מהרש"ם חלק ג רנו

גודל הקור והקרח הוי תרי רובא ואף שהשיבו עליו האחרונים מהתוס' יבמות קכ"א ע"א ד"ה ולא וכו' דמוכח להיפוך אבל כבר העליתי בחיבורי דע"ת סי' ט"ו ס"ק ל"ד דזה תליא בטעמי דמשאל"ס דאי משאל"ס הוי מיעוטא דלא שכיח ואפ"ה גזרו כמ"ש התוס' בכורות כ' ע"ב ורא"ש יבמות ועוד כמ"פ א"כ גם בתרי רובי אין להקל כמ"ש כה"ג התוס' ב"ב נ"ה ע"ב ד"ה ר"א וכו' לענין ס"ט ברה"י ע"ש אבל לפמ"ש התוס' יבמות ל"ו ע"ב ורא"ש שם ומרדכי פ"א דחולין דטעמא דמשאל"ס משום דהוי מיעוט המצוי י"ל דבתרי רובא יש להקל והבאתי שם עוד מכמ"ק בזה וגם הבאתי מתשו' אר"י דב"ע חא"ע סי' ז' דדוקא בגוונא שכתבו התוס' דאין נולדים ב' רובי יחד בזה לא מהני ב' רובי משא"כ היכי שנולדו ב' רובי יחד מהני שפיר תרי רובי וכ"ה בתשו' ברכת יוסף א"ע סי' ל' ה"נ בנ"ד הרי נולדו ב' רובי ביחד שפיר י"ל דלכ"ע יש להקל (אך בזה יש לפקפק דהרוב נטבעים המתים הם בשעה מועטת ורוב המתים ע"י הקרח אינו אלא אחר שעות מרובות ולא נולדו תרי רובי כאחד אבל לשי' כמ"פ גם גם המיתה ע"י טביעה הוא אחר ג' שעות א"כ י"ל דבאו כאחד ועדיין צ"ע בזה)

ב] אולם יש להביא סתירה לזה מהש"ס יבמות ק"כ ע"ב ואפי' ראוהו מגויד וכו' ורמינהו אדם אינו מטמא עד שת"נ ואפי' מגויד וכו' הא מחייא לא חיי וכו' הא רשב"א וכו' רשב"א אמר אף על המגויד אין מעידין מפני שיכול לכוות ולחיות ומי מצית לאוקמי כרשב"א הא קתני סיפא מעשה בעסיא באחד ששלשלו בים ולא עלתה בידם אלא רגלו ואמרו חכמים מן הארכובה ולמעלה תנשא וכו' ומשני שאני מיא דמרזו מכה וכו' ומאי פריך הרי י"ל דמגויד רובן מתים ומיעוטן חיים ובנפל למשאל"ס וגם ניטל הרגל דאיכא ב' רובי לכן תנשא משא"כ במגויד לבד (בע"ר דליתא) והתם הרי נולדו ב' רובי ביחד ואפ"ה לא סמכו להקל וע"ד פלפול קצת י"ל דהנה בש"ס שבת קכ"ח ע"א פריך מדברי רב על ר"ה תלמידו דמסתמא כרבי' ס"ל וכ"ה בש"ס ב"ב פ"ב ע"א דפריך על ר"א וכי לית לי' הא דשמואל רבי' ובתוס' שבועות מ"ב רע"א דמה"ט פריך מדברי רב אר"ח והנה בחולין ו' ע"א מוכח דרשב"א הי' תלמידו דר"מ ובסה"ד אות מ' הביא כן מהירושלמי וביבמות קכ"א א' מבואר דר"מ ס"ל דגם במשל"ס לא תנשא ונ"ל הטעם דהא הש"ס פריך שם לקמן דאי חיישינן למחילה של דגים משיל"ס נמי ליחוש ומשני דבשיל"ס מחילה ש"ד לא שכיח א"כ לר"מ דחייש למיעוטא גם במשיל"ס ל"ת דחיישינן למחילה של דגים וגם בבור הגדול איכא חשש מחש"ד ובזה יש לדין מהא דר"א בעי למימר דבצ"מ גם במשאל"ס מותרת דאם איתא דסליק קלא אית לי' והדבר יפלא שהרי הוא נגד ברייתא מפורשת שהובא לקמן דאר"ג פ"א הייתי מהלך בספינה וראיתי ספינה שנשברה והייתי מצטער מפני ת"ח שבה ומנו ר"ע וכשעליתי ליבשה וכ' כמה גדולים ד"ח שאמרו וכו' משאל"ס אסורה וכן תניא מעשה בר"ע כו' ומנו ר"מ כו' והרי התם הי' ת"ח ולר"א גבי ת"ח גם במשאל"ס מותרת ולפמ"ש י"ל דהא בחולין ו' מבואר דר"ג חייש ג"כ למיעוטא ומכ"ש ר"ע דנודע דחייש למיעוטא וגם במשיל"ס אסורה אבל בצ"מ מותרת בכה"ג אבל במשאל"ס גם בתרי רובי אסורה לר"מ וז"ש כמה גדולים דברי חכמים וכו' ר"ל בכה"ג שהי' צ"מ משיל"ס מותרת וכו' ומפרש רב אשי דלר"ג ור"ע דחיישי למיעוטא גם במשיל"ס אסורה בעלמא אלא דהכא גבי צ"מ מותרת ובמשאל"ס גם בצ"מ אסורה אבל לדידן דבשיל"ס מותרת בכל גווני דל"ח למיעוטא ובמשאל"ס דהוי מיעוט המצוי אסורה לכן בדאיכא תרי רובא י"ל דמותרת (וגם לדידן דקיי"ל דלא כרב אשי וגם בצ"מ אסורה היינו משום דתרי רובא לא אתיין בהדדי כמש"ל אבל היכי דתרי רובי אתיין בהדדי י"ל דבתרי רובא שריא) והתינח לדידן אבל לרשב"א דס"ל כר"מ דחייש למיעוטא גם בעלמא א"כ במשאל"ס משום חומר א"א גם בתרי רובי אסורה לכן פריך שפיר אי אתיא כרשב"א תיקשי סיפא דמעשה בעסיא וכו' דלשיטתו גם בדאיכא תרי רובי אסורה משא"כ לדידן י"ל כדעת הביע"ק וא"ש

ג) ועמ"ש בחיבורי שו"ת מהרש"ם ח"ב ס' קס"ח אות ד' לבאר מ"ש כמה גדולים ד"ח שאמרו וכו' בדרך נכון עפי"ד הה"מ וב"ש סי' י"ז סקי"ד דל"ג משום ל"פ אלא בדבר שגזרו חז"ל ואמרו בפירוש שד"ז אסור אז גזרו גם במלתא דל"ש משום ל"פ משא"כ היכי דלא אמרו חז"ל גוף האיסור אלא דמסברא אסור ליכא למיגזר משום ל"פ והבאתי מהמל"מ פי"ב מה"ג ועוד מכמ"ק ועפי"ד הנ"ל י"ל ג"כ בסגנון זה דגבי צ"מ הוי מיעוט שאינו מצוי אלא דגזרו משום ל"פ של אדם אחר ואף דהט"ז בא"ח סי' ער"ה ובאה"ע סי' קי"ט העלה דהא דאדם חשוב מותר לקרות משום דבאדם פרטי זה לא משכח"ל איסור ול"ש למיגזר באדם זה משום ל"פ של אדם אחר וכדבריו מבואר בר"ן ר"פ שואל ועיין בשיו"ק על הירושלמי פ"א דשבת ה"ג שתמה ע"ז מהירושלמי שם ודברי מרה"פ דחוקים ולפמ"ש בשיו"ק שם פ"ו ה"א י"ל דהירושלמי ובבלי פליגי בזה וע' בקובץ על הרמב"ם פ"ב מה"ש הט"ו מ"ש בזה אבל מ"מ בנ"ד י"ל דגם באשה שהי"ל בעל ת"ח יש מקום לאסרה משום ל"פ דדוקא התם שהגזירה שמא יטה הוא על האדם החשוב י"ל דכיון דבדידי' ליכא למיגזר אין לאסור משום ל"פ כיון דאצלו ל"ש בשום פעם הך חששא אבל הכא שהגזירה על האשה והרי גם באשה זו משכח"ל שהי' לה או שיהי' לה בעל שאינו ת"ח ויתכן שפיר לאסרה משום ל"פ אך זה דוקא כיון שגזרו חז"ל ואמרו משאל"ס אסורה לכן גם בצ"מ יש לאסור משום ל"פ אבל אי לאו שאמרו כן בפירוש לא הי' מקום לאסור בצ"מ משום ל"פ כיון דבדידי' אין לחוש למיעוט שאינו מצוי וז"ש כמה גדולים ד"ח שאמרו משאל"ס אסורה לכן גם בצ"מ אסור משום ל"פ וא"ש

ד) אך בנ"ד כפי שכתב הרב שהי' קור וקרח גדול עד שלא הי' במציאות כלל שימלט איש על דף כמה שעות ויהי' חי שהרי מאותן שנמלטו באניות המפלט והי' מעט מחסה וזהו רק ד' שעות עד שבאו אל החוף מתו חציין והנשארים נקרשו אבריהן וכמעט שלא נשאר בהם נשמה ורק ע"י עבודת הרופאים ואנשים חזרו לחיותן ובכ"ז הי' הכרח לחתוך מקצת אבריהם וא"כ אם באנו לחוש שמא נמלט זה שנחסר על דף או חלק ספינה שנשברה הרי להחוף הסמוך לא הגיע שהרי חפשו החובלים על כל חופי הים אלא דאפשר שאף למרחוק א"כ הי' בגדר נמנע ממש שישאר בחיים ואפי' מיעוטא דמיעוטא ליכא א"כ