מהרש"ם חלק ג רסג

א' אמצעי ולזה הוצרך הטור ליתן טעם משום דסימנים דרבנן וסיים שהוא דוחק אלא שאח"כ הביא בשם תשו' הרא"מ שפסק דסי' בינונים מצטרפין אבל מצאתי בשו"ת תפ"צ חא"ע סי' ח' שדחה סברא זו שהרי ראיית מהריב"ל ורא"מ הביאו ראי' ממתני' דקתני אעפ"י שיש סימנים בגופו וכו' דגם סימנים רבים לא מהני והרי למ"ד סד"א תיקשי אמאי לא מהני באמת דגם אי מיירי בסימנים גרועים מצטרפין לסימן בינוני עכ"פ ומהני וע"ש סי' ט' עוד בזה וגם בגוף דברי עבה"ג שנסתפק בדעת המהרא"י בדין סימנים אמצעים יש לי לדון ולהוכיח דגם בסי' אמצעים ס"ל כן דלכאורה קשה על המהרא"י מדוע הביא ראי' מהרמב"ם ולא מגוף לשון המשנה דנקיט אעפ"י שיש סימנים לשון רבים ונראה דהנה כבר תמה בשו"ת גאו"ב סי' כ"א ע"ד הנימוק"י שכתוב במשנה וז"ל והכי הלכתא שמעידין בסי' מובהק וכו' ומתני' דהכא מיירי בסי' שאינו מובהק כגון ארוך וגוץ וכו' דהא בש"ס לא מוקי הכא רק למ"ד סיד"א אבל אי סד"ר מיירי גם בסי' אמצעים ונדחק לומר דהנימוק"י סובר דסיד"א והמעיין בנימוק"י ימצא שכ' מקודם דקיי"ל סד"ר

ואולם י"ל דהנה הפ"י בגיטין כ"ז תמה ע"ד הסוברים דבאיסור דרבנן מהני סד"ר מלשון המשנה דאין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם אעפ"י שיש סימנים וכו' ובבכורות מ"ו ללשון א' דהא דבעינן פרצוף פנים עם החוטם הוא רק מדרבנן וא"כ אמאי פריך הש"ס רק למ"ד סיד"א אבל למ"ד סיד"ח הי' ניחא לי' הרי בדרבנן מהני גם סיד"ר ותי' בש"ש ש"ז פכ"ג ונט"ש סי' פ"ב ונח"א סי' כ"ד דלהס"ד הוי ס"ל כלשון ב' דבכורות שם אבל למאי דמשני בארוך וגוץ י"ל כלשון א' הנ"ל וא"כ א"ש גם דברי נימוק"י הנ"ל דגם אי סיד"ר הוצרך לאוקמי בארוך וגוץ ובזה נראה לבאר דברי מהרא"י שהביא ראייתו מהרמב"ם ולא מגוף לשון המשנה דנקט אעפ"י שיש סימנים וכו' לשון רבים ולפמ"ש א"ש דהמשנה הא מיירי בארוך וגוץ שהרי קאי אדרבנן וכדנקט ברישא דאין מעידין אלא על פרצוף עם הפנים ואכתי לא נשמע דסי' אמצעים אין מצטרפים ולכן הוכיח מהרמב"ם דמיירי בשל תורה וא"כ מדנקט סתם סימנים מיירי גם באמצעים ואפ"ה אין מצטרפין וגם מגוף הש"ס מוכח כן דאל"כ גם למ"ד סיד"ר תיקשי להס"ד הרי מתני' מיירי בסימנים רבים ואפילו אמצעים ליהווי כסי' מובהק דלכ"ע מהני מדאורייתא

ואולם לענ"ד בכל הראי' יש לפקפק דמצינו בתוס' ב"מ כ"ד ע"א בד"ה אבל שנים וכו' א"נ מיירי דרך הינוח וליכא אלא מחרוזת אחת וכו' והא דקאמר מחרוזות דעלמא ועיי' תוס' פסחים ט"ז ע"א בד"ה תירגמא שהביאו מקדושין ס"ד מאי בוגרות דעלמא והעלו דהיכי דליכא לשנויי בע"א דוקא משנינן הכי ע"ש אבל מדברי מהרא"י וסתימת לשון רמב"ם וש"פ נראה להחמיר וכה ראיתי בתשו' פ"י חלק א' א"ע סי' ז' ח' שהעלה כדעת הרד"ך דשני סימנים אמצעים הוי סי' מובהק והביא מתשו' הר"ן בעובדא דמיטן מלקי שהי"ל סי' בראשו וסי' בזרועו ואפ"ה לא התיר ובב"י כתוב משום דלא הי"ל סי' מובהקין ולהנ"ל קשה וביאר שם דעת הר"ן משום שהי' תפוח ולכן אפי' סי' מובהקין אין לסמוך עליהם ע"ש היטב ועכ"פ מבואר שם דסי' גרועים לכ"ע אפי' הרבה אין מצטרפין כלל ומ"ש הפ"י בדברי תשו' הר"ן יעוין במהרי"ט בשניות חא"ע סי' ל"ה באמצע התשו' שביאר דהתם משום שהי' העד עכו"ם מסל"ת לכן לא סמך על עדותו בכה"ג אף שהי' במקום מיוחד ע"ש היטב וע"ע בט"ז ס"ק ל"א ג"כ בזה ומ"ש הפ"י שם ראי' מחולין דף ע"ט יעוין בתשו' הש"מ סי' ס"ג שהאריך בזה והוכיח דאין ראי' וע"ש שכתב ג"כ דהא דנקט במתני' סימנים י"ל דקאי אדעלמא אלא שלא הביא שום ראי' לזה וגם הוא העלה שם דסימנים גרועים אפילו מאה אינן מצטרפין כלל וכמ"ש הרמ"א אך דבנ"ד אי נימא דהשבר הוי סי' אמצעי יש לצדד קצת דמצטרף עם סי' הקרחה וכמ"ש בפת"ש ס"ק ק"ו בשם תשו' מהרי"מ אבל אין לזה יסוד כלל – וע' תשו' כתב סופר א"ע סי' ל"א בשם אביו הח"ס דשבר אפי' בצמצום מקום בימין או שמאל אפי' סי' אמצעי לא הוי רק אומדנא וע"ש בכ"ס דקרחה בראשו מפאת פניו ושערות גדולות אפי' סי' אמצעי לא הוי ע"ש וזהו כמש"ל וכ"ה בתשו' ב"א א"ע סי' י"ד וע' תשו' ב"ש א"ע סי' מ"א שחולק ע"ז

ומעתה אשובה אראה הכרת העדים ע"י ט"ע מצד ראייתם את הדיוקן (פאטאגראף) והרב הנ"ל כתב שאין להוכיח מצורה שוקעת לצורה בולטת ואין הרואה יכול לכוין ולהכיר בלא טעות ורו"מ העיר מהא דר"ה כ"ז דמות צורת לבנה הי' לר"ג בטבלא וחזר ודחה דבעדות החדש הקילו ועוד דהתוס' שם כתבו דלבנה אינה בולטת ברקיע וא"כ שניהם שוים משא"כ בנ"ד – ולענ"ד גם בלא"ה אין ראי' כלל דהתם גבי לבנה הי' צורך העדות לידע אם היתה פגומה וחסירה או לא ובאיזו צד הי' הפגם וד"ז אפשר להכיר גם משוקעת לבולטת אבל בצורת פנים של איש שיש כמה פרטים בתמונה ותואר בפרצוף ודאי דאין להכיר מזה לזה לסמוך להתיר א"א לעלמא וגם בלא"ה פנים של איש הוא גדול כפל כפלים מהפנים שע"י הדיוקן והחוטם והעינים ושפתים ולחיים כל א' מהם אינו בשיעור הנראה על הדיוקן וגם אם הי' בהדיוקן צורה בולטת יש לחוש שמא ע"י הפרש שבין גדול לקטן טועים הרואים ואף שמצינו בילקוט פ' בשלח וכ"ה במכילתא שם ובילקוט שמואל בפסוק אין צור כאלקינו אין צייר כאלקינו בו"ד הולך אצל עושה צלמים ואומר לו עשה לי צורתו של אבא והוא אומר לו יבוא אביך ויעמוד לפני או הביא לי איקונין שלו ואני עושה לך צורתו אבל הקב"ה אינו כן וכו' ונראה מזה שאפשר לעשות צורתו ע"י האיקונין אבל מלבד די"ל דהתם נמי באיקונין בולטת מיירי אף גם י"ל דהתם הוא עושה כעין דמות צורתו ואם חסר או יתיר מעט אין בו קפידא כ"כ משא"כ בנ"ד ועוד דהתם כשעשו האיקונין לנגד האיש ממש אפשר לכוין לעשות כמוהו וכן נמי יעשהו עתה משא"כ בנ"ד שהביאו הדיוקן אחר כמה ימים והאנשים שראוהו מת איזו שעה ישימו אל לבבם כמזכירים עתה ובניקל לבוא לידי טעות וחלילה להקל ובפרט שהאנשים האחרים אמרו שאין מכירים וא' מהמתעסקים בעצמו אמר שהי' משונה קצת אפס מקום להקל

וראיתי בס' אור פני משה בשם בן המלך והנזיר וכן בתפי"ש על המשניות סוף קדושין