הוא ללא יועיל ולכן אף דמבואר בשו"ת אבן השהם סי' נ"ט דקאמפירמיסין הוי רק שטרי בירורין לחזק הד"ת אבל אין לב"ד לפסוק יותר מכפי דתוה"ק ואין בידם לדין לפנים משוה"ד ואני מצאתי בירושלמי פ"ג דמ"ק ה ה"ג שטרי בירורין היינו קומפירמיסין זבל"א וזבל"א בכ"ז כיון דכבר פשט המנהג כן כל החותם בקאמפירמיס אדעתא דהכי נכנס ומתחייב