מהרש"ם חלק ג רסו

י"ל דדוקא בדליכא הוכחה לדיבורו חיישינן שמא נתכוין לקלקל משא"כ בראו נתינת גט עכ"פ שוב אין לחוש לקלקול אבל יש לתמוה מדברי רשב"ם ותוס' ב"ב קס"ז ע"ב ד"ה וליחוש דלמא כתבי' לאתתא דלא דילי' וכו' דמתכוין להתירה שלא כדין וצ"ל דבאיש זר חיישינן טפי למתכון לקלקל משא"כ בבעלה אבל במהרש"א הביא בשם תוי"ש וביאר כוונת רשב"ם דהכוונה דניחוש שיקלקל את אשתו לגרשה בגט שלא נכתב לשמה וא"כ צ"ע על הפוסקים שלא הביאו מזה וע' תשו' רח"כ חא"ע סי' נ"ט באמצע התשו' בזה וע"ע תוס' גיטין פ"א ע"א ד"ה לא כל הימנו וכו' דגם אחר שנשאת אף דתצא מזה ומזה מ"מ לפעמים אינו שם אל לבו שאסור להחזירה וחיישינן לקנוניא ואינו נאמן לבטל את הגט אבל היינו בקראו את הגט בתחלה וכל הפסול רק משום קנסא בעלמא כמ"ש הר"ן שם וע' בב"ח א"ע סי' קנ"א מ"ש ע"ד תוס' הנ"ל משא"כ היכי דלא קראו כלל אדרבה יש לחוש שמא נתכוין לקלקלה בגט פסול לשי' רשב"ם ותוי"ש דב"ב הנ"ל אבל י"ל דהש"ס פריך רק אמאי כותבין לכתחלה כיון דיש לחוש להך חששא אבל בד בדיעבד אין לחוש בכה"ג ולא תצא

והנה רו"מ הקשה דברי רמב"ם והטור להדדי דבסי' קמ"ב סי"ח הנ"ל דעת הטור דאם הבעל מערער בטענת מזויף נאמן ובסי' קל"ה דעתו דגם בלא קראוה כלל וגם הבעל מערער לא תצא ודעת רמב"ם בסי' קמ"ב דאינו נאמן לטעון מזויף ובסי' קל"ה פסק דתצא ומ"ש די"ל דהרמב"ם דוקא בטענת מזויף אינו נאמן דאינו חשוד להכשילה משא"כ באומר ה"ז גיטך וזרקתו לאור ואמר שטר פסים הי' י"ל דלא נחשד להכשילה דאם לא היתה זורקתו לאור הי' נודע לה שאינו גט וכן בכתב שובר לאשה וכו' שהי' ע"י טעות הסופר כבר הבאתי מהא דרסי' קנ"ב דרמב"ם גופי' סובר דחשוד להכשילה בגט פסול וכדומה אך לפמש"ל לחלק בין אמירה לבד ובין עשה מעשה י"ל דאף דגם בהא דסי' קל"ה עשה מעשה הגט ואפ"ה פסק דתצא היינו משום דהתם ל"ש טעמא דאינו חשוד לקלקל וכמ"ש רו"מ ובדעת הטור י"ל בפשיטות לפמ"ש הב"ש סי' קל"ה וביתר ביאור בתו"ג שם דכיון דבעלמא בעל שאמר גרשתי ספק אם נאמן להבא א"כ הכא שראו גם הנתינה לכ"ע נאמן במה שאמר לפני העדים ה"ז גט דהוי כאומר גרשתי ע"ש א"כ התינח בגירש כבר אבל בנתן לשולחים הרי לא אמר בשעת מעשה שגירש דשמא לא יבוא עוד הגט לידה לכן אם מערער שפיר נאמן

וגם בלא"ה י"ל דדוקא בנשאת שלא תצא מיקל בסי' קל"ה אבל בסי' קמ"ב מיירי בלא נשאת ולפי"ז בנ"ד הי' מקום להקל לשי' הטור אבל לדעת רמב"ם שפסק בסי' קל"ה דתצא ה"נ בזה ולא דמי להא דסי' קמ"ב דהתם הגט יוצא מת"י האשה או מת"י העדים וחזקת הגט דכשר לכן ס"ל דאינו נאמן לערער בטענת מזויף וד"ז מבואר ברמב"ם סופ"ז מהל' גירושין הכ"ד וז"ל בד"א כשהתנה אבל אם לא התנה וכו' והרי הגט יוצא מת"י א"צ וכו' והרי הוא בחזקת מגורשת הואיל וגט שבידה כתוב כהלכתו והעדים חתומים עליו וכו' אין חוששין לה שמא זייפה וכו' עד שיהא שם ערעור לפיכך נעמוד הגט בחזקתו וכו' עד שיודע שהוא בטל כך לא ונחוש וכו' שאין דיני האיסורים כדיני ממונות עכ"ל אף דהתם כשהבעל מערער צריך לקיימו כמ"ש הר"מ פי"ב ה"ג מ"מ כשמסר הגט לשני שלוחים אינו נאמן בערעורו כיון שהגט בידם ורואים שהוא גט כתוב וחתום והוא בחזקת גט כשר משא"כ היכי דליכא גט והעדים לא ראו אם הוא גט כלל ול"ש בזה לומר דמסתמא אינו חשוד לקלקל דדלמא אם היתה רואה הגט ולא היו העדים קורעים אותו היתה יודעת שאינו גט ואם אולי סמך על הידוע שאין מתירים אשה בגט בע"כ ובפרט בלא קראוהו העדים ורצה רק להפחידה כדי שתקבל אח"כ גט ברצון

ומ"ש רו"מ דרוב המגרשים נותנים גט כשר מלבד מה דמבואר ברמ"א בתחלת סדר הגט וביו"ד סי' רמ"ב סי"ד בהג"ה ב' דיעות בענין גט שסידר מי שאינו ממונה אף גם כל מי שמסדר גט לגרש בע"כ בהסתר והצנע בודאי יצא מרוב בקיאים ואדרבה רובן של מסדרים כאלו הם קלי הדעת ודמי למ"ש התוס' ביבמות מ"ז ע"א בד"ה במוחזק לך וכו' דהא בכל מקום נמי אף דרוב עכו"ם נינהו מ"מ רוב הבאים לפנינו בתורת יהדות ישראל נינהו ע"ש הרי דאף דרוב עכו"ם מ"מ אנו דנין על רוב הבאים בסגנון זה שהם יהודים וה"נ הוי להיפוך דרוב העושים במחשך מעשיהם אינם בקיאים וגם חשודים לקלקל ואף שכתב רו"מ דבנ"ד אמר הבעל שראה מאשתו דברי כיעור וקסברי דמצוה עבדו היינו לענין שלא יופסלו עי"ז לעדות אבל מ"מ הרי ידוע שאין הבעל נאמן בזה ואם הם לא ידעו מזה מסתמא יש עוד כמה דברים בעניני גיטין שלא ידעו ואינם בחזקת רוב בקיאים וכדאשכחן כה"ג בש"ס דר"ה כ' ע"ב מדהא לא ידע מר איכא מילי אחרנייתא דלא ידע מר ועי' תשו' פנ"י ח"א א"ע סוסי' ב' דמשמע קצת דהשתא שסדר הגט מצוי וכל הדינים מבוארים אין לחוש לקלקול ומ"מ הכל לפי הענין ואולי המסדר הזה גם סדר הגט לא היו בידו

וגם בגוף דברי הטור שסמך על תי' א' של התוס' בגיטין י"ט דגם בלא קראו כלל לא תצא כבר הביא בב"מ דברי היש"ש שכתב דגם לדעת התוס' אם הבעל עצמו אומר שלא הי' כשר תצא והולד ממזר וע' בב"ח שכתב דהיכי דלא אמר בשעת נתינה שיש על הגט עדי חתימה לכ"ע תצא דליכא לא עדי חתימה ולא עדי מסירה ע"ש וא"כ בנ"ד י"ל דגם לשי' תטור תצא

ומ"ש רו"מ בשם בנו החריף ני' דבנ"ד אינו נאמן לומר שהגט פסול כיון שנשא אשה אחרת אאמע"ר ומה שגירש בע"כ הרי אחר שנשאת לא מיקרי הבעל עבריין מלבד דלפמ"ש החכ"צ סי' ג' דבדאיכא ריעותא אמע"ר ולשי' כמ"פ בעבירה דרבנן אמע"ר אבל מלבד זה הרי בנ"ד האשה נשאת באיסור ולשי' רוב הפוסקים כיון דהעדים לא קראו הגט תצא ועכ"פ אסורה לדור עם בעלה ואיך נימא דלא מיקרי עוד עבריין במה שגירש בע"כ ועוד דגם אם אין הבעל נאמן מ"מ כיון דלא קראוהו העדים הגט פסול גם בלא ערעור הבעל ואפי' אומר שהגט כשר לשי' רוב הפוסקים דסי' קל"ה הנ"ל ולכן בנ"ד אף שחזר בו הבעל אח"כ ואמר שנסדר ממופלג א' גם אי נימא דהוי אמתלא טובה מ"מ הגט פסול.