מהרש"ם חלק ג רלז

ובהמקוה אין ניכר שום זחילה אלא שע"י שהמים מתחסרים ניכר שהמים זוחלין משם עכת"ד השאלה ורו"מ האריך לבאר כל פרטי השאלה אם יש למקוה זו דין מעיין כיון שבא מהנהר ואי מיקרי זחילה בכה"ג. והנה מה שהאריך באות א' לתמוה ע"ד הכ"מ פ"ט דמקואות בהא דהחופר בצד הנהר זה כמה שנים מצאתי בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"א סי' כ"א שהעיר בכ"ז והביא גם ממהרי"ט שהביא רו"מ וגם הביא מתשו' הרא"ש כלל ל"א דמוכח ג"כ דלא כתי' ג' של הכ"מ וע"ש היטב וגוף התוספתא שהביא יעוין בנח"א שבאשכול סי' נ' שהביא בשם גו"ט שביאר דפסקו מלהיות מושכין פי' שאינם רק מתבצבצים הרי הן כמי תמצית וע' בא"ז ח"א בשו"ת שבסופו סוסי' תרע"ג דמפורש להקל בחופר בצד הנהר וכפי הנראה כוונתו לחלק כמ"ש רו"מ בין אם המים באים רק דרך בצבוץ ובין אם באים דרך חפירה רחבה

והנה במה שהזכיר מהא דהעבירו ע"ג בריכה ומדברי ב"י שם אכתוב לו מה דתמוה לי במה שנחלקו שם בדין בריכה רקנית די"ל דגם בהופסק המעיין אכתי דין מעיין עלי' וכ"ה דברי מהרי"ק והב"י צידד כן בדעת הר"ש והטור והנה בירושלמי פ"א דמו"ק הלכה א' בסופה מבואר דדין משקין במועד דמי לדין מקוה ואם יש לו דין מעיין משקין במועד כמ"ש בפ"מ שם ואח"ז דייק ממתניתין דבריכה שנתמלאת מהמעיין והופסק אין משקין והדר בעי בריכה שנתמלאת מקולין והמשיך מעיין לתוכה דמשקין ומבואר דהא דאמר לעיל בריכה שנתמלאת ממעיין היינו ריקנית שנתמלאה רק מהמעיין ושני הדינים שוים דכל שלא הופסק דין מעיין עלה ובהופסק דינו כמי קולין ואם כי יש לדחוק אבל האמת יורה דרכו כי פשטות דברי הירושלמי מורה כמ"ש וצ"ע על הפוסקים שלא העירו מזה כלל גם יש לה להוכיח מהא דבירושלמי שם מייתי דתנא שמואל הפוסקין והבריכה שמילאן וכו' לא ישקה מהן אם היתה אמת המים עוברת משקה מהן ולפי' הפ"מ מוכח דבצינורת גזרינן שמא יופסקו משא"כ אם אמת המים עוברת וכיון דהירו' מדמה שם דין טבילת מקוה למועד כדמוכח בהא דאמר ליודאי מילה הטביל בו מחטים וצינורות וכו' טהרו וכו' א"כ ה"נ י"ל דבנ"ד דנמשך מהנהר רק דרך צינור ולפעמים כשהנהר מתקטן כ נפסק החיבר אין דין המקוה כמעיין גם בהיותו מחובר אך לפי' הק"ע שם אינו מוכרח ד"ז – וגם לענין פי' מי תמצית י"ל מדברי הירו' שם למעיין וקצרתי

, עוד יש להעיר ע"ד המהרי"ק שהעלה דלמקוה ריקנית לא פסיק חיותי' מהא דמבואר בזבחים כ"ה ע"ב חבית שמונחת תחת הזינוק מים שבתוכה וחוצה לה פסולים ופירש"י בד"ה מים וכו' דכיון שהגיעו מים כנגד אוירה הרי הן כמונחין בתוכה ופסק להו חיותייהו ואנן מים חיים אל כלי בעינן וכו' והרי התם לחבית ריקנית ולא הופסק עוד זחילת הקילוח ואפ"ה אמרינן דפסק חיותי' וצ"ל דדוקא לענין מים חיים ממש ל"ת בכה"ג משא"כ לדין מעיין בעלמא היכי דלא בעינן מים חיים אך מ"מ צע"ק אמאי תנא במתניתין רפ"ה דמקואות דבהופסקו אף שחזר והמשיכן פסולין לזבים הרי גם קודם שהופסקו בהגיעם לאויר הבריכה פסולין לזבים ונהי דהתם לא מיירי בבאו דרך זינוק מאיר מ"א הו"ל לאשמוענן רבותא טפי דגם בכה"ג פסולים וי"ל וקצרתי

והנה מ"ש רו"מ לחלק בין אם המים באין דרך בצבוץ בעלמא מיקרי מי תמציות משא"כ בבאין דרך חפירה או צינור הוא ברור ופשוט וכמ"ש גם במהרי"ט אבל כבר הבאתי בשם הפ"מ בירושלמי לחלק בין צינור בין חפירה תמידות [ועתוס' ב"ב ע"ד ב' ד"ה ארבע וכו' בהא דמי ביצים ותבין

ומ"ש באות ב' לתמוה ע"ד הר"ש פ"ה מ"ג דס"ל דאם הרחיק המעיין אינו מטהר בזוחלין אלא במקום שהלך בתחלה איך יפרנסו המשנה דרפ"ה שם מעין שהעבירו ע"ג בריכה דכ"ז שמחובר להמעיין מטהר בזוחלין הרי המעיין הולך במקום שלא תלך בתחלה הנה כבר קדמו בב"מ ליו"ד סי' ר"א קונטרס א'

ולפענ"ד נראה הרי הר"ש עצמו שם כתב ריבה עלי' היינו עשה בריכות לכל המקומות שהי' מוליך ונתמלא כ"א מים הרי היא כמות שהי' דבמקום שהי' מימי' זוחלין קודם שריבה עליהן והרחיבן שם מטהר בזוחלין מן הצדדים אינו מטהר אלא באשבורן וכו' עכ"ל וה"נ מיירי במשנה א' שעשה בריכה במקום שהי' המעיין הולך בתחלה בקרקע ועשה שם בריכה והפסיק מי המעיין מלזחול שם ואח"כ חזר והמשיך מי המעיין עלי' והוא מקום שהי' באמת מתחלה לכן כשר בזוחלין במקום שהי' מהלך בתחלה וע"ע בר"ש פ"א מ"ז בשם תוס' ופי' דהרחיבו היינו שעשה בריכה לפניו ונתמלאה במים זוחלין במקום של"ה מהלך בתחלתו אינו כשר אלא באשבורן ובמקום שהי' מהלך בתחלה מטהר בזוחלין ע"ש ור"ל כמ"ש

אך לפי שיטה זו יש לחוש בכמה נהרות שנעשו ע"י חפירה ביד"א שלא יהי' להם דין מעיין לטהר בזוחלין ומאז מצאתי בא"ז ח"א בשו"ת שבסופו סי' תש"פ שהעלה דדוקא בדאיכא שאובין בבריכה, אז אין מי המעיין מטהרין אלא במקום שהי' יכול להלך בתחלתו ואח"ז מצאתי בשו"ת ב"ש ח"ב סי' פ"ד אות ד' שהביא מזה ורמז דבסי' תשע"ג בתשו' ר' יחיאל מבואר להיפוך אלא דהוא סובר שם דאם המים מתאספין בכותל בנין אף שנכנסין ויוצאין דרך חלונות לא מיקרי זחילה

ומ"ש רו"מ בשם השו"מ מהדורא ד' ח"ג סי' מ"ז לחלק דדוקא בהרחיב המעיין עצמו אין להקל משא"כ ביורד לחפירה מלבד מ"ש רו"מ ממהרי"ק שורש נ"ו הנה מדברי הא"ז סי' תשע"ג הנ"ל מפורש להיפך ע"ש וגם מסי' תש"פ מוכח דאין לחלק בזה

והנה בט"ז סק"ג וסקכ"ב תמה על שי' הסוברים דמעיין עומד אינו מטהר בזוחלין מהא דבריכה הנ"ל וע' בב"ח לסי' ר"א מ"ש לדברי הפרישה בזה. וע' תשו' ר"מ שיק סי' קצ"ב שהאריך ג"כ מהא דבריכה ושאר מקומות לתמוה ע"ד הר"ש ולהוכיח דלא קיי"ל כן והביא עוד ראיות וגם מתוס' בכורות וע"ש סי' קצ"ג ג"כ בזה וע' תשו' ד"ח ח"ב יו"ד סי' צ"ג שפסק להחמיר כדעת הר"ש ולא תעיר מכל הנ"ל אבל בד"ח לסי' ר"א סק"י העיר בזה וכתב דהר"ש נשמר מזה ומפרש למתניתין דבריכה דמיירי רק לענין לטהר בכ"ש ולא בזוחלין

ובעיקר הדין דנד"ד הנה בשו"ת ד"ח שם הביא מתשו' ריב"ש סי' רצ"ב והעלה דאם המים