מהרש"ם חלק ג רס

ועי"ז הנו"ן פשוטה הגם שנכתבה כשיעור נראית לעין התינוק כזי"ין יען כי הוא שוה אל הפ"א אבל נגד שאר אותיות שבפרשה נראית כנו"ן אם מותר לתקן ע"י שיאריך עוד הנו"ן או שיגרר קצת מעובי הפ"א והביא מדברי מג"א סי' ל"ב ס"ק ל"ג בשם רדב"ז וכנה"ג גבי תיבה הנראה כשני תיבות דמותר למשוך האותיות ולהסמיכם זל"ז ולא. הוי שלכס"ד כיון שגוף האותיות נכתבו כדין והביא גם מהפמ"ג בפתיחה שבסוס"י ל"ב בד"ה השני ובד"ה כללא דמלתא או נימא דכיון דקודם תיקון יש לו ב' משמעות והרי אפי' בגט פסול אם יש ב' משמעות והנה בגוף דין קריאת תינוק בפסקי תוס' מנחות סי' ל"ו מבואר דצריך להראות כל השורה אבל בב"י סי' ל"ב ובאה"ע סי' קכ"ו ובפרט בג"פ לא"ע סי' קכ"ה ס"ק פ"ג הביאו מכמ"פ בענין זה וע"ש מדברי תשו' מהרי"ט אבל בנ"ד ממ"נ אם יקרא גם שאר הפרשה ויראה אותיות אחרות ידע שהוא נו"ן ואם לא יראו לו שאר הפרשה א"כ גם הפ"א לא יראו לו – אבל בזה י"ל דהגם שאם יקרא מי שיודע מהות שאר הפרשה יכיר וידע מ"מ תינוק דלא חכים גם כשיראה שאר כל הפרשה לא יכיר שזהו נו"ן אך דמ"מ אם יועיל לתקן ע"י גרירת עובי הפ"א ודאי דיש להתיר דבגרירה ליכא משום שלכס"ד אבל אם לא יועיל רק ע"י שיאריך, הנו"ן צ"ע כי מ"ש רו"מ מדברי מג"א בשם כנה"ג הנה אני מצאתי בתשו' גן המלך סי' ק"ב שחולק ע"ד הכנה"ג ופסק דאפילו אם ימשיך רק הגג של אות שלפניו הוי שלכס"ד וכן נראה דעת הדבר שמואל שהובא בשע"ת ס"ק ל"ה וע"ע במש"ז ס"ק כ' ובפרט די"ל דלא דמי להא דהמג"א ס"ק ל"ג הנ"ל דהתם עכ"פ כל אות בפ"ע הוי כתיקונו אלא שיש הפרש באמצע התיבה משא"כ בנ"ד הרי התינוק קוראו זיי"ן ע"י שרואה את הפ"א הקודמת אבל היינו לענין לתקן ע"י כתיבה משא"כ בתיקון שע"י גרירה וע"ש בפרמ"ג א"א ס"ק ל"ג הנ"ל וגם בספר אשל אברהם מהגה"ק מבוטשאטש פסק דלרחק המקורבים ע"י גרירה לכ"ע שרי וגם משום ח"ת ליכא בזה כיון דהפ"א היא כתיקונה גם עתה וגם בלא"ה יש לצדד דכיון דכתבו הפוסקים דיש לכסות שלא יצרף שאר התיבות א"כ חזינן דאינו תלוי בצירוף שאר האותיות א"כ גם להיפוך אינו תלוי בצירוף שאר האותיות אלא דבזה יש לפקפק אבל מ"מ בתיקון שע"י גרירה שיגררו עובי הפ"א מלמעלה ומלמטה ועי"ז יכיר התינוק שהוא נו"ן נ"ל להתיר באופן שיסכימו הבד"צ דקהלתכם

ומה ששאל בדין אותיות שהם נחלקים לשני אותיות כהא דסי' ל"ב סכ"ה ויש הפרש דק ואינו נפסק להדיא דנראה בפמ"ג דל"מ תיקון ידע רו"מ כי אני נוהג להקל בזה ובפרט בתפלין יקרים כי הנה בברכות המים על גיטין אות פ"ד מפורש דלא כהפרמ"ג וגם בתשו' תשב"ץ בחוט המשולש טור א' סי' ה' מפורש כן וחתום עלי' הר"ש דוראן וגם במ"ש הפרמ"ג דבאות א' שאינו נכתב כשתי אותיות אם ניכר פרידתן להדיא לא מהני תיקון אין להחמיר בזה כמ"ש בחי' רע"א לאו"ח וגם בס' משנ"א שער נפרד הביא תשו' כת"י מבעל ברית כהונת עולם ועוד גדולים שהסכימו להקל. סי' רנ"ד להרב מו"ה עביר עדילשטיין ז"ל מו"צ דק' פוסטין

ע"ד שאלתו בראובן שהי' מחזיק פערלאג מקיר"ה ואח"ז השתדל שמעון ליתן לו וע"י שהוא יושב ברחוב העיר ניתן לו הרשיון להיות ראש וראשון ולקחו כל הסטעמפלין שהי' ביד ראובן ונמסרו ליד שמעון זה ג' שנים ועתה נודע כי הסטעמפלין נפסלו כבר זה ששה שנים ואין שוים כלום ורו"מ הביא מהא דסי' ע"ד וסי' שס"ג וצידד דבנ"ד שלפעמים קונים אותן לכתבים ישינים אין דומין לנפסלו לגמרי. והנה מ"ש מהא דראוים לכתבים ישינים ליתא דזהו רק בהעלמה נגד דיניהם ואם יוודע להם ענוש יענש ומדין המלך נפסלו לגמרי ואין שוים כלום ובכל כה"ג דדמ"ד אבל גם בלא"ה אין לו דמיון להתם דדוקא בגזל בשעה שיש להם שיווי ואח"כ נפסלו תליא אם נפסלו לגמרי או לא אבל בנ"ד הרי גם בשעה שנלקחו מראובן וניתנו לשמעון כבר הי' פסולים ושילם בעדם בחנם הוי גזל גמור – וע' ירושלמי פ"א דמע"ש ה"א דמעות של סכנה שהמלכיות מקפידין עליו לא נחשב כסף לחלל עליו מע"ש וה"נ בנ"ד

ומה שטען ראובן שגזל זכות הפערלאג שלא כדת בד"ז אם יש חזקה לפרלאג אחרי שהדבר נשכר עפ"י ליצטאציע דומה לשראנקען שאין בו דין חזקה אבל י"ל דהתם הוא מושכר רק לזמן אבל בפרלאג שהוא זכות לכל ימי חיי' זולת אם משתדלין בשוחד ומסירה ודאי אסור להשיג גבולו ואף דבשו"ת ד"ח ח"ב חו"מ סי' ל"ח ל"ט פסק דאם א' מחזיק פרלאג מקיר"ה מותר להשתדל ליתן לו טאריפע אף שגורם הפסד לבעל הפרלאג כיון דבדיני הקיר"ה כן הוא ושאר טעמים שכתב שם מ"מ מודה דאסור לו לעשות השתדלות שיקחו לגמרי מהראשון אבל כפי הנראה גם בנ"ד לא לקחו מהראשון זולת שיהי' זה הראש לכל הפרלאגען וגם כיון ששתק אז ולא תבע י"ל דמחל ואף דבעלמא שתיקה לאו כמחילה מ"מ בענייני חזקות מהני יאוש על גוף החזקה ונגד דמי הריוח מהני מחילה ועמ"ש בחיבורי סוסי' רל"ז בדיני חזקות אות ל"ט מ"ג וגם בלא"ה אף דנקרא רשע מ"מ קשה לפסוק ממון גם היכי שהשני מוחזק אך דבנ"ד ששהה זמן רב ואולי נשתמש בהם ואם כבר ידע ונשתמש אפי' במקצת מהם אין לו טענת אונאה ומומין וכדומה וצריך לברר ד"ז. סי' רנ"ה להרב הגדול מו"ה שמעון שלמה ווערטהיים נ"י אבד"ק בענדר במדינת בעסראביע

ע"ד שאלתו באחד שסידר גט והבעל ציוה לסופר לכתוב ולעדים לחתום כנהוג ואחר שכתב הסופר שיטה ראשונה הלך לו ע"א מהעדים ובאמצע הכתיבה נודע שהעד חזר בו מלשוב ולחתום הגט וסיפר א' ד"ז להסופר ואמר הסופר שאם לא ירצה לחתום יהי' הגט פסול ובכ"ז לא פסק מלכתוב וגמר הגט והעד לא רצה לחתום בשום אופן ובעת מינוי