מהרש"ם חלק ג רמ

רעה ולכן אבדה כל הרגשת החיות מרגלי' והם כמתים ונסתפק רו"מ דאף דקיי"ל דשגרונא נקטה מ"מ בזה אולי יש לחוש לדברי הרופא והו"ל כניטלה רגלי' כיון שאפס כל החיות מהם והנה מה שהאריך רו"מ מהא דגם ברוב צריך לברורי ואמאי א"צ לבדוק בבהמה שגוררת רגלי' כבר נתבאר לנכון בדע"ת סי' ל"ב סק"י ע"ש וע"ש בפתיחה אות י"ט שאין להאמין לרופאים בעניני טרפות כלום והוא בכלל אמרם אין להוסיף על הטריפות וע"ש סי' ס' סק"ב בשם הפר"ת בזה דיש לחוש לבדוק לכתחלה עפ"י דבריהם אבל לאסור הבהמה עי"ז אין לחוש להם אח"ז נשאלתי מהשו"ב מו"ה אברהם מק' חוואסטוב מחוז קעיו בנכווצו רגלי' והשבתי דברש"י חולין נ"א מבואר דשגרונא קרמפא אבל מהשפ"ד סוסי' נ"ה מבואר דבנעקם יש לחוש לצוה"ג וע' מק"מ רסי' נ"ו

ומ"ש רו"מ מדברי הרמב"ם פ"ז מבימ"ק הלכה ז' והלכה ט' דגרס בש"ס דבכורות מ' אם מחמת הרוח נבלם אינו מום דהדריא בריא והבין רו"מ דר"ל מחמת ר"ר שעבר עליו ומוכח דכשר ידע רו"מ דח"א לפרש כן ברמב"ם שכבר הוכחתי בתשו' דהרמב"ם פירש בכל מקום הנזכר בש"ס ר"ר שהוא ענין אחר ולא האמין במציאות ענינים הללו כלל כמ"ש בס' אמונת חכמים והבאתי שם מכמ"ק בפיהמ"ש ובחיבורו שהשמיט כל מה שנזכר בש"ס לחלק בין בבואה לבבואה דבבואה ועוד כהנה וכהנה ואכמ"ל אבל כונת רמב"ם כאן שבולם פיו מפני נשיבת הרוח וכן מקבץ אצבעות הרגלים מפני הקור ונשיבת הרוח לכן אין מזה שום ראי'. סי' רמ"ג עי' מפתחות להרב וכו' מו"ה חיים נתן ז"ל מו"צ דק"ק דעלאטין

ע"ד שאלתו באחד שקנה דגים קטנים מעכו"ם ואחר שקיבלם מיד העכו"ם ראה ביניהם דג א' טמא ושאל להעכו"ם מה זאת וא"ל כי לא הי' רק ב' טמאים בתוכם והיינו זה שהשלכת ועוד א' ונתן הדגים לאשתו ושכח להזהירה לבררם והיא חתכה אותם דק דק עם פת ובצלים והי' בס"ה שבעים דגים קטנים ועשתה מהם עיגולים הרבה ובישלתם ועתה בעת האכילה נזכר בעת"ב מזה והנה רו"מ התיר בפשיטות דאין להחזיק יותר מאחד והרי יש ס' בדגים עצמן ובפרט בצירוף פת ובצלים וערערו עליו דיש לחוש שמא הי' שם יותר דגים טמאים עכת"ד שאלתו והנה באם שמצוי שם הרבה דגים טמאים בין הטהורים תולים במצוי ואין העכו"ם נאמן להתיר אבל באם שאין שם רוב ומצוי אין להחזיק איסור גם בנמצא א' טמא כדמוכח סי' פ"ד ס"ט ובסוסי' ק' אך באם נמצא ב' דגים טמאים כבר נודע דעת הבכ"ש חולין נ"ח דבדאורייתא יש להחמיר כדעת הב"ח דבב' הוי חזקה ואף דבשו"ת ב"ש ח"ב סי' רי"ט תמה עליו דהא איכא רובא אלא דברי' אינה בטילה וזהו רק מדרבנן וע"ש ח"א סי' ר' ענה הבכ"ש עצמו בהשמטה שבסופו העיר בזה וביאר דעתו דבניכר לא מהני ביטול אבל בנתרסק לכ"ע הוי רק מדרבנן ואין להחמיר אלא בשלשה וע"ע בברכ"י לא"ה סי' ט' דין ז' באורך בכ"ז וא"כ בנ"ד שנתרסקו ונחתכו דק דק גם לפי דברי העכו"ם אין להחזיק יותר ועוד דהפה שאסר הוא הפה שהתיר דאף שנמצא א' הרי אין להחזיק ריעותא יותר לולא דברי העכו"ם וע' בט"ז סוסי' מ"ח

אבל מ"ש רו"מ דהעכו"ם אינו נאמן כלל לאחר שיצא מידו הרי בנ"ד הי' אפשר לברר בשעת אמירתו ובכה"ג גם עכו"ם נאמן ובפרט שהי' קצת רגל"ד כיון שנמצא א' ואחרי שנתערב דג א' טמא ובכה"ג אף שנחתך דק דק מ"מ אין עליו דין לח וקיי"ל דביבש אין בילה א"כ יש לחוש שמא יש בקצת עיגולים יותר מהדג טמא מכפי ערך ס' ונאסרו משום דהוי איסור דבוק וחנ"נ וצריך שיהי' ס' נגד העיגולים וליכא

אולם הרי דעת הח"ד סי' צ"ב דדוקא בדבוק מתולדה אסור וכ"ה בכנפ"י שם ובכרתי סי' ס"ו וכר"ש סי' צ"ט ואף דבשו"ת טטו"ד מ"ק סי' קכ"ה חולק על הח"ד מ"מ י"ל לפמ"ש הפנ"י בר"ה י"ג דהא דאין בילה אלא ביין ושמן הוא רק חומרא דרבנן וע' תשו' בר"א חא"ח סי' ל"ה מ"ש מדברי מהרי"ט ומרכבת המשנה בזה א"כ בדרבנן יש לסמוך על החו"ד וא"כ נתבטל טעם הדג טמא בששים ובפרט לפמ"ש הב"מ סי' ק"ז להוכיח מרש"י חולין צ"ז דדג טהור וטמא שוים בטעמא ודלא כהש"ך סי' ק"ז שם וכ"ה בחי' רע"א שם א"כ פשי' דיש להקל

ואף דבנ"ד מסתמא שפכו בתחלה מעט מעט מהקדירה ויש לחוש שמא נשאר העיגול שיש בו יותר מהדג טמא לבסוף מ"מ יש להקל בדרבנן כדעת י"א ורמ"א רס"י ק"ז דלא מחזקינן איסור בזה וע' בשו"ת ג"ש סי' צ"ח דבדרבנן יש להקל בזה ע"ש ולכן אין לערער על הוראתו בזה ע"ש. סי' רמ"ד עי' מפתחות. להרב וכו' מו"ה מאיר שלום סג"ל נ"י אבד"ק סקאליע

ע"ד שאלתו בדין המקוה שא"א להחם אותה מפני שהמעיין מתגבר ולכן עשו עוד מקוה א' בחפירה שאינה עמוקה הרבה מרוצפת בלבנים וצימענט הן בשולי המקוה הן בצדדים לבל יכזבו מימי' אשר יבואו לחפירה ועוד חפרו חפירה עמוקה בסמוך לה ומצאו שם מים חיים נובעים עד שגם בעת יבושת המים יש שם שיעור מקוה ויותר למעלה מכנגד הטיבור באדם בינוני וממעל עשו כיסוי מעשה בנין ועשו לתוך הכיסוי ב' סילונות (רעהרין) א' ממעשה בנין צימענט והוא עולה בגבהו עד לשטח חפירה הראשונה הנ"ל שנעשית לצורך טבילה למעלה בגובה וסילון השני עשוי ממתכות אשר דרך סילון הנ"ל נותנים ושופכים מים שאובין לתוך הבאר הנובע הנ"ל ומחמת שאין להמים מקום להתצמצם בתוך הבאר כי הכיסוי שלמעלה הוא סמוך להמים הנובעים לכן הם דוחפין את המים שבתוך הבאר לעלות דרך הסילון של בנין למעלה ונשפכים שם על הקרקע למעלה בינתים ונמשכים משם אל החפירה המוכנת לצורך טבילה וממלאים אותה על כל גדותיו עד שראוי לטבול בה עכת"ד השאלה והביא רו"מ מתשו' שו"מ מ"ת ח"א סי' כ"ה שנשאל בנידון כזה והגה"צ אבד"ק צאנז ז"ל חשש להחמיר משום דאין ניצוק וקטפרס חיבור