מהרש"ם חלק ג רנט

וכן בנפל לכבשן האש כו' אך מהש"ס דילן בהא דנפל לגוב אריות דגם לריב"ב מפרש דשמא חבר הוא ות"ק לא חייש דמשום אצצא מזקי לי' אבל לנס לא חיישינן דגם גבי נחשים י"ל נס נעשה לו כיוסף דמבואר בש"ס שבת רפ"ב דנחשים ועקרבים הי' בו וניצול וגם בשי"ך ופ"מ בהא דנפל לכבשן האש ובאמת דבירושלמי גופו שם ה"ד בסופה בהא דנותנים לו שהות כדי טריפה מוכח דלנס לא חיישינן ועי' ירושלמי פ"ז דגיטין ה"ג דלר"י חיישינן שמא נס נעשה לו וחי אחר שמת וע"ש בשי"ק וע"ע בירושלמי פ"ט דסנהדרין ה"ג בסופה אמדוהו למיתה וחי וכו' ופ"מ שם דהשאלה אם יש לתלות בנס וכפי הנראה דגם לשי' ירושלמי דוקא לנס שכבר נעשה בעולם לאיזהו צדיק וע' ב"מ ק"ו ע"א דלמא ניסא הוי מתרחיש לי והיינו נמי בנס שאירע בעולם או שנאמר בפסוק אבל בנ"ד שהוא חוץ לטבע בקור וקרח הנורא שא"א לו לחיות ע"ג דף או קורה עד שיגיע ליבשה רחוק מאוד י"ל דבכה"ג לא גזרו

יג) גם יש לצרף שהרי האיש הזה נסע אז משם לביתו וחבירו נסע עמו ללותו עד נויארק וכפי שהעידה האשה במכתבה שנסע אדעתא לחזור למקומו לקאסוב שיהי' על פורים בביתו א"כ אם הי' אירע לו איזהו אונס ונשאר בחיים בודאי הי' מודיע לביתו מזה וסברא זו מבואר בשו"ת עין יצחק א"ע סי' כ"ב לצרף לסניף וגם בכני"ח שם צירוף סברא זו לסניף

יד) והנה רו"מ הביא מדברי הב"ח סי' י"ז סי"א בהא דבכתב בשטר מקילין וכן בשמעו קול שמת פלוני משום דא"א בענין אחר ותשאר עגונה לעולם ובזה שפט רו"מ דהיכי דא"א בענין אחר יש להקל

אבל ז"א דהתם סמכינן ע"ד השטר דמסתמא הכונה שמת וכן בשמעו קול אבל להקל בדליכא שום עד רק עפ"י אומדנא לבד מנין לנו להקל וע"ע בב"ח ס"ח ובק"נ על הרא"ש פט"ז אות כ"ה

סוף דבר כי לפענ"ד יש צדדים גדולים להתיר גם אשת ר"ב שטיינער אחר שיעברו יב"ח מיום הטביעה כאשר כמה גדולי רוסיא התירו בעובדא כעין זה שאירע באניות קיטור וולאדימור שנדפס בכנח"י שם אבל רק באופן שיסכימו עוד ב' רבנים גדולי דורינו גם אני אצטרף עמהם ומכלל הן וכו' שוב הודיענו השואל כי הסכימו לדברי הגאונים מסטאניסלוי וראדימישלא ויצא הדבר בהיתר

ומה שהקשה עוד ע"ד תשו' הרמב"ן סי' קכ"ח שכתב דבנשברה הספינה הרבה ניצולים ע"י דף ואפי' בנשאת תצא דא"כ איך מייתי ר"ג עובדא שנשברה הספינה שר"ע הי' בתוכה וניצול ע"י דף ומסיק מינה כמה גדולים ד"ח שאמרו משאל"ס אסורה הרי בעלמא בנטבע במשאל"ס לא דמי כלל לעובדא דהכא שהרי הכא אפי' בנשאת תצא דשכיח שינצל ע"י דף משא"כ בעלמא הוא תמי' גדולה וכבר קדמו בזה בס' העמק שאלה על השאלתות שאלתא קנ"ט וע"ש שהאריך לדחות דברי הרמב"ן ולחומר הנושא נלפע"ד לפמ"ש התוס' במגלה כ"ח ב' ד"ה שאפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבת עלי' ז"נ וכו' וקשיא היאך מצינו טפה כחרדל הגורמת ז"נ בדאורייתא דודאי לא תקנו חכמים דבר דלית דכוותה דאורייתא וי"ל דאשכחנא בה שפיר ב"ז לספירתה שסותרת הכל עכ"ל ומבואר שאין שום סברא שיתקנו חז"ל דבר דלית דכוותי' בדאורייתא וכה"ג מצינו בש"ס דב"מ ד' סוע"א אבל שם הוא אליבא דמאן דפליג על ר"ש בדין הילך ואנן קיי"ל כר"ש דהילך פטור וצ"ל דהתוס' ס"ל דגוף הסברא איתא גם לדידן וגם התם הוי דכוותה בשל תורה בלא הילך ונודע מ"ש הריב"ש סי' שע"ט דספינה המטורפת אף דרובן לאבד מ"מ איכא ב' חזקות נגד הרוב והנו"ב סי' מ"ג עשה פלילות עם הריב"ש אבל כבר באו אחריו בכמה תשו' אחרונים וקיימו דברי הריב"ש

וע' תשו' ח"ס יו"ד סי' כ"ה וסי' קס"ז וסי' רצ"ט ותשו' רע"א סי' קצ"ח וחידושי עט"ח לפסחים מ"ז ותשו' ב"א א"ע סי' ל' ותשו' מהרי"א חיו"ד סי' מ"ג מ"ח קנ"א) ומבואר דלשי' הריב"ש מדאורייתא אסורה מספק בכה"ג לכן גם בנשאת תצא ונודע שדעת הראשונים דסד"א להחמיר מה"ת דלא כהרמב"ם וא"כ א"ש דלולא שמצינו גוונא שאסור במשאל"ס מה"ת לא הי' ביד חז"ל לאסור בכל גווני אבל כיון שראה ר"ג עובדא דר"ע שניצול על דף או בעובדא דר"מ שניצול ע"י גלי הים דבכה"ג מדאורייתא אסורה שוב הי' ביד חז"ל לגזור בכל משאל"ס ולז"א כמה גדולים ד"ח שאמרו משאל"ס אסורה אבל מ"ש רו"מ דהרמב"ן מיירי רק בדליכא גלים ואז יכול להנצל ע"י דף גם מי שאינו יודע לנענע ראשו כר"ע אבל בדאיכא גלי הים גם הרמב"ן מודה אינו נראה כלל דאדרבה בדאיכא גלים גם אם הי' נופל מהדף לתוך הים הרי הגלים עצמן גורמים הצלה כעובדא דר"מ ור"ג הי' מתמיה רק איך נשאר ר"ע יושב על הדף וניצול עי"ז ולז"א שהי' מנענע ראשו לפני כל גל ותדע שהרי בתשו' הרמב"ן שם מיירי בנפל לתוך הים ולא נזכר שם נהר אלא ים בכל התשובה ואין לך ים שאין בו גלים כנודע וגם בתשו' הב"ח כתב רק דבמקום אגם אין בו גלים אבל בים לעולם יש גלים ולכן אין מקום לתירוצו

ומה ששאל בדין ב"ד שצריכים להיתר עגונה אם צריכים שלשתן לומר ההיתר בפני האשה או יכולים להתיר שלא בפני' הנה גוף הדבר שצריכים ב"ד של ג' קיהה בו החמ"ח בתשו' שבס"ק ע"ח והמחמירים לא החמירו יותר מגבי ד"מ וע' בקו"ע סי' שנ"ה בשם רשד"מ דבעינן מקום מושב ב"ד וזהו ג"כ בד"מ כמ"ש בחו"מ סי' ל"ט ס"ז ובסי' ע"ט וע' ב"ק ע"ה והא ר"י אב"ד הי' שלא בב"ד הוי קאי וברשי' לא הי' הב"ד יושבים ולא מקום ישיבת ב"ד הוה אלא בשוק הודה בפניו וי"ל דדוקא בקנס דבעינן ב"ד מומחים וסמוכים משא"כ בשאר ד"מ ועכ"פ להחמיר בעגונה יותר מבד"מ לא יעלה על הדעת וא"כ הרי קי"ל בחו"מ סוסי' ח"י דפוסקים דינו שלא בפני בע"ד וע' בש"ך סוסי' י"ג וע"ש בברכ"י סוסי' ח"י בשם תשו' הרשב"א בזה ודוקא בד"נ משום גזיה"כ או מטעמו של הסמ"ע בעינן שיהי' בפני בע"ד משא"כ בעלמא גם לכתחלה מותר לפסוק שלא בפני בע"ד ומכ"ש גבי היתר עגונה גם במקום דבעינן ב"ד סגי לפסוק שלב"פ וגם חומרת הרשד"ם הנ"ל י"ל דהיינו לענין קבלת העדים משא"כ לענין ההוראה. סי' רנ"ג להסופר המופלג מו"ה שלו' גערשון נ"י מק' סאניק

ע"ד שאלתו בתפלין שכ' תיבת פן בפ"א גדולה