מהרש"ם חלק ג רסב

החליצה והמיאונין בשלשה וכו' דמדנקט מכשירים ש"מ דיעבד דוקא וגם לישנא דקאמר עד שיוכשר האחד אף דדעת הרמב"ן שהובא בר"ן פע"פ דאפי' בדיעבד אם קידש ביין לבן לא יצא דמלישנא עד שיהא בהן מראה יין אפי' דיעבד משמע וגם המכשירין ביין לבן י"ל דהיינו משום דס"ל דלא קיי"ל כר"י בהא ובנימוק"י פי"ב דיבמות דמדקאמר דאינה חולצת עד שתביא ב"ש אפשר דבדיעבד נמי פסלינן כר"א אבל בתוס' חולין כ"ז ע"ב בהא דאר"י עד שישחוט את הורידין העלו דדוקא לכתחלה קאמר ר"י הרי דלשון עד סובל איסור דלכתחלה וע' ברא"ש שם ובפרט דכיון דתולה את דבריו בדעת הרב נראה דאין חומרא יותר מכפי הדין ומכ"ש בנ"ד שהסכים אח"כ הבעל לדעת הרב לכתוב ולחתום העד האחר הוכיח סופו על תחלתו שהוא סובב הולך עפי"ד הרב דהיכא דאיכא אמתלא מוכחת לכ"ע אמרינן הסע"ת וכמ"ש במרדכי פ"ג דקידושין סי' תקל"א בשם ספר החכמה וע"ע בתה"ד סי' שמ"ט באמצע התשו' וה"נ בזה דגם מתחלה תלה דבריו בדעת הרב ואף דמבואר בשו"ת פ"י ח"ב א ע סוסי' פ"ב דאין אמירתו לדעת הרב אלא למעליותא דאפי' אם יוכשר עפ"י הדין ולא ייטב בעיני הרב יכתבו גט אחר מ"מ היכי דכשר עפ"י הדין לולא חשש דשינוי שליחותו שפיר י"ל דכיון דתלה דבריו בדעת הרב וגם הרב הסכים להכשיר לא נוסיף חומרא לומר דהוי שינוי בשליחות ע"י דיבורו שציוה לסופר ועדים ובפרט שהוא בעצמו חזר והסכים וכמ"ש. וע' רשב"א שבת צ"ג ע"א בשם י"מ במ"ש דכיון שחזרו ב"ד וידעו שטעו כמי שנזכר הוא דמי וידיעתו כידיעתו כיון שעליהם הי' סומך ע"ש וזהו כעין דברי הנ"ל

ומ"ש רו"מ בשם ח"א דכיון דהסופר אמר שאם לא יחתום העד הראשון יהי' פסול א"כ לא כתב לשמה והביא ראי' מהג"פ סי' קכ"ד ס"ק י"ז אין לו דמיון כלל דהתם משום דלפי דעתו הוי מחוסר קציצה פסול אבל כאן הרי מתחלה אמר שהוא כותב לשם הבעל והאשה ולא נתבטל דיבורו במה שאמר שאם לא יחתום העד יהי' פסול דמ"מ הוא כותב לשמן מפני שהי' סובר שמסתמא יחזרו ויפתוהו לחתום וגם אם יופסל מ"מ הוא כותבו לשמה שהרי לא חזר מדיבורו הראשון כלל ולכן אפס מקום לפסול הגט מה"ט – ובכ"ז אם אפשר להשיג גט אחר אין להקל בשום אופן זולת בשעה"ד ומקום עיגון אז נלע"ד להקל מטעמים הנ"ל ובאופן שיסכים עוד רב מובהק. סי' רנ"ו להרב הה"ג וכו' מו"ה דוד איש הורוויטץ נ"י אבד"ק קאזלוב

ע"ד העגונה מ' רבקה יהודית אשר זה איזו שנים הרחיק בעלה נדוד לעיר אדעס ואח"ז בא מכתב מהרב אבד"ק וואלאטשיסק כי ביום ט"ו שבט שנה זו נמצא איש א' צלוב שם בבית האסורים והעיד ע"א ושמו ר"פ ברי"א שבא בבקר יום הנ"ל להקאנצילאריע לשופט העיר הפריסטאוו וא"ל שיהודי א' תלה א"ע באסורים ושמו יוסף זאן ופתחו לפניו אמתחתו ונמצאו שם ב' ספרים והי' כתוב על השער כינוי של משפחה אחרת והוא קרא אותו לפני השופט והשיב אולי רימה אותו במה שאמר לפני שם הנ"ל ואח"ז נמצא עוד באמתחתו מכתב מאמו מקאזלוב ושם הי' כתוב שמו יוסף זאן ואז אמר השופט כי זהו לאות כי הגיד האמת לפניו

עוד העידו רא"ז ברש"ז ור"י בר"י העוסקים בטהרת מתים אחרי שהזהרו מהרב הנ"ל לבדוק אם יש בו סימנים והעידו שהי"ל שבר בצד יריכו וראשו נמרט קצת מפאת פניו ממעל לפדחתו סמוך וקרוב לאמצע הראש וע"י שהיו שערות ראשו גדולות כיסו את מקום המריטה ולא הבחינו לדעת כמה גדלות מקום המריטה ואחר קצת ימים הי' הרב הנ"ל בפידוואלטשיסק מעבר מדינתינו והי' בבית הרב דשם ובאה לשם חמותו אם האשה הנ"ל ואמרה להרבנית להגיד להרב הנ"ל שהי"ל סימנים בגופו שבר במתני' וקרחה בראשו וגם הו"ל בילמע באחת מעיניו והשבר והקרחה נולדו לו באדעס וגם בתה האשה הנ"ל אמרה כי בהיותה באדעס סיפר לה בעלה הנ"ל שע"י כובד המלאכה נתהוה לו שבר ונמרט קצת ראשו אבל העדים לא בדקו את העין מצד חסרון ידיעה

וע"ד העידו ב' אנשים כי גם המה ראו בעת פתיחת האמתחת והשופט א"ל ששמו יוסף זאן ומצאו מכתב מאמו שהי' כתוב שמו הנ"ל ושם עיר קאזלוב

והנה האשה הנ"ל הביאה דיוקן מצויר ששלח לה בעלה מאדעס (פאטאגראף) והוא ועוד אנשים המכירים אותו העידו שהוא מצוייר ממש כתבניתו ואמר ר"י בר"י הנ"ל שהוא מכיר היטב שכן הי' צורת הצלוב רק שהי' קצת משונה יען הי' אחר מותו ועוד העיד ר"מ ברא"ז שהצלוב הי' מונח בביתו בשעת טהרה ומכיר היטב שהוא צורת הצלוב ממש אבל עוד ב' אנשים שראוהו בעת שנתפס בבואו על הבאהן ע"י הזאנדארמיס ולא הי' בידו מכתב תעודה (פאס) והוליכוהו להפוליציא ובבקר שמעו שהוא צלוב ואמרו שאינו ניכר להם בט"ע מתוך הדיוקן הנ"ל שזהו האיש הנ"ל עכת"ד הגב"ע וכפי שהשיג' האשה מקודם מכתב מאדעס כתבו לה שהי' לו פאס

והנה הרב אבד"ק וואלטשיסק האריך בענין זה מאוד והנה בעסק הסימנים של השבר ביריכו הביא שהנו"ב מ"ק סי' מ"ג צידד דהוי סי' אמצעי אבל במ"ת סי' ס"א נראה שם דשבר וקרחה הוי סימנים גרועים ואפשר דגריעי משומא שהרי כתב בסוף התשו' על סימן דצפורן הנשחת כיון שצמצם המקום סי' אמצעי מיקרי ובפרט בצירוף הקרחה שבראשו ושבר שבמתני' וכבר הביא ד"ז בפת"ש ס"ק ק"ג והנה בס"ק ק"ו שם הביא בשם תשו' בגכ"ה שהביא מתשו' פמ"א ועבה"ג דתרי סימנים גרועים מצטרפין להיות סי' בינוני וראיתי בעה"ג סי' ע"ב שהביא מדברי פסקי מהרי"א סי' רכ"ד שהוכיח מלשון הרמב"ם שכתב שהעיד א' שמת ישראל במקום פלוני וכו"כ היהה צורתו וכך סימנים הי' בו אין אומרים מאומד דעתינו מסתמא אותו האיש הוא וכו' דמוכח דגם בכמה סימנים וצורות ל"מ והעבה"ג הוכיא מתחלה דכוונת מהרא"י דגם בסימנים אמצעים כן הוא הואיל וכל חד וחד ל"מ בפ"ע עפ"ד הטור שכתב ע"ד הרמב"ם דטעמא משום דסד"ר ודלא כהמ"ב ואח"ז קיים דעת המ"ב די"ל דסימנים גרועים בדאיכא הרבה מצטרפין להיות סי'