מהרש"ם חלק ג רלג

שקרש מותר ותדע שהרי ר"ש עצמו הקשה עלה מהא דפריך וכי משום דאחמיץ פקע איסורי' והרי התם מיירי ביי"נ שהחמיץ דבחומץ גופי' הא ליכא דין מגע עכו"ם כמ"ש בסי' קכ"ג והרי הר"ש עצמו תירץ דשא"ה דלא נעשה אוכל ומבואר דבנעשה אוכל שרי ולכן יש מזה סניף גדול לנד"ד

אך יש לפקפק לפמ"ש בתשו' מהר"ם ב"ב שם דהא דיי"נ שהגליד מותר דוקא בנגלד כולו אבל בנשבר יש בו משום יי"נ דתניא בתוספתא דטהרות החושב על החלב שבכחל טהור פי' מאחר שנקרש החלב אין לו דין אוכל לקב"ט ושבקיבה טמא מאחר שאין הכל ביחד אז דינו כבתחלה עכ"ל א"כ בנ"ד שנעשה ממנו כאבנים קטנות אולי דמי לנשבר וגם אולי במלאכתו נמחה הקרישה טרם שנותנים אותו להדבש או שעכ"פ כותתין אותו ונעשה כקמח ובודאי דמי לנידון מהר"ם ב"ב הנ"ל דכשנשבר יש בו משום יי"נ וא"כ אזיל לי' צד היתר הנ"ל אבל י"ל דכיון שדרך הדבש להפך המאכל הבא לתוכו להיות כמוהו כמ"ש הפוסקים גבי בשר וקמח ה"נ בזה ומ"מ צ"ע גם י"ל דמ"ש מהר"ם דכשנשבר יש בו משום יי"נ היינו אם מתחלה לא הגליד כולו יחד רק נעשה שברים דומיא דחלב שבקיבה משא"כ כשנקרש תחלה יחד אף שנשבר אח"כ אינו חוזר לאיסורו עד שחזר ונימוח ונעשה משקה כבתחלה ועדיין צ"ע בכ"ז והארכתי בזה כי כי הוא דבר חדש והלכתא רבתא לדיני יי"נ ולא נתבאר בש"ע ואחרונים אבל בגוף הדין מצאתי אחר צאת תשו' לרו"מ בשו"ת אבני צדק חיו"ד סי' נ"ז שהאריך בענין זה והביא ג"כ דברי התשב"ץ והעלה כי הוויינשטיין לבן שהוא באפטייק שהוא מזוקק דעסטילירט וטעמו רק מלחיי אין בו כלל מהיין כלום רק מתולדות העץ הגפן ואין בו שום חשש רק בוויינשטיין האדום יש בו חשש והאריך בדין זוז"ג וא"כ כן עשו להשתמש רק בלבן לצאת מידי חשש

ומה שנסתפק רו"מ אם מותר להשתמש בהדבש ההוא לפסח כי מלבד חשש הזייערע שנותנים לתוכו שיש לחוש אולי יש בו חשש חימוץ אולי הוויינשטיין בא גם מהיינות שמערבים בו דבש שפירטיס וכדומה שיש בו חמץ גמור ואף שהוויינ- שטיין הוא חלק פחות מאלף מ"מ י"ל דהוי דבר המעמיד וגם משום דמבטל לכתחלה בידים והנה מכח חשש מעמיד צדקו דברי רו"מ דבנד"ד שעושין כן כדי לדבק יחד אינו בכלל מעמיד ויש להביא סמוכין מהא דא"ח סי' ר"ח ס"ב וס"ג דאם הקמח מה' מינים הוא בא רק לדבק הדבש אין לברך במ"מ והיכי דעביד לטעמא אפי' הדבש הוא רובא והוא עיקר לאכול מ"מ מברך במ"מ כמ"ש במש"ז ס"ק ג' בשם הפר"ח והיכי דהוא רק לדבק לשי' הב"ח אפי' הקמח הוא הרוב אפ"ה אינו מברך במ"מ דהדבש הוא עיקר ולשי' הט"ז היכי דהקמח רוב הוי ספיקא ואם הקמח מיעוט לכ"ע בטל לגבי הדבש וה"נ בנ"ד ואף שיש לחלק בין ברכה לאיסורא אבל הרי בש"ס דברכות ל"ח ע"א מדמה דין ברכה לדין תרומה לענין זיעת תמרים ומדמה להדדי וע"ש ברא"ש סוסי' ג' לענין בפה"ג דיין מהא דערלה וביכורים ומהא דהמחה החלב וגמעו ע"ש ותבין. וגם לענין המין חימוץ זייערע גם אם יש בו חשש חמץ כיון דעשוי רק לצורך הזיקוק כמאן דליתי' דמי וכדאי' כה"ג בש"ס דע"ז ל"ח ס סוע"ב ומ"ש ממורייס דשרי בהנאה התם לעבורי זוהמא ופירש"י והוי כמאן דאזיל לאיבוד ע"ש ובתשו' ח"צ סי' ל"ט באמצע התשו' ביאר בזה הא דלא גזרו משום דמאי במורייס כדאי' בחולין ו' אף דבתבלין גזרו משום דעבידא לטעמא ע"ש ותבין

ונשאר רק החשש דמבטל לכתחלה והנה בט"ז סי' תרכ"ו במ"ש בשם מרדכי ואגודה דקודם זמן איסורו שרי לבטל לכתחלה ובתשו' רע"א סי' ל"ח הוכיח מהמרדכי דלאו דוקא להוסיף אלא גם בעיני' מותר לבטל ושכ"ה בתשו' הר"ן ולא דמי לחלב בבשר או לענין דם שלא פירש דגם עכשיו יש עליו איסור כשפירש או לבשר משא"כ בחמץ קודם ז"א ומ"ש רו"מ בשם ס' יד"י אינו בידי ובתשו' רע"א שם השיג על השפ"ד סי' ס טו סוס"ק נ"א ע"ש והנה בפר"ח סי' פ"ז סק"ז הביא מתשו' רדב"ז והוא בח"ג סי' תר"ו שהתיר לעשות הצוקער בתערובות חלב בדאיכא שיעור ס' אף שיאכלוהו בבשר ע"ש ומכ"ש בנ"ד וע' שפ"ד סי' צ"ז שהביא ג"כ דברי פר"ח ורדב"ז הנ"ל להלכה ובעיקרי הד"ט חיו"ד סי' י' אות י"א בשם כמה שו"ת דגם ליתן לכתחלה מותר בכה"ג ושגם להנוהגין נסתר עוד החסידות שרי ע"ש וע' בב"י יו"ד סי' קל"ד ובד"מ אות ד' בענין נתינת מים ביין דשרי לכתחלה בעודו היתר כדי שלא יאסר אח"כ ע"ש ועוד נראה דכבר נודע דעת ראב"ד ורשב"א דבאיסור משהו שא"א לבוא שרי לבטל לכתחלה א"כ הרי בנ"ד אם יתן יותר וויינשטיין יתקלקל הדבש ממתיקתו א"כ י"ל דבכה"ג שרי לבטל לכתחלה וע' בהגהת רע"א לסי' ק"ג וסי' ק"ה באורך בענין ביטול בעודו היתר ובנד"ד שהוא קודם פסח נראה דיש להקל בכה"ג ובפרט שהדבש הזה הוא נמכר גם לחול וע' בפנ"י פסחים ל' סוע"א בתוד"ה לישהינהו וכו' שהעלה ג"כ דלענין חמץ קודם ז"א מותר לבטל לכתחלה ע"ש אלא דמיירי לענין להשהותו לאחה"פ יעו"ש היטב ובראש יוסף חולין צ"ז תמה עלי' דא"כ יהא מותר לבשל בשר בקדרה שבישל בה חלב בדאיכא ס' ובמח"כ בחנם תמה עליו דשא"ה דחלב אסור בבשר וכמ"ש בתשו' רע"א שם לחלק כן ובפרט בנ"ד שנשתנה לד"א ואין נרגש שום טעם חמץ והוא עשוי רק לדבק דדמי לאזיל לאיבוד וכמש"ל בודאי יש להקל

והנה עוד יש לדון בזה מדברי הרשב"א וב"י יו"ד סי' קל"ד ומג"א סי' תמ"ב דכל דבר שעיקרו כך ודעתו לעשות כן ל"מ ביטול וכה"ג כתבו התוס' בפסחים קי"ד ע"א ד"ה אעפ"י אבל בתשו' נו"ב מ"ת חיו"ד סי' נ"ו העלה להקל ויש בזה אריכות דברים בתשו' ח"ס יו"ד סי' ע"ט אבני צדק חא"ח סי' נ"א אולם כבר העלה במחה"ש שי' תמ"ז סוס"ק מ"ה דכל טעם הרשב"א משום דהוי כעביד לטעמא ודבר המעמיד והיכי דעביד רק לחזותא וכדומה גם בכה"ג בטל ע"ש וא"כ בנ"ד שעשוי רק לדבק לכ"ע אין חשש ויש להביא ראי' מהא דביצה ל"ח וליבטיל מים ומלח לגבי עיסה וכו' וקשה הא הוי דבר שעיקרו כך ולא בטיל וע"כ דהיינו בכלל תירוץ הש"ס ויותר אין פנאי להאריך.