מהרש"ם חלק ג רסד

ובמפרש לעקדה פ' חקת שבימי מרע"ה שלח מלך א' להביא לפניו ציור דמות דיוקנו של מרע"ה והכיר בחכמת הפרצוף שמדותיו רעות בתכלית ונסע לראות צורתו והי' מכוון כן וא"ל מרע"ה שאדרבה ע"י שנולד במדות רעות והוא זיכך אותם לכן זכה למעלתו אבל גם משם יש לדחות כמש"ל וראיתי בשו"ת רצ"ה סי' ג' שהאריך בענין היכר פאטאגראפיע ופלפול בדברי ר"ש גאון שבטוח"מ סי' ס"ט וב"ח וט"ז שם וקצה"ח סי' מ"ו סק"ח ובסוף התשו' צידד די"ל דדוקא בדאיכא חשש זיוף שהמזייף יעשה בכונה לרמות שיתדמה ל"ה קיים מעליא ובעי' ב' שטרות משא"כ הכא ע"ש ודבריו נכונים ונראה דבדרבנן יש לסמוך על דימוי הדיוקן ובנ"ד שנמצא אצלו מכתב מאמו מקאזלוב וגם כתוב בו שם הכינוי יוסף זאן א"כ איכא שמו ושם אמו ושם עירו ובזה ליכא חשש שאלה ומכירה כמובן א"כ יש מקום להקל ועכ"פ ליכא אלא חשש דרבנן דגם חשש ב' יוב"ש הוי רק דרבנן כמ"ש התוס' בב"מ כ' ע"ב אך בנ"ד שלא הי' ההיכר כראוי כמש"ל קשה להקל ומ"מ אם יסכימו עוד ב' רבנים גם אני אצטרף עמהם. סי' רנ"ז להרב מו"ה שלום גאבעל נ"י אבד"ק ברעזוב

ע"ד שאלתו באילנות מביה"ח וספק אם הם על הקבר או לא אם מותר לקוצצן עבור עשיית מקוה ונחוץ מאוד והנה מלשון הב"ח שהובא בש"ך סי' שס"ח סק"ד דצריך שלא יהא אילן נטוע אלא במקום שאין בו ספק קבר ומוכח דבכל ספק אסור ולכאורה הי' נראה דטעמא משום דס"ל דאיסור הנאה מן הקבר הוא דאורייתא וכמ"ש הב"י סי' שס"ד ובכ"מ פ"ח מטו"מ הלכה ה' וסד"א לחומרא ואף דבתשו' מהרשד"ם חיו"ד סי' ר' העלה דהוי רק איסור דרבנן אבל כבר השיג עליו בתשו' רע"א סי' מ"ה מדברי רש"י סנהדרין שם וכ"ה בתוד"ר למהריט"א סי' רע"ג וע"ע במל"מ פי"ד מאבל שצידד לומר דלרמב"ם כל איסור הנאה ממת דרבנן אבל כבר השיג עליו בשעה"מ פ"א מאישות ה"א ובפרט דהמל"מ עצמו הביא בשם ש"פ דלא ס"ל כן וע"ע באר"ד אות א' סי' ע"ג ובעפד"א אות ל"ג בזה ובתשו' א' לק' אוליינוב הבאתי ראי' לדעת רשד"ם מש"ס דעירובין ופלפלתי בזה אבל גם אי נימא דהוי רק מדרבנן י"ל דהוי כאיתחזק איסורא דהא איקבע לפנינו והו"ל כחד בחד דגם בדרבנן מחמירין אך דבאמת לפי המבואר בסי' שס"ד פלוגתא אם העפר שע"ג הקבר יש בו איסור הנאה ולשי' המחבר כל קרקע אינו נאסר בהנאה וא"כ גם האילנות הנטועים מותרים ואפי' נימא דיונק גם מן המת עצמו מ"מ הו"ל זוז"ג כמ"ש בתשו' מהר"י אסאד חיו"ד סי' שס"ג באמצע התשו' בזה והן אמת שבגוף הדין דקרקע עולם מצאתי בירושלמי פ"ב דכלאים ה"ח בהא דהגפן עצמה אינה עולה בשיעור רובע מפני שהוא אסורה בהנאה משום כה"כ ופריך והרי קבר אסור בהנאה ואפ"ה עולה במידת בית רובע ומשני קבר אין איסורו ניכר וכו' ופי' הפ"מ דהמת הקבור שם אינו ניכר והקרקע הוא קרקע עולם ע"ש ומוכח דקבר של קרקע אסור בהנאה מדפריך מהא דעולה בחשבון בית רובע וגם אי נימא דמיירי בעפר שחוזרים ונותנים ע"ג הקבר עכ"פ מוכח כדעת ה"ר ישעי' וצ"ל דלדעת המתירים ס"ל דהירושלמי חולק בזה עם הבבלי והלכה כבבלי ושוב מצאתי בשו"ת מהר"ם שי"ק חיו"ד סי' צ"ד שהעיר בזה מירושלמי ור"ש הנ"ל ודחה דמיירי בקבר בקבר בנין ועכ"פ לשי' המקילין הנ"ל ודאי דליכא' רק איסור דרבנן משום כבוד המת והמעיין בב"ח ימצא שכתוב מתחלה דאילנות נטועים אין דרך לנטוע על הקברים אלא מן הצד ומ"ש בסוף דבריו שלא יהא אילן נטוע וכו' אלא במקום שאין ספק קבר היינו שיזהרו בעת נטיעתן בזה אבל מסתמא בלא נודע יש לנו לתלות שלא נטעו במקום הקברות ע"ש וא"כ יש להקל אך דיש לדין בזה עפ"י דעת הש"ג בסנהדרין דביה"ק שהקצוהו לרבים גם שלא במקום קברים אסור דהוי מוקצה למצותו אבל מדברי כל הפוסקים ל"נ כן ולכן בשעה"ד כהא דנ"ד יש להקל לענ"ד (ועמ"ש בתשו' מהרש"ם ח"א סי' מ"ג וסי' ס"ב בענין זה.) סי' רנ"ח להרב וכו' מו"ה שמואל דוד פרידמאן נ"י מו"צ

וק' חוסט מה ששאל בשם רב א' בדין אשה שדרכה לראות פעמים ביום ל' או לל"א או לכ"ח אך זה ב' חדשים ראתה פ"א לבד ביום כ"ה ועתה בליל כ"ה שמשה עם בעלה ומצאה בבוקר בעד הקינוח דם ולא בדקה מקודם אם צריכה כפרה והביא מנו"ב מ"ת סי' פ"ה דבאשה שאין לה וסת קבוע צריכה כפרה כיון דלרמב"ם צריכה בדיקה אך לפמ"ש סי' קפ"ו ס"ג י"ל דבנ"ד קודם כ"ח ימים הו"ל כקבוע שלא לראות אך שהחו"ד פקפק שם אבל יש לצרף שבנ"ד וסתה ביום ולא בלילה וגם בפ"א שראתה יום כ"ה הי' ביום א"כ אף דהש"ך סי' קפ"ד החמיר כ"ד שעות קודם מ"מ דעת השו"ע אינו כן וגם הרי אחר שראתה פ"א ביום כ"ה ראתה פעם ב' ביום ל' ואולי גם הנו"ב הנ"ל לא החמיר לדינא רק לפרש דעת הרמ"א אבל להש"ך סי' קפ"ו שפסק דא"צ בדיקה א"כ א"צ כפרה עכת"ד] והנה מ"ש רו"מ מדברי החוו"ד סי' קפ"ו ס"ק ג' שפקפק בדינו של המחבר יעוין בשו"ת ב"ש מ"ת סי' ז' שהשיג ע"ד החוו"ד דבתה"ד מבואר טעמו דאף דאין דינו כוסת קבוע מ"מ לענין בדיקה דלפני תשמיש ולאחת"ש דבלא"ה רבים מקילים אף באין לה וסת קבוע יש להקל עכ"פ בכה"ג וכעין זה מבואר בש"ך סוסי' קצ"א בשם מהרי"ל ובתשו' רמ"פ סי' כ"ה ע"ש וגם בשו"ת שו"מ מ"ג ח"ב סוסי' מ"ו דחה כל דברי החוו"ד בזה ויעוין בתה"ד שם מ"ש מהש"ס פ' בנות כותיים דף ל"ט שהביא הח"ד ולכן אין לחוש לדברי החוו"ד בזה וגם מ"ש רו"מ מדברי הא"ז וש"ך רסי' קפ"ד כבר הסכימו כל האחרונים דאין לחוש לזה והמעיין בא"ז הל' נדה סי' שנ"ח ימצא שפי' דברי הש"ס להקל רק שסיים שמורו הראבי' א"ל שרגילים לפרוש כ"ד שעות ע"ש ומוכח דהוא רק חומרא מצד מנהג בעלמא ולא מדינא וע"ע באשכול סוסי' ל"ב ובנח"א שם ובתשו' ח"ס יו"ד סי' קע"ט מ"ש בזה וגדולה מזו מצאתי בתשו' חוט השני סי' כ"ד שפסק בדין