מהרש"ם חלק ג רנב

דמסיק הש"ס בפירושא דדברי ר"מ אינו כן וגם נראה דדוקא לפי דברי ר"מ דהוי סבר לחלק בין חזיא מגופה ס"ל שאין דרך לצאת מגופה משא"כ למאי דמטהרי רבנן דם ירוק מגופה אדרבה אמרינן דשכיח שיצא מגופה ומצאתי בתשו' ב"ח הישנות סי' פ"ד שכ' להדיא וז"ל והשתא ודאי איכא למימר ע"כ לא פליגי רבנן וקאמרי דלא חיישינן בירוק ללקוי אלא בנשאר ירוק מתחלתו ועד סופו דמראה ירוק שכיח טובא הלכך לא חיישינן ללקוי אבל היכי שנשתנה וחזר ונעשה אדום בקצותיו כנד"ד או כיוצא בו שפיר חיישינן ללקוי כשנעקר מן הגוף וחזר למראיתו במקצת עכ"ל הרי דלרבנן מראה ירוק שכיח טובא ובע"כ דבזה גופי' פליגי עקביא ורבנן והתוס' כ"כ רק לדעת ר"מ שרצה לסתור דברי רבנן משא"כ לדידן

וגם מלבד זה לא יתכנו דברי כת"ר שהרי לדעת הראב"ד רוב דמים באשה טמאים הם ומראה דם טהור הוי מיעוטע וע' בסד"ט סוסי' קפ"ח מ"ש בזה א"כ לפ"ז יהי' כל מראות הטהורות טמאים בהפסק טהרה דכיון דאשתני שיוצאה מהרוב שוב נחוש שמא הי' אדום ונשתנה ובע"כ דליתא וגם מ"ש כת"ר בדעת הב"ח שהחמיר רק בירוק ליתא דבב"ח יו"ד וט"ז שם מבואר שהחמיר גם בלבן ונתאדם

ובעיקר פלוגתת הב"ח וט"ז וש"ך וח"צ בדין מראה טהור שנתייבש ונתאדם מצאתי בתשו' מהר"ח א"ז סי' ס"ז וז"ל האשה שקנחה ונראה מקום הקינוח לבן וטהור בלי ספק והניחתו בקופסא ואחר שעה נהפך לא לאודם והאדים ממש נראה לומר דאיגלי בהתתי' ומעיקר דם הי' ולא מעיקרא לבן הי' אלא לכשנעקר הלבין מידי דהוה כדאמר גבי שחור אע"ג שביציאתו מגופה לא הי' לו מראה דם ולפעמים הלקותא מתלבנת כמו שער לבן בבהרת שהלקותא הלבינתו ודם נעכר ונעשה חלב וכן ה"נ בזה עכ"ל והוא רב קדמון

ועפ"ז נראה להוכיח כדעת הב"ח דיש לחוש שלא להתיר כשהוא לח וראי' מש"ס דיומא ו' ע"א בהא דתניא ריב"ב אומר שמא תמצא אשתו ספק נדה ויבא עלי' ופריך אטו ברשיעי עסקינן אלא שמא יבא עלי' ותמצא ספק נדה וכו' כמאן כרע"ק וכו' וקשה הרי שפיר משכח"ל שמצאה מראה טהור בעודו לח ואין חיוב עלי' להמתין עד שיתייבש לשי' הט"ז והש"ך ואחר שיתייבש יתאדם ותהי' טמאה נדה ומשום כפרת כל ישראל חיישינן גם לדבר שאינו מצוי כמ"ש התוס' רפ"ק דיומא וגם אמאי נקט רק ספק נדה הרי בכה"ג תהי' טמאה ודאי ובע"כ כדעת הב"ח דאסור לשמש עד שיתייבש וא"כ שוב שייך להקשות אטו ברשיעי עסקינן ואולם י"ל למאי דאיתא בש"ס שם ו' ע"ב דפריך עד שאתה מפרישו מביתו הפרישהו מטומאת המת ולא יהי' אנשים נכנסים אצלו ומשני רבא טו"מ הותרה בציבור רבינא אמר אפי' תימא דחויי' טו"מ לא שכיחא טומאת ביתו שכיחא ובפסחים ע"ט מבואר דרב חסדא ס"ל ג"כ כמו רבינא דדחוי' בציבור א"כ לשיטתו צ"ל כתירוצא דרבינא והרי ביומא שם אמרוהו רבנן קמי דרב חסדא וכבר כתבו התוס' רפ"ב דב"מ ועוד בכמ"ק דסוגית הש"ס דהתרצן הוא ג"כ מקשן א"כ לשיטתו לא הוי מצי לשניי דטעמא משום שמא תמצא נדה בכה"ג שישתנה מלובן לאודם כיון דלא שכיח שישתנה ואין לחוש גם ביוהכ"פ למלתא דלא שכיח דא"כ הפרישהו מטו"מ ולעולם י"ל כדעת הט"ז והש"ך דאין לחוש לכתחלה שמא ישתנה

ובזה י"ל דברי הרמב"ם פ"א מעיוה"כ ה"ג שהעתיק לדינא דמפרישין מביתו שמא תמצא אשתו נדה ובע"כ דלאו היינו משום חששא דטומאת מעל"ע ובחד אחר דא"כ הוי רק ספק נדה והוא נגד הש"ס ולפמ"ש א"ש דהרמב"ם לשיטתו דסובר טו"מ הותרה בציבור ביוה"כ כמ"ש בתורת נתנאל פרשת אחרי משום דכפרת כל ישראל תלוי בו ובד"ש בדרוש ליומא ז' דאף דבשאר ימים הוי רק דחוי' מ"מ ביוה"כ שא"א בע"א הותרה לכן הציץ מרצה אף שאין עודהו על מצחו משא"כ בכל השנה ע"ש ולכן לשיטתו שפיר י"ל דהא דאין מפרישין כ"ג מטו"מ משום שהותרה ביוה"כ אבל בחשש נדה חיישינן שמא תמצא מראה טהור וישמש עמה ואח"כ יתייבש ויתהפך לאודם תהי' נדה וא"ש ודו"ק (ואף דלפ"ז י"ל דגם רב חסדא מודה ביוה"כ דהותרה אבל מדהוצרך לשנוי כמאן כר"ע מוכח דס"ל כרבינא) אבל העיקר בישוב דברי רמב"ם עפמ"ש בתשו' מהרי"ק שרש ק' שדרך הרמב"ם לפסוק כהירושלמי נגד בבלי ובפרט בדבר שאינו נוגע להלכה ובירשלמי פ"א דיומא מבואר דמפרישין משום שמא תמצא אשתו נדה וע"ש דמשני לה בשינויא אחריני דלא כש"ס דילן וא"כ הרמב"ם סמך על הירושלמי

ונראה עוד להביא ראי' מש"ס דפסחים דף פ"א דלא מצי לאשכוחי אליבא דר"י דאמר מכאן ולהבא מטמא שיהי' טומאת התהום בזיבה והא משכח"ל בראתה מראה לבן ואחר שחיטת ק"פ נתאדם דאיגל"מ שהי' טמא מעיקרא ובע"כ כדעת הב"ח דצריך לחוש לזה א"כ הו"ל כנודע הספק מעיקרא כמ"ש בתוס' זבחים כ"ג ע"א ד"ה טומאת התהום דזיבה וכו', ע"ש היטב אבל אי נימא כדעת החכ"צ לק"מ

וע' בשי"ט להג' מהרש"ק ז"ל לסי' קפ"ח תשו' ז' שהתיר לכבס העד תיכף בעודו לח ולא תניחנו עד שיתייבש גם בעד שבודקת בו להפסק טהרה אף דבזה ס"ל דגם הח"צ מודה להחמיר מ"מ יש להקל לכבסו גם ברגילה בכך וא"א לה לטהרה כלל וגבי כתם יש לסמוך על הח"צ וע"ש סי' ק"צ תשו' י"א שהתיר בכתמים אפי' רגילה תמיד למצאן אדומים אחר יובש דמ"מ מותר לכבסן בהיותם. לחין אבל היינו בכתמים ולא בעד הבדיקה אבל בסי' קפ"ח התיר כן גם בעד של בדיקה שרגילה תמיד בכך ע"ש ומזה יש סמוכין להקל גם בנ"ד ומ"מ קשה בעיני להתיר זולת באופן שכתבתי, סי' רנ"א לכבוד ידידיי הרבנים ה"ה הרב המאה"ג מו"ה יהודא אר' נ"י דומ"צ בליבמרא וה"ה הרב הה"ג וכו' מוהר"ש נ"י אבד"ק מאציוב

מכתבם הגיעני בדבר הגט הבא מאמעריקא ח) בדבר האלפין שאין היודין נוגעין בכמ"ק