מהרש"ם חלק ג רמד

נשתקע בידיעה מיקרי נשתקע ובפת"ש בדיני ש"נ אות ב' לא ידע מזה והגם שבג"פ סקצ"ו מיקל בכתב גם השם שנקראת אבל מ"מ קשה להקל ובתשו' א' הבאתי מדברי רש"י בע"ז ז' ע"ב די"ל דתליא בב' לישני דרש"י שם וגם הבאתי מהא דא"ע סי' ד' סכ"ב והר"ש פ"ב דכלים מ"ב בסופה וכמדומה שכבר נדפס בחיבורי שו"ת ואכמ"ל מ"מ בנ"ד שאב"י החזיק בשם זה בכתבים וכתובה וקוראה כן אף דהאב לבד הוי בכלל מיעוטא דמיעוטא כמ"ש בקונטרס ש"ל להט"ג שנדפס באה"ש בסופו סקי"ח וע' בשד"ח סי' ה' אות ג' וסי' מ"א אות ו' אבל בתשו' ב"ש א"ע סי' קכ"א וסי' קכ"ו וחיו"ד סי' קס"ה האריך בביאור ענין מיעוטא דמיעוטא דיש דיעות דגם אם הוא א' מאלף כיון שהוא בענין א' ל"ה בכלל מיעדמ"ע וע"ע בתשו' נא"ד סוסי' שחוכך בזה גם י"ל דבכה"ג שהחזיק אב"י בשני השמות בכתבי מחילה וכדומה ובכתובה לכ"ע ל"ה כנשתקע ומה שהקפידה אמה מלקרותה כן העיקר תלוי באב שהוא הי' מיסד השם ומתייחסת בגט וכתובה ומי שבירך וכדומה על שם האב והא דבמקום כו"נ לא ידעו משם ראשון כלל יש לי לדון דהנה בשו"ת שב יעקב סי' צ"ג חידש בדין מי ששמו נטע וברח למק"א ושינה שמו למרדכי וכשמצאוהו גילה ששמו נטע אלא שנשתקע וכתבו בהגט רק שם נטע וצידד דכיון שהודה ברבים ששמו נטע ובעשרה הוי פרסום כאי' בב"ב קמ"ב הו"ל כהוחזק בשני השמות דכשר בדיעבד גם בא' מהם וגם בתשו' הה"כ א"ע סי' ח' צידד כעין זה ואף דרבים חולקים ע"ז נראה דזה דוקא בהוחזק ל' יום בשם אחר ל"מ עקירה אלא בהחזקת ל' יום אבל בנ"ד שהיתה בקאוולא רק ב' שבועות לכ"ע מהני החזקת השם בפרהסיא ודמי לוסת שאינה קבוע דסגי בעקירה פ"א וא"כ כיון דבשעת הגט שינו ושלשו כמ"פ דשמה חי' סערקא בודאו מהני החזקת השם ובעירה הרי לפעמים נקראת גם בשני השמות ועוד דכבר נודע מ"ש הט"ז בדיני שמות שנשתנו מ"ח אות ב' בשם תשו' פ"י במה שרצה ח"א להמציא תקנה לילך למק"א שאין מכירין אותן ושם תקבל הגט והפ"י חולק עליו דמ"מ יהי' לעז במקום דירתה והט"ז פקפק על דבריו ובפת"ש סקל"ד הביא מתשו' ב"ח ומתשו' מהרי"מ בזה ודעת מהרי"מ דבשם האשה גם הפ"י מודה להקל במקום עיגון ע"ש וע' תשו' ח"ס, ח"ב סי' ל"ז מ"ש בזה ובתשו' כ"ס סי' ע"ו הביא מחי' הר"ן לגיטין ל"ד דמפורש דלא כהפ"י ולכן העלה להקל למעשה ע"ש ואף דהם מיירי שהחזיקו שם ל' יום הנה בזה יש לסמוך ע"ד הש"י והה"כ הנ"ל וע"ע ברשב"א גיטין ל"ד ב' ותשו' מראה יחזקאל סי' ע"ט שהיקל גם בהי' שם הבעל בלא אשתו ומכ"ש בנ"ד ועוד דעכ"פ לא יהי' נחשב שם לשינוי השם אלא דהוי כלא כתב שמה וכבר העלה הכ"ס שם דאף דבלא כתב שם האיש רוב הפוסקים ס"ל דהגט פסול מה"ת מ"מ בלא כתב שם האשה לכ"ע רק מדרבנן ע"ש וא"כ בדרבנן כדאי הש"י והה"כ לסמוך עליהם ובפרט אם האשה בת יחידה לאבי' הרי מבואר בג"פ סי' קכ"ט סק"א בשם מהרמ"פ סי' ל"ה להקל גם בלא כ' שמה ע"ש ובפרט בנ"ד דיש לצרף סברת חא"ש הנ"ל דבנ"ד אינו בגדר נשתקע כלל וע' שו"ת שערי צדק חא"ע סי' קט"ז שהחזיק ג"כ מדעתו בסברת מהרש"ק הנ"ל אלא שחזר ופקפק בזה משום דלא נקראת מעולם בשם העריסה כלל משא"כ בנ"ד והנה עוד יש לדין בנ"ד דהא באמת קיי"ל דבכל פסול דרבנן בנשאת לא תצא וכל פסול שם הנשתקע דעת רבים דהוי רק פסול דרבנן וע' בשד"ח סי' ל"ט ובפרט בנשתקע רק בקריאה ולא בידיעה י"ל דלכ"ע הוי רק מדרבנן והגם דבג"פ סקמ"ט ופת"ש סקכ"ז מיפשט פשיטא להו דבשינה שם האב תצא ואף דבהגהת מל"מ רפ"י מגירושין הוכיח מתשו' רשי' שבב"י סי' קכ"ט דגם בשינה שם האב דפסול מדרבנן לא תצא אבל המעיין שם ימצא דמיירי שהוחזק בשינוי שם האב מפני שהי' אביו מומר ומדינא ס"ל דכשר ע"ש ותבין אבל הנה בשו"ת תועפת רא"ם סי' ס"ז פסק להתיר בשינה שם האב דפסול רק מדרבנן דאם ניסת לא תצא והביא מכתבי מהרא"י סי' י"ד דבזה"ז שאין מוסרין לה הגט ל"ש הא דיבמות צ"א דאיבעל למיקריי' ע"ש והן אמת דהמעיין בכתבי מהרא"י שם דחה ד"ז דלשי' הרי"ף למסקנא גם דבלא הו"ל למיקרי' תצא וגם התוע"ר לא התיר אלא בעשתה עפ"י הוראת חכם ובנ"ד פקפק רו"מ מפני שהמו"צ לא נתמנה שם כדין ואינו בקי כ"כ בהוראה והן אמת שהחמ"ח סוסי' י"ז ס"ל דלענין נשאת בגט פסול דרבנן גם במזיד לא תצא אך דהבר"א סי' צ"ט ופת"ש סי' ק"נ סק"ב הביא מהריב"ש סי' ר' דבנשאת בגט הפסול מדרבנן שלא עפ"י חכם דראוי לקנסה והפת"ש תמה שהרי הריב"ש בעצמו שהובא בב"ש סוסי' י"א חולק על הרא"ש וס"ל דגם בהתרו בה לא תצא אבל המעיין בריב"ש שם (והוא ט"ס בד"מ וצ"ל בריב"ש סי' ר"ו) ימצא שכ' רק דראוי לקנסם ולהוכיחם ולייסרם בסילוא דלא מבע דמא אבל אם סמכו על הדיינים הרי הם נקיים אפי' אם הדיינים טעו ועשו שלא כדין תהי' עוונותם על עצמותיהם והאיש והאשה נקיים ואם הדיינים סמכו ע"ד הריב"ש אף שאני אסרתי להם מי יאמר להם מה תעשו עכ"ד ומבואר שפסק רק לקנסם בנידוי ולא להוצאה ושם סי' רמ"ב הביא חילוף גירסאות שבירושלמי בא"ל שלא יכנוס וכנס וסיים ועוד שאף לפי הנוסחא האומרת שכופין כיון דמשום קנסא הוא י"ל דהיכי דאיתמר איתמר וכו' דחידוש ולא גמרינן מינה ועוד דהתם כשהתרו בו ולא שמע להם מחזיק לחשדא ע"ש וא"כ י"ל דעכ"פ בנ"ד שעשתה עפ"ד המו"צ שמסדר שם גיטין לכ"ע אין להוציאה ואף דגבי עגונה וכדומה בעינן דוקא ב"ד מפורסים הרי מבואר בתשו' צ"צ סי' מ' דהיינו טעמא משום שאין הוראות כאלו מסורים לכל מורה ע"ש ובשב"י ח"ג סי' פ"א אבל לענין גיטין מי שמסדר גיטין הוא הנותן היתר להאשה להנשא ואין להשגיח אם יש רב אחר בעיר המערער על הגט כי אין אומרים למי שלא ראה את החודש וכו' ובפרט בעיר קאוולא שיש מחלוקת ושנאה בין המורים והרי הבאתי מהריב"ש שכ' שאם עשתה עפ"י ה הדיינים אף שלא הי' גדולי הדור שהרי כתב רק שאם סמכו הדיינים על החכם רדב"ש מי ימחה בידם ומוכח שהם לא הי' בר סמכא והריב"ש אסר והדיינים טעו בדבר ועשו שלא כדין ומ"מ אין לקנסם ואף שהוא לא כ"כ אלא לענין קנס נידוי וגם לא הי' מי שאוסר בעיר ובתשו' הרא"ש שבב"י סי' קמ"א ובד"מ סי' י' מבואר דאם