מהרש"ם חלק ג רמא

והשו"מ השיב שאין בזה שום חשש שאין המים שאובין עצמו חוזרים ועולים אלא מי המעיין עולים והביא מהא דסי' ר"א סכ"ב שהמים הראשונים דוחין הראשונים ומוציאין אותם וה"נ בזה ע"ש ובעניי לא הבנתי מה לנו נ"מ אם המים שאובין חוזרים ועולים או מים של המעיין הרי גם השאובים בבואם לתוך המקוה השלימה שי"ב מ"ס נטהרו ודינם כמי מקוה כשרה ואם חזרו ועלו שלא בדרך שאיבה בכלי הרי הם כשרים לטבילה ובע"כ דעיקר החשש של הגה"צ הי' מפני שאם רוצים לחמם למעלה את המקוה ושואבים כמ"פ מהמים דדינו מבואר בש"ך ס"ק ס"ג דיש לחוש ביותר מרובו וכל ההיתר ע"י ההשקה למי המעיין ע"י שמגביהים הקילוח ומתחברים המים ולזה כתב דכיון דניצוק וקטפרס אינו חיבור ל"מ ההשקה וא"כ מה בכך שמי המעיין עצמם עולין מ"מ אחר שנפסק הקילוח והופסק מן המעיין הרי נפסל בשאובין לשי' הש"ך סק"ל שחולק על מהרי"ק וגם לשי' מהרי"ק לחד תי' דכל זמן שלא נחו מזחילתן דינו כמעיין הרי בנ"ד כשבאו לתוך החפירה של טבילה כבר נחו מזחילתן וגם בעודן בסילון אין בהם עוד כח הזחילה של המעיין אלא כח דחיקת מים שאובין הנשפכין לשם דוחקתן ועי"ז עולים ונתבטל כח המעיין ובפרט לשי' הר"ש פ"ה דמקואות מ"ג דמעיין עומד אינו מטהר בזוחלין ובתשו' ד"ח ח"ב יו"ד סי' צ"ג החזיק בדעת הר"ש ופסק כן למעשה ע"ש א"כ גם בעודן זוחלין בהסילון מלמטה למעלה כבר נתבטל חשיבות מעיין וע' תשו' ח"ס סי' ר"ט ובגוף הדבר שנחלקו הד"ח ושו"מ עיי' בשו"ת בי"צ שנדמ"ח ח"ב יו"ד סי' כ"ז פלפול גדול ואין עת האסף פה

ולכאורה יש לדון בזה כיון דכל חשש נטל ונתן סאה ברובו הוא רק מדרבנן א"כ הרי בדרבנן אמרו דניצוק וקטפרס חיבור כמ"ש התוס' בחולין ק"ו ונדה מ"ט ובתר"י פ"ח דברכות אך דבנ"ד הוי גוד אסיק דגם בדרבנן לא מקילין כדמוכח בחגיגה י"ט וע' בט"ז ס"ק מ"ז וח"ס סי' ר"י ושו"ת אמרי אש סי' פ' אבל בירושלמי פ"ב דחגיגה ה"ו פליגו ר"י ור"ל בפלוגתא דר"י ורבנן אם קטפרס חיבור ולר"ל פליגי רק בטומאה קלה ולר"י גם בטומאה חמורה פליגי ומסיק כר"י ומוכח דגם בטומאה קלה לדידן קטפרס לא הוי חיבור וצ"ע וגם בלא"ה איכא חששא בנ"ד שעשו החפירה של המקוה בצימענט בלא שום נקב בשולים ובזה יש חשש כלי כמ"ש בתשו' ל"ק באכניא להוכיח כן כיון דהצימענט עומד בפ"ע והבאתי מפ"ו דאהלות מ"ב ופ"ה דכלים מ"ו ואף שבילים בהקרקע הרי לשי' כמ"פ ל"מ בדאורייתא לטבול בתוכה ושם הבאתי מתוס' רי"ד לשבת ט"ז דמפורש כדעת האוסרים והוכחתי דגם בנעשה לשמש בקרקע ל"מ בדאורייתא רק היכי דהקרקע מסייע לפעולתו וע' נו"ב מה"ת סי' ק"ט והבאתי מדברי הב"מ סי' קצ"ח וגם מש"ס שלהי חגיגה הוכחתי כן וביארתי דהבבלי והירושלמי מחולקים בזה ובזה נסתר מחמתו מ"ש בשו"ת גי"ט והגהת י"ש להוכיח מירושלמי דשבת דגם בדאורייתא מהני קבעו ולבסןף חקקו ולפמ"ש הירו' לשי' אזיל ואנן לא קיי"ל כן אך לפמ"ש בתשו' א' דבקבעו וגם בנה עליו לכ"ע מהני ובפרט היכי דצורתו מוכחת עליו י"ל דמהני א"כ ה"נ בנ"ד יש תקנה שיבנו מסביב כמה שורות אבנים בטיט וסיד או שניקבו למטה שיעור המועיל להכשיר ולבטל מתורת כלי

ואולם כת"ר העיר עוד מהא דהווייתו ע"י אדם ובד"ז הארכתי בתשו' לק' שאטמאר והבאתי מס' דרוש וחידוש לרע"א ותשו' ז"י ועוד מכמ"ק דכל שהוא רק גרמא בעלמא לא מיקרי הוייתו ביד"א והן אמת דלפמ"ש בתשו' מהר"ם שיק סי' קצ"ו כמה חילוקים בזה יש לדין להחמיר קצת בנ"ד אבל כתבתי בתשו' הנ"ל דאם עושים ע"י עכו"ם יש להקל טפי כיון דאינו מקב"ט מה"ת והבאתי סמוכין לזה ואכמ"ל ולכן גם בנ"ד יוכלו לעשות כן אבל רק באופן שיעשו נקב בשולים כמש"ל וגם ידקדקו שלא ישאבו המים למעלה עד שיהיו ברובו. סי' רמ"ה להרב הגדול מו"ה יחיאל לעהרער נ"י מבאבוב

ע"ד שאלתו באשה שראתה ג"פ מ"ת ולא בדקה מקודם ורו"מ הביא ד' הפרישה סי' קפ"ו אך דהישויע"ק העלה דדוקא שלא להפסידה כתובה אמרינן הכי וגם הס"ט צידד כן אבל כבר העלה הב"ש באה"ע סי' קי"ז סוסק"א דבכל מקום דאסורה לו מספק מפסדת כתובתה דדמי לס"ט דפרשי אינשי מספק מומין אבל באמת אין לבנות יסוד ע"ד הפרישה כיון שהפלתי הוכיח מדברי הרא"ש פ"ק דנדה בהשגתו על הרי"ף שהובא בב"י סי' קפ"ו דגם בלא בדקה מקודם הויא בכלל רמ"ה ובס"ט סק"ב הביא בשם הרמב"ן במלחמות פא"נ שכ"כ להדיא ובדעת הראב"ד נסתפקו בזה דיש לפרש כפירוש הראשון שכ' הס"ט סי' קפ"ו וכבר הביא רו"מ דברי הב"א סי' מ"ד בזה ומצאתי בב"מ ליו"ד רס"י קפ"ז בהג"ה שהעתיק ג"כ דברי בעה"נ וכ' שהפירוש הברור דר"ל לא בדקה בשעה שתושיט ידה אלא אחר זמן זה ודלא כהפלתי אבל אני מצאתי בס' האשכול ה' נדה סי' מ"ח וז"ל יש מי שאומר מדקתני נשאת וראתה דם מ"ת משמשת פעם ראשונה שניי' ושלישית דקמייתא אינה ממנינא דכיון דלבעלה לא בעיא בדיקה ק"ת ודאי לא בדקה א"ע ק"ת ואפשר שהי' הדם מעיקרא בביה"ח להכי ביאה זו אינה ממנין ג' ביאות שנתנו לה חכמים אבל כיון שמצאה אח"ת ואית בה חששא שוב חייבת לבדוק עצמה קודם ואחר תשמישים וע"י ג' תשמישים לבר מקמייתא תתחזק לרמ"ת וליתא לפענ"ד דקתני נמי נישאת לאחר וראתה דמ"ת משמשת פעם ראשונה שני' ושלישית והתם ודאי ראיי' ראשונה מן המנין דהא נמי ק"ת הראשון עם השני רמי עלי' למיבדק וכן לאח"ת הראשון כיון דראתה ג"פ בבעל הראשון ואפ"ה קתני בהאי לישנא אלמא דליכא למישמע מינה עכ"ל הרי שדעת הי"א להקל בלא בדקה ק"ת וד"ז נעלם מכל האחרונים ומזה מבואר דאין חילוק בזה בין אין לה וסת ובין יש לה וסת ודלא כתשו' ב"א שם אך דהאשכול חולק באמת ע"ז ובאמת י"ל דלשי' הי"א גם בבעל שני א"צ לבדוק ק"ת הראשון דלא מחזקינן ריעותא ולכן נקט גם בשני ושלישי הכי וגם דעת הרי"ף נראה כדעת י"א דבזה מיושב קו' הרא"ש וכמ"ש הפלתי וכבר כ'