מהרש"ם חלק ג רנד

בשעהד"ח ועיגון שהרי ניכר שהוא ט"ס ע"ש וא"כ מכ"ש בנ"ד שניכרין התיבות וכל הרואה מכיר לקרותן וסובר שהוא נו"ן או שמכיר שהסופר לא כתבם כהוגן וגם תינוק יקרא כהוגן שהרי בסי' קכ"ה סח"י בהג"ה מבואר דא"צ לכסות מן הצדדין ובלי ספק יקרא בנו"ן א"כ אף דבסתו"מ פסול בכה"ג מ"מ הרי מבואר ברא"ש פ"ב דגיטין דבגט א"צ כתיבה תמה ולא דמי לס"ת ורק יש להחמיר לכתחלה וע' בב"ש סי' קכ"ח ס"ק ז' ולכן כל הנונין הפשוטין הם כשרים בשעהד"ח כזה ולא נשאר פקפוק אלא בשני ווי"ן של וכדו ודן שהתינוק יקראם נו"ן אבל מצאתי בתשו' פמ"א ח"ב סי' י"ט בדין ווין שהתינוק קוראם נוני"ן ובתיבת וכדו כתב הוא"ו בעוקץ בולט למטה באלכסון כנו"ן כפופה נגרר רגל התחתון וגם התינוק קורא וכדן בנו"ן והשיב דודאי אותיות שלא נכתבו כהוגן והתינוק קורא כהוגן כשר כמ"ש הב"י סי' קכ"ו בשם התשב"ץ ובשו"ע סוסי' קכ"ה ובטופס הגט יש להקל גם בלא עיגון א"כ בתיבת וכדו שאם השמיט הוא"ו כשר כמ"ש הרמ"א סוסי' קכ"ה א"כ גם בכתב וכדן כשר שאין הענין משתנה ומכ"ש בכתב וא"ו אלא שהתינוק טועה וקוראו נו"ן וגם מה שגרר הרגל כשר כמו ברגלי ההי"ן שנגעו לגגן ולא מיקרי ח"ת ובפרט שהי' רק קצת בליטה וניכר שנעשה ע"י השמטת הקולמס והביא מש"ס דשבת כגון שנטלו לגגו של דל"ת ועשאו רי"ש או לגג החי"ת ועשאו ב' זיינין דכשר ולא מיפסל הס"ת עכת"ד והנה אף שכתבתי בתשו' מהרש"ם סי' צ"א ראי' מרשי' עירובין נ"ג דבכתב וכדן משתנה הענין אבל בנ"ד שכתב בצורת וא"ו כדינא אלא שהתינוק קוראו נו"ן בודאי כשר וכמ"ש הפמ"א הנ"ל דקריאת תינוק מהני להכשיר אבל להיפוך שכתב כדין אלא שהתינוק אינו מורגל בווי"ן ארוכין וטועה לקרותו נו"ן אין חשש ע"ש אבל מ"ש הפמ"א ראי' מש"ס דשבת דבכה"ג לא מיקרי ח"ת הגם דהרשב"א כ' שם כן אבל הר"ן שם דחה ראייתו וע' תשו' רע"א סי' כ"א מ"ש בזה וע' בג"פ ופת"ש סי' קכ"ו סק"כ בשם רשד"ם בדין ווי"ן שהתינוק קורא נו"ן שהחמיר והג"פ מיקל בטופס במקום עיגון עוד י"ל בתיבת ודן שכתב וא"ו דפירושו ראה (זעהע) כמ"ש בערוך אות ד' דהוא מלשון דוי למזרח שבת ל"ה ע"ש וה"נ אומר לה ראה אשר יהוי לך מנאי ספר תרוכין ואין בזה שינוי מענין הגט

ג) ובדבר מה שגרר רגל הנו"ן כפופה ועשאו וא"ו בתיבת העומד כבר הביאו רו"מ מדברי פת"ש סי' קכ"ה ס"ק ט"ו בשם הג"פ דבטופס כשר וכבר הבאתי באות הקדום דברי תשו' פמ"א בענין זה וגם הנקב שבצד האות וכתיבה ע"ג גרד ומחק כשר בשעה"ד כמ"ש רו"מ מדברי הב"ש סי' קכ"ה סקכ"ב וחמ"ח סקכ"ה ושו"ע סי"ט וע' תשו' רח"כ סי' ס' שכ' ג"כ להתיר בשעה"ד גם אם הי' כמה מחקים אפי' בשמות שהם מהתורף ומכ"ש בטופס אך דלפמ"ש שם דעיקר טעמא כמ"ש הב"ש סקל"ה כיון דאיכא ע"מ א"כ יש לעיין בנ"ד דליכא ע"מ והשליח לפנינו אלא ההרשאה וא"כ אם יש חשש על ההרשאה יתעורר גם פסול זה אבל הרי בדאיכא קיום כשר וקיי"ל דסגי בקיום של הרב א"כ הרי בנ"ד קיים הרב הגרר ומחק אבל יש לפקפק דדוקא בקיום שטר דרבנן סגי בקיום הרב לבד משא"כ בגרר ומחק דצריך קיום מדינא לא סגי בקיום של הרב לבד והנה בשו"ת מראה יחזקאל סי' פ' צידד דבגט ע"י שליח אין להתיר כתב שיוכל להזדייף גם בע"מ והרשאה אבל מדברי כל הפוסקים ל"נ כן ובתשו' רח"כ הנ"ל מפורש להיפוך וכ"ה בתשו' איגרא רמ"א סי' ג' וע"ע בפת"ש סי' קכ"ה סקכ"ו בשם תשו' נו"ב וב"ח החדשות אלא דשם הי' צריך לברר אם לא הי' תנאי ויש לחוש דלמא העדים לא גמירי לכתוב התנאי בהרשאה אבל בנ"ד שהמחקים הם רק כדי אות א' וליכא חשש תנאי ורק שמא אות אחר שאין לו ענין לחוש עי"ז לפיסול גמור אלא שאין לו הבנה ומוכח מתוכו שהוא ט"ס וכמש"ל בשם העיטור וגם בתשו' איגרא רמ"א שם התיר בכה"ג גם אם הי' בשם המגרש אם לא הי' מעכב לכתבו ע"ש היטב וע' בתשו' ברכת יוסף סי' מ"ט בדין הי' ניקב סמוך לקצה האלף שבתיבת שאנו מנין והכשיר ע"ש

ד) ובדבר מ"ש בהגט בשם האשה בת חיים יצחק ובפ"כ וחתימתו ועלייתו לתורה בעירו נקרא רק חיים אלא ששם העריסה הי' חיים יצחק וכן כותב בקוויטליך לצדיקים וכן אם הוא בעיר מצוה לקרותו לס"ת בשניהם ויש לחוש דהוי ככתב שם הנשתקע והוי כשינה שם אביה ורו"מ הביא בשם קב ונקי בכללים כלל ל"ו אות כ"ב בשם מהר"ם מליבאוויטש דבשם האב אם הזכיר ב' השמות בתחלה שם הקבוע וצירף עמו שם העריסה שנשתקע יש להקל ושכ"ה בשו"ת שבסוף סדר אליהו לעגונא דאתתא סי' י"ד דבשם האב יש להקל אם כתב שם הנשתקע ושם הקבוע ביחד והקדים שם הקבוע והביאו גם משו"ת חא"ש סי' קע"ג עכ"ד והנה מ"ש בשם חא"ש כ"ה שם גם בסי' קנ"א קנ"ב ובהגהת ד"ח דחה דבריו בשתי ידים וגם בעיקר דבריו שזהו בכלל קצה"ש ואם כי שכ"ה דעת הט"ג אבל בשו"ת שם ארי' יו"ד סי' ל"ט השיג עליו וכ"ה בתשו' חסל"א סי' ל"ו וע' בד"ח ש"נ אות מ' סק"ה ושער שינוי השמות סקי"ז ובס' יד"י בשו"ת שבסוף הל' שחיטה סי' ג' ותשו' רע"א מ"ת סי' נ' וע' שו"ת מראה יחזקאל סי' ע"ח שהעלה דאם אינה נקראת כלל בשם השני ונשתקע לגמרי כגון ששמה מעריסה מרים בילא ונקראת רק בילא יש לכתוב רק בילא ואם כתב בילא דמתקריא מרים בילא כשר בד בדיעבד אבל בכתב מרים בילא דמתקריא בילא פסול גם בדיעבד וע"ש שכתב לחלק בשם לעז בין אם בעצמה בחרה לה לדחות שם א' אז מקדימים השם שנקראת בו אבל אם ע"י אחרים אין מקדימין ואם הוא שם קודש אין לחלק בזה ע"ש אך בנ"ד שמחזיק בעצמו גם שם יצחק בהיותו בעיר אחרת הרי מבואר בהגהת מל"מ פ"ג מגירושין דזהו לא נקרא נשתקע ואף דשם מיירי רק בכתב גם שם זה אבל כתבו בגט גם שם שנקרא בו בפ"כ בפ"ע משא"כ בנ"ד מ"מ הרי עכ"פ איננו בגדר נשתקע לגמרי וע' בט"ג ש"נ אות מ' סק"ז שתמה ע"ד מהרמ"ל וס"ל דאף שנקראת במק"א כן הו' בכלל נשתקע כיון דבמקום כו"נ אינה נקראת כן וגרע משם הנשתקע וכ"ה בט"ג שם אות ק' סק"ד ואף שהד"ח בשני המקומות השיג עליו מאוד אבל היינו לכתוב השם שבמק"א בדמתקרי אבל לכתבו ביחד עם שם הקבוע בלא דמתקרי גם הוא מודה דאיכא לעז וע' בשו"ת ד"ח ח"ב סי' קמ"ד ולפלא