מהרש"ם חלק ג רמה

הגדול שבעיר אוסר אין להשגיח על הקטן ממנו ומיקרי מזיד מ"מ אין להאשה לידע מי משני המורים שבעיר יותר גדול ועוד שהרי בנ"ד גם הרב רח"ש לא התרה בה קודם נשואין ועוד דבלא התרו בבעל הרי מבואר בריב"ש ובב"י דאם התרו בה ולא בו לכ"ע אין לכופו להוציאה א"כ בנ"ד שהביאה לבעלה מעב"ד של המורה שהתירה להנשא ולא התרו בו קודם נשואין והוא לא ידע מי הדיין היותר קבוע בעיר קאוולא א"כ פשיטא דאין לקנסו להוציאה ומה שטבלה אח"כ בשאט נפש הרי כבר הי' הדין מקודם שלא להוציאה ומדוע נקנוס אותם על הבעילה שאח"כ ולכן באם שיסכים עוד רב גדול א' וגם רו"מ יסכים להתירה גם אני אצטרף עמו ומכלל הן וכו'

והנה במה שכתבתי לעיל במה שהחזיק אביה בכתבי מחילות בשני השמות הגם דחתימת אשה שאינה רגילה במכתבים אינו פועל כלום כמ"ש בט"ג ש"נ אות ב' סק"ז ואות י' סוסק"ב ופת"ש שם בשם קרית חנה ועוד בכמ"ק מ"מ כתבתיו רק לצירוף הכתובה. סי' רמ"ז להרב המאה"ג מו"ה יחיאל הלוי רוזענפעלד נ"י אבד"ק קוליקוב

ע"ד שאלתו בדבר שכ"מ א' שלא הי' לו בנים ונקרא אליו רו"מ לסדר גט לאשתו שלא תיזקק ליבם לאחיו איש רע ובליעל וגם בעת נשואין נתחייב לה שיפטרנה לבל תיזקק לחליצה יען שהי' אלמן ולא הי"ל בנים ורצה מתחלה לגרשה רק בתנאי ושיכתבוהו בהגט וא"ל רו"מ כי אסור לכתוב שום תנאי בגט והגט צריך שיהי' נכתב בתוקף שתתגרש בו תיכף ומיד בשעת קבלתה אלא שהתנאי יהי' אח"כ בע"פ וכן אמר רו"מ להאשה בפני' בשעת קבלתה הגט שתדע שבשעת קבלת הגט הרי את מגורשת מבעלך תיכף ומיד אך שהבעל לא רצה שיאמר רו"מ עמו סדר התנאי אלא איש אחר נאמן ביתו כי חשש לבל יבגוד בו רו"מ בסידור לשון התנאי שלא יהי' התנאי בטל ומעשה קיים וכן עשה ואח"כ שאל הבעל את רו"מ אם אולי יש צד חסידות שלא תשמשהו אשתו גם בפני עדי שמירה לאשר איננה עוד אשתו וכאשה נכרית נחשבת לו והשיב רו"מ שאין בזה חשש כלל ואחר איזו שבועות שלח ועתה נודע ב' חששות על הגט א' לאשר הסופר קרע תיכף את הגט אחר הנתינה ב' לאשר נמצא בין השלשה של הב"ד שהי' גיסים זל"ז

והנה מה שהאריכו הפוסקים בענין חלופי הגירסאות בדברי חכמים אי גרסינן מגורשת או גרסינן מגורשת ואינה מגורשת אם כי בתשו' מהרי"ט בשניות חא"ע סי' י"ט החליט דרוב הפוסקים מקילים בזה ולכן הגם דיש לחוש להמחמירים הוא רק מצד חומרא וקלישא איסורא ע"ש ואני מצאתי גם בתשו' תשב"ץ ח"ב סי' קכ"ג שפסק בפשיטות להקל וגם בתשו' רדב"ז ח"א סי' קס"ה כ' דכיון שרוב פוסקים מקילים אחרי רבים להטות אולם לעומת זה מצאתי בתוס' רי"ד לגיטין שפסק כהמחמירים ועוד והוא העיקר לפמ"ש בפר"ת ליו"ד סי' נ"ב וסי' נ"ג סק"ה דהיכי דתלוי בחילופי גירסאות בש"ס אין להשגיח על רוב פוסקים והוי כספק השקול ע"ש א"כ ה"נ בנ"ד וכבר האריך במכתב מאליהו שער ח' סי' נ"א והביא מערכה מול מערכה ודחה דברי המקילים גם באמר בלשון מעכשיו ע"ש אך הג"פ סי' קכ"ב סוסק"ח סיים דבאמר שתהא מגורשת משעה זו ממ"ש לכ"ע יש להקל ונמשך אחריו גם הב"מ סי' קמ"ה וכבר תמהו מדוע לא כתבו בעל השו"ע עצה זו שיאמר כן וכמה כרכורים כרכרו בדין נקרע הגט קודם מותו ואם יעשו כן יתבטלו כל החששות לכ"ע ואולם יש לי לדון דבכה"ג מיגרע גרע טפי דהנה כבר נתקשו קמאי ובתראי איך מצינו ידינו ורגלינו בדין גט שכ"מ בתנאי דאם מתי כיון דקיי"ל דבדאורייתא אין ברירה א"כ גם כשימות לא יחול הגט ונדחקו בזה בכמה דחוקים שאינם עולים יפה אולם לענ"ד יש לדין בדבר חדש למאי דקיי"ל בדין גבינות של בהמה שנמצאות טרפה דחזקה שע"י רובא הוי כנתבררה בשעתה וכדעת הרא"ש פ"ק דחולין א"כ הרי קיי"ל דגוסס הוא כחי לכל דבריו כמ"ש התוס' בקידושין ע"ח ב' בד"ה לא צריכא וכו' וע' ירושלמי פ"ז דגיטין ה"א ושי"ק שם ד"ה הגוסס ובא"ע סי' קכ"א ס"ז וא"כ בשעת גסיסה שפיר הוי כנתברר שימות (וע' בב"ש א"ע סי' י"ו ס"ק צ"ד ובדג"מ שם ובאמרות טהורות לא"ע סי' קמ"א באורך בזה] וחל הגט באותו שעה דהוי כנתבררה שימות בבירור כיון דרוב גוססין למיתה וא"ל דא"כ הוי הגט מוקדם דז"א דכבר ביאר הפ"י לגיטין ע"ג ב' דליכא בזה חשש מוקדם וא"כ כבר נודע מ"ש הנו"ב ונה"מ סי' ס"א לחדש דהיכי דא"צ דוקא לומר דיש ברירה למפרע אלא יועיל מכאן ולהבא עכ"פ שוב לכ"ע יש ברירה גם למפרע וע' תשו' ב"א חא"ח סי' מ"ה וחיו"ד ס' ע"א שהביא מתשו' הרשב"א חלק תו"א סי' פ"ג שהעלה כן ובמק"א הבאתי מתשו' הריב"ש סי' רכ"ח סתירה לזה ומצאתי בתשו' ב"א חא"ע סי' ק"ו שהעיר מזה וע"ש מ"ש בזה ואני הבאתי מדברי הרמב"ם וראב"ד וכ"מ פ"ח ממעשר שני הט"ו ותוי"ט סופ"ב דמע"ש ראי' לסברת נה"מ וע' בט"ג לגיטין כ"ה שהעלה כן דבכה"ג גם למפרע יש ברירה ולכן שפיר י"ל דמהני הגט גם משעת נתינה א"כ התינח אם אין קורעי' הגט עד אחר מיתתו אבל אם יקרעו הגט אחר נתינה שוב יחול החשש דאין ברירה גם אם ימות אח"כ ולכן אין בזה תקנה גם אם יאמר משעה זו ממש וגם להסוברים דמגורשת מיד אין לקרוע הגט מטעמא דכתיבנא

ובכ"ז לדינא במקום עיגון ושעה"ד כבר האריכו הג"פ שם והפ"י בגיטין להסיר חששא דאין ברירה א"כ בודאי אם אמר משעה זו יש מקום להקל אך דבנ"ד המגרש לא אמר כן אך שרו"מ צידד דכיון שרו"מ אמר כן להאשה בפניו ושתק בודאי נתכוין לזה והביא ראי' מקידושין נ'. ע"ב דדחי שם מאי דבעי אביי להוכיח דדברים שבלב אינם דברים מדתנן ובכולן אעפ"י שאמרה בלבי היתה להתקדש לו וכו' ודחי דשא"ה כיון דאתני לאו כל כמיני' דלעקרי לתנאי' ופירש"י הואיל ושמעה תנאו ולא מיחתה לומר אעפ"כ וכו' ולפענ"ד יש לפקפק בזה חדא דאפשר דלמסקנא דקיי"ל כאביי לא ס"ל הך דיחויא ועוד דשא"ה שהמקדש בעצמו אי"ל התנאי לא הי"ל