מהרש"ם חלק ג רנג

ובפרט בתיבת והרי את מותרת ורו"מ הביאו מהב"ש סי' קכ"ו סק"ב שהוכיח שזהו תורף הנה בבאה"ג רמז לתשו' הרדב"ז ח"ד סי' רכ"ד שהעלה דהוא רק מצד חומרא וע' בג"פ סקצ"ו באורך ושם ביאר דעת המחמירים משום דס"ל דפילגש מיוחדת אליו ליכא איסור תורה א"כ י"ל דאימעוט מכלל להתנסבא והוי כשייר זנות דפילגש ע"ש והנה גם לפ"ז י"ל דלדידן דהוי ספיקא אם מותרת פילגש מה"ת כמ"ש הרמ"א בא"ע רסי' כ"ו הרי קיי"ל דסד"א לחומרא מה"ת והויא בכלל אינה ראוי' לו בבירור כמ"ש הב"י יו"ד סי' רכ"ח בשם תשו' הר"ן לענין אי מיקרי חל הנדר דכיון דאסורה מסד"א מה"ת הוי חל הנדר ויוכלו להתירו ע"ש וה"נ בזה ועי' תשו' רדב"ז ח"ז סי' ל"ג באורך להחמיר בזה ושגם להמקילין הוא רק ע"י קידושין עכ"פ והנה לפמ"ש הפ"י בפ"ק דכתובות וקו"א בשם תשו' הרשב"א דגם כל המגרש אדעתא דרבנן מגרש וכ"ה בש"ג סו"פ המגרש והיינו מפני שכותבין בהגט כדת משה וישראל ומבואר במרדכי פ"ג דקידושין דגם איסור דרבנן בכלל כ"ז שאין רואים בו שדעתו לעבור ועושה נגד דעת חז"ל א"כ לא מיבעיא להאוסרים מדרבנן גם ע"י קידושין בודאי אינו בכלל שיור ובפרט דגם ארוסה בכלל אשתו כמ"ש בתשו' מהרשד"ם חא"ע סי' ע"ח בשם הרשב"א וגם אי נימא דמותרת הרי בזה"ז דאיכא חדר"ג הרי מי שיש לו אשה אסור לו לארס אשה אחרת גם להסוברים דארוסה אינה בכלל חדר"ג כמ"ש בכנה"ג וב"מ סי' א' ותשו' ח"ס א"ע סי' א' דדוקא בארוסה שרוצה לגרשה לא תיקן משא"כ לישא אחרת באירוסין על אשתו נשואה לכ"ע אסור אך בזה י"ל דנתכוין למעט זנות ע"י קידושין למי שאין לו אשה אבל גם מטעם הראשון נראה דלדידן אינו בכלל שיור אך לפמ"ש בשאילת יעב"ץ ח"ב סי' ט"ו יש לפקפק בזה וע"ע בתשו' נו"ב מה"ת א"ע סי' קל"ב אות ב' מ"ש בזה וע' בתשו' נו"ב מה"ק סי' פ"ה ומ"ת סי' קי"ג דאם אין הסופר כותב מפי הבעל גם הרמב"ן מודה דהאמ"ל אינו תורף וע' תשו' אמרי אש א"ע סי' ס"ד בזה

אבל נראה פשוט דכיון שנכתב האמל"א גם אם האלף אין היוד נוגעת לכ"ע כשר חדא דגם אם חסר כל תיבת את אינו בכלל תורף לכ"ע שהרי כיון שכ' מקודם ושבקית וכו' יתיכי ליכי אנת אנתתי וכו' עד להתנסבא לכל גבר מוכח מתוכו שגם מ"ש והרי מותרת לכל אדם קאי על האשה הזאת דכל וא"ו מוסיף על ענין ראשון וגם בכתב בלשון נסתר על נוכח אין לפסול בדיעבד או במקום עיגון כמ"ש הפר"ח סי' קכ"ו סק"י בשם מהרלב"ח ובמ"ש עליו בזה וע' נו"ב מ"ת א"ע סי' קי"ג בחשש הרביעי וגם אם נחמיר גם בזה מ"מ בכה"ג שנכתב גם תיבת את אלא שאין היו"ד נוגעת לכ"ע כשר כמ"ש בכה"ג בתשו' נו"ב מ"ת סי' קי"ג וע' פת"ש סי' קכ"ו סקמ"ד ונראה עוד לסמוך בזה ע"ד תשו' הרא"ש וטור סוס"י קכ"ו שיתקנוהו ב"ד קודם נתינה וע' בב"ש שם סקל"ב וג"פ סקכ"ו וסקכ"ט וס"ק ס"ו וסק"ע ומ"ש התו"ג ופת"ש סק"י לחלק בין פסול גמור או לא וע' תשו' רדב"ז שבג"פ סקכ"ו לחלק בין פסול של תורה לדרבנן וע' תשו' נטע שעשועים סי' פ"ד מ"ש בזה ויש בזה אריכות דברים בתשו' ב"א א"ע סי' צ"ט ובמ"ש שם בסוף התשו' בשם תשו' פ"י כת"י דס"ל דגם אם פסול יוכלו לתקן ע"י אחר במקום עיגון וגם העלה שם שיוכל הסופר לכתוב גט אחר גם בלא שאלה מהבעל וליתני ליד שליח ושליח לשליח ותשו' זו נדפסה באורך בתשו' פ"י ח"ב סי' פ"ב וכתב לזכות הנייר וכלי כתיבה לבעל שלא בפניו וכדבריו העלה בתשו' כתר כהונה סוסי' ס"א וע"ע בתשו' מראה יחזקאל סי' פ"א אות ה' שלא ידע מדברי תשו' פ"י הנ"ל ועי' בתשו' בנין ציון סי' קמ"ב שלא ראה גוף תשו' פ"י הנ"ל ותו"ד הפ"י שם דכיון דתחלה ממנה השליח על גט סתם אף שחזר ואמר הולך גט זה דעתו על גט כשר ואם אינו כשר יוכלו לכתוב גט אחר ואף דבתשו' מרי"ח שם כתב שאין להקל אם כבר נמסר הגט לאשה הדבר פשוט שאם בשעת מסירה יאמרו שהוא באופן אם הגט כשר עפ"י הדין ואם לאו תתגרש בגט שני אין זה מגרע כח הגירושין ולשי' הג"פ שם ימסרו מתחלה בלא תיקון ויחזרו ויתקנו וימסרו לה שנית ולפמ"ש הפ"י וכת"כ יחזור הסופר ויכתוב גט אחר ולפמש"ל צריך להתנות שלא תזכה בו האשה בשום פעם אלא באופן אם הוא כשר וע' תשו' פ"י, ח"ב סי' פ' שהחמיר בדין תיקון ע"י אחר וגם לתקן ע"י הסופר אחר חתימת עדים וע"ש מ"ש לחלק בזה ומלבד כ"ז יפה כתבו רו"מ דבמקום עיגון יש להקל גם בלא ניתן הגט כמ"ש בפת"ש סי' קכ"ו סקכ"ח בשם פר"ת ודלא כהב"ש וכן מצאתי בתשו' נט"ש סי' פ"ד שהאריך לדחות דברי הב"ש ובתשו' פ"י ח"ב סי' פ' כתב דגם הפסד ממון מיקרי מקום עיגון ושעה"ד

ב') ובדבר הנו"ן פשוטה שכתב כמו וא"ו גדולה והוסיף לכתוב הווי"ן הגדולות ג"כ בצורה זו ושוות ממש ורו"מ החליטו דפסולין ובדבר הנוני"ן כפופין אין חשש דניכר לכל וכל תינוק דל"ח ול"ט יקראנו נו"ן אבל בהנונין פשוטין יש חשש גדול והנה הם בתיבות למני"ן מני"ן כא"ן ובשם העיר סייאטעל וואשינגטאן ושם הנהר לויק יוניאן. ותיבות נהר לויק וואשינגטאן" וכן בן' משה ודיתיהוויין דיתיצבייין מן דנן ודן' תירוכין שבוקין פטורין והנה בתשו' פ"י ח"א א"ע ס' ב' העלה בדין כתב שאנו מנין כמו תיבה אחת והשיב דאין לחוש כלל כמ"ש הרא"ש והטור ס' קכ"ו דבכתב למנין אנו מנין ודילג השי"ן דכיון שמכירין סגנון הדבר בשביל דילוג אות אין לפסלו ומכ"ש בכתב בקירוב התיבות וא"ל דשא"ה שדילג רק אות השימוש אבל בנ"ד ע"י קירוב התיבות אין לו הבנה כלל דז"א שהרי העיטור כתב דכל שניכר שהוא ט"ס כגון בששי בלא שי"ן האמצעות או ברביעי בלא רי"ש כיון שניכר שהוא ט"ס כשר ואין חשש אלא בשמות הבעלים וה"נ בזה ואדרבה אם שינה התיבה עד שאין לו מובן כשר יותר דעי"ז ניכר שהוא ט"ס וגם אם דילג לגמרי תיבת שאנו מנין כשר שהרי ניכר סגנון הדבר א"כ גם בשינה כשר אבל י"ל דלא כתב כלל עדיף טפי משא"כ בשינה כיון דצריך לכתבו לכתחלה י"ל דשינוי פוסל בו עכת"ד ובתשו' ב"ח החדשות סי' צ"ד בנכתב בשנת גימל במקום נו"ן והוכיח בכמה ראיות דכיון דאינו מעכב גם השינוי אינו פוסל ועוד דכיון שאין לו פירוש כלל וניכר שהוא ט"ס וניכר סגנון הדבר פשיטא דכשר ע"ש ובשו"ת עין יצחק א"ע סי' י"ג בגט שכתב להסנסבא בשני סמכין ופסק להקל