מהרש"ם חלק ג רמח

שלא הביא מכל הנ"ל ושוב מצאתי בתשו' ח"ס יו"ד סי' רי"ד שהביא מדברי חו"י וט"ז סי' תצ"ח והעיר מדברי ריטב"א ולא הביא משאר מקומות הנ"ל ועכ"פ מבואר שם ג"כ דגם בחמין וצונן שאין דרכן להתערב יפה לא חיישינן לכך אלא אמרינן דבלח בלח יש בילה ע"ש וע"ע בס' יד"י ליו"ד סי' ק"ט סק"א ובהשמטות לסי' הנ"ל מ"ש מהא דסי' של"א ספ"א ובט"ז וש"ך שם ע"ש היטב ואכמ"ל וא"כ לפ"ז גם בנ"ד את"ל שנפלו לשם ג' לוגין בודאי נתערב דרך שפיכתן הכל בכל מי המקוה ומחציתן במים שנשתנו מראיהן וליכא במים העליונים חשש פסול ג' לוגין ואף די"ל דהכא נפלו מקודם במים העליונים כבר נפסלו ואין חוזרין להכשירן במה שחזרו וירדו מחצית השאובין במים שנשתנו שכבר נקרא עליהן שם פסול כהא דרפ"ג דמקואות מ"א דז"א דכמו בתערובת בב"ח דחנ"נ מה"ת היכא דסופו להתפשט מאליו לא אמרינן כן ה"נ בזה כיון שבטבעו הולך ומתפשט לא נקרא עליו שם פסול ובפרט דהא כל החשש שמא הי' ניחא לי' לרו"מ ולהשואב שיחזרו המים למקוה ועי"ז חל הפיסול והא כיון דסופו להתפשט ככולו הרי לא הי' שום כונה וניחותא שיפלו ג' לוגין לתוך המים העליונים לבד אלא לתוך כל מי המקוה העליונים והתחתונים, וא"כ ליכא שום חשש

ובעיקר סברת הש"ך דבמתכוין להוציא המים לכ"ע' שרי ע' בב"מ לסי' ר"א קונטרס ג' לסעיף מ' ע"ד הט"ז סקמ"ז שהחזיק בדעת הש"ך דדוקא אם רוצה שיתרבו המים שא"ב מ"ס ע"י נפילת המים פוסל וגם הת"ק דר"ש מודה בכה"ג ואני מצאתי לא"ז הל' מקואות סי' של"ו בשם אבי העזר שפסק כר"ש דבלא כונה לא מיפסל ושלח דבריו לפני הר"ש והשיב דבכה"ג ששואב המים להוציא הוי כמתכוין לקבל המים בהכלי ומתכוין לשאוב וגם ר"ש מודה דפסול וגם לא קיי"ל כר"ש והא"ז הסכים לזה ולכאורה יש מזה סתירה לדברי הש"ך אבל נראה דזה דוקא בשואב בכלי שאינו נקוב אבל בכלי נקוב גם הוא מודה לסברת הש"ך ונראה עוד דמה שחושש רו"מ שמא בנ"ד באותה שעה שהי' בדעתו שלא להוציא הדלי כדי שלא יופסק הקילוח מיקרי כונה ג"ז ליתא דהא באמת עשו מעשה להוציא המים משם אלא משום שהי' חושש שאל יבוא לידי פסול עי"ז רצה שלא יוציא הדלי ואחרי שנודע לו דאדרבה מיגרע גרע א"כ היתה הכוונה בטעות שאם עי"ז שיעכב ההוצאה יש פסול בודאי לא הי' ניחא לי' ול"ש בזה סברת תוס' פסחים כ"ו גבי עלה עלי' זכר דאם יהי' כשר ניחא לי', דז"א דהכא הרי כל החשש שמא הי' ניחא לי' הוא רק כדי שלא יופסל עי"ז דאל"כ הרי עשה מעשה להיפוך להוציאם משם ובגוף סברת הש"ך יש לפקפק מדברי הרא"ש פ"ד דמכשירין מ"א דגם באין מכוין אי הוי פ"ר הוי כמתכוין ועמ"ש בתשו' מהרש"ם סי' קכ"ב מכמ"ק בזה ולחלק בכמה חילוקים ועפי"ז י"ל לקיים דברי הש"ך ועכ"פ בנ"ד דהוי ספק שמא לא נפלו באותו זמן ג' לוגין בודאי אין חשש

ועוד יש לדין בזה לפמ"ש בתשו' חסל"א סי' ס"ה דשינוי מראה היינו גם באין להמים מראה היין או החלב ממש אלא כל שנוטה להמראה וכמ"ש הש"ך סקס"ו בשם הראב"ד דבכה"ג מיפסל וה"נ לענין הכשר השאובין מהני בכה"ג וע' תשו' ב"ש ח"ב סי' נ"ז שהחמיר בזה אבל אין דבריו מוכרחים א"כ י"ל דגם בנ"ד גם אותן המים שכבר נצלו לא חזרו עוד למראה מים ממש ועדיין הי' בהם לובן מהחלב ולא נפסלו כלל בנפילת ג' לוגין שאובין ואפי' הוי רק ספק הרי סד"ר להקל

אבל בגוף החשש של רו"מ נ"ל דליתא דכיון דבמשנה וכל הפוסקים כתבו סתמא דאם י"ב מ"ס במים שנשתנו מראיהן ממלא בכתף וכו' הרי סתם מילוי בכתף הוא לאחדים ולא חששו שמא באיזו מקום יצללו המים ויחזרו למראיתן וקצתם יהי' עוד בשינוי מראה ויופסלו ובע"כ דליתא דכמו דמי גשמים זוחלין אינה נפסלים בשאובין בדאיכא שיעור מ"ס אף שאינם כשרים לטבילה ה"נ בשינו מראיתם אף שפסולין לטבילה ואין מצטרפין לשיעור מ"ס לטבילה מ"מ לענין פסול ג"ל שאובין הפוסלים מצטרפין עם המים הצלולים ותדע דהא הווייתן בטומאה פוסל לדידן מה"ת ואמאי מותר למלא בכתף שיחזרו המים למראיתן והא הוייתו ביד"א ומה"ט במונע הזחילה בדבר המקב"ט פסול כמ"ש בשו"ע ס"נ ובפרט ביד"א קיי"ל כר"י פ"ה מ"ה ובע"כ דאף שפסולים לטבול בהם מ"מ כיון דאיכא שיעור מ"ס מים לא נתהוה ביד"א דהא דנשתנו מראיהם הוא ענין בפ"ע ובפרט לשי' הראב"ד דפסול רק משום מ"ע וה"נ לענין שיופסל בג"ל שאובין ליכא חשש דמ"מ הרי יש מים מ"ס ודברי הלו"ש שהביא רו"מ לא שמיע לי כלומר לא ס"ל ומ"ש הלו"ש להוכיח מדנקט במתני' ימתין עד שירדו גשמים ויחזרו מראיהין למראה מים ולא נקט עד שירדו גשמים עד שיעור מ"ס ואז ימלא בכתף ע"ז אמינא אי דייקינן כולי האי לא תנינן כדאיתא בעירובין מ"ח די"ל דהא דנקט אם הי' מ"ס ממלא בכתף קאי נמי ארישא או דלא בעי למינקט תרתי גווני ברישא וז"פ שוב הראני תלמידי הרב הגדול ר' יהושע נ"י בתוס' שהובא בר"ש פ"ז דמקואות מ"ד והגהת הגראו"ו דמפורש כמ"ש וז"ל הי' בו מ"ס ונפל לתוכו יין ונשתנו מראי' חציו וכו' נפלו לו ג' לוגין מים [כצ"ל הגר"א) כאלו לא נפל בין במקום היין בין במקום המים עכ"ל, סי' רמ"ט להרב המאה"ג מו"ה צדוק צבי וואקסמאן נ"י מו"צ דק' ריגליץ

ע"ד שאלתו היות שעשו מקוה חדשה בעיר בלאזוב שיש חוץ למרחץ באר מים חיים ומשם נמשכים ג' צינורות של ברזל ישנים שכבר נשתמשו בהם שהמים מהבאר באים דרך הצינורות אל ג' המקואות שבהמרחץ בשטף רב דרך קטפרס וא"א לסתמן בברזות של עץ ורוצים לעשות שרויפען של מתכות והנה רו"מ העלה דהסילונות של ברזל כיון שמחוברים לקרקע הרי לדעת הרשב"א מהני החיבור לבד והרא"ש שפי' למתני' דמביא סילון של אבר וכו' דמשום שממשיך מים למקוה כשרה ליכא משום מקוה בדבר המקב"ט והוא משום דס"ל דבעי' שיהי' נעשה מתחלה אדעתא לחברו בקרקע א"כ בנ"ד ממנ"פ בין להרא"ש ובין להרשב"א