מהרש"ם חלק ג רלד

סי' רל"ה עי' מפתחות להרב הגדול מו"ה משלם זוסיא הירשענהארן נ"י מק' סאטנאב ברוסיא

ע"ד שאלתו היות שנעשה תקנה בקהלתכם וחתמו השו"ב בהתחייבות בדבר שכירות מכס הזביחה מהממשלה שיהי' רק לצורך בני העיר ואם יעבור וישכור א' המכס לעצמו אין להשו"ב לשחוט עד שינתן לבה"ע סכום קצוב לכל שבוע ועתה נתעורר מריבה בין הקהל ושכרו כמה אנשים המכס ואמרו כי גם הם יחזיקוהו לטובת הכלל אלא שאין רוצים בהנהגת הקודמים כי הם ינהלו כפי דעתם ויש לעומתם רבים המוחים ומערערים ורוצים לעכב על השו"ב מלשחוט כפי כתב התקנה הנ"ל והנה כבר העלה בתשו' חכ"צ סי' ס"א דכמו דבלשון הש"ס מפרשינן על הודאי ולא על הספק כן ה"נ בלשון תקנה התלוי בלשון בנ"א ע"ש וא"כ ה"נ כל עוד שלא נתברר מי הרוב בודאי אינו נכלל בהתחייבות השו"ב שלא ישחטו וגם לפמ"ש בתשו' עה"ג סי' ס"ח לחלק בזה בין לשון תורה ללשון בנ"א מ"מ מודה דאין להוציא ממון וה"נ הרי באים להפסיד את השו"ב ואין להפסידם בספק וגם באמת אין בזה ספק כלל כיון שנתחייבו רק אם ישכור א' לעצמו משא"כ ששכרוהו לצורך הרבים אלא שרוצים הם להיות המוהלים לדעתם ואין זה בכלל התחייבות חזה"ת דמי סי' מ"ב סוס"ק ט"ו דכשבאין כלל וע' בב"ש אה"ע לאסור ולהוציא להוצאת ממון ע"ש וה"נ בנ"ד

ומ"ש רו"מ מדברי הח"ש חו"מ סי' ס' במי שמכר חטים ולא יוכל להשיגן אלא בתוס' דמים הרבה יעוין במשפט שלום סי' ר"ט דף ע"ו ע"ד מדברי הט"ז וב"ש סי' קי"ד בזה ועוד מכמה מחברים בזה ותמהני על המהרש"ק שלא הביאו מכ"ז

ומ"ש מהח"ש סי' קנ"ה שהוכיח דראוי לפרש על היותר פחות וכהא דא"ע סי' צ' בא"ל עשה מה שתרצה היינו אם אינו פירוש דחוק אבל היכי דמשתמעי יותר לפ"ד השומעים גם ליפוי כח בעהש"ט אזלינן בתרי' כהא דח"ס סי' מ"ב סעי' י' בהג"ה ויעוין בב"ב דף ל' ע"א כיון דא"ל דבי בר סיסין ומיקריא דבי בר סיסין עלי' דידי' רמיא לגלויי וכו' וע"ש ברשב"ם ד"ה כיון וכו' ותבין ומבואר דאע"ג דזה מוחזק מ"מ הוא צריך לברר כיון שהוא נגד משמעות הלשון לפ"ד השומעים

ומ"ש רו"מ מהא דסי' ע"ז דכל א' מהשותפים יכולים לגבות הכל ליתא דהתם כשאין השני עומד בשעת מעשה ומוחה משא"כ בנ"ד שהרי כל טעם הרשב"א דדמי להרשו זא"ז א"כ הרי בחוזר בו מהרשאה בטל ההרשאה ועוד דהא בתומים תמה ע"ד רמ"א והניח ד"ז בצ"ע ע"ש סקי"א

ומ"ש בהא דהקהל מוחזקים עמ"ש במשפט שלום בקת"ע לסי' רל"א אות י"ז ואות ל"ג בזה וגם בדין אי שוכרי ראנדע מוחזקים ועכ"פ לדינא הדבר פשוט שאין לעכב על השו"ב כ"ז שלא יבורר בדין על מהם הרוב בנין ומנין או שיבורר בדין שהצד השני אומרים כהלכה. סימן רל"ו להרב החריף מו"ה יוסף שמעון פאללק נ"י ה"ק הערמאנשטאט במדינת זיבענבערג

ע"ד שאלתו בקדירות של חרס באחד בשר ובשני חלב ונגעו זב"ז רותחין ונסתפק בהא דב' קדירות שנגעו זב"ז דכשר דלמא דוקא בשל מתכות אבל של חרס שטבען להפליט בחוץ דקיי"ל דכ"ח מידייתי א"כ י"ל שאוסרים זא"ז והביא ראי' מהא דסי' צ"ה ס"ג וט"ז שם דלהאוסרין חיישינן שמא בלעו זמ"ז בלא אמצעית המים והאריך מאוד בזה והנה זה כמה שנים העירותי בזה והבאתי מש"ס דיומא ע"ח א' דבמנא דפחרא מישטל שטיל ואח"ז בא לידי שו"ת ברכ"מ ושם סי' ח' העיר השואל בזה והוא דחה דברי' באורך ובסי' ט' העתיק תשו' הגאבד"ק פיעטרקוב שהחזיק ג"כ בהרירא ע"ש היטב ואולם במ"ש שם לצדד דגם מה שמזיע הקדירה לחוץ ופולט הוא קלוש וטעמא בעלמא ולא ממש יש להעיר ממשנה ט' פ"ב דמקואות המסדר קנקנים בבור ונתמלאו מים ופי' הרא"ש וב"י ותוי"ט דהיינו כדי שיבלע המים בדפנותו וגם עברו לתוכן עד שנתמלאו מים הרי דגם ממש נכנס דרך הדפנות של חרס ואולי י"ל דשא"ה שהם כ"ח חדשים שלא שבעו עוד מלבלוע משא"כ בכלים ישנים ששבעו מלבלוע ולפ"ז יש לחדש דאם בשלו בכלים חדשים שוב גם ב' קדירות הנוגעים זב"ז אוסרים זא"ז וצ"ע ועכ"פ בכלים ישנים מוכח מהפוסקים להקל דסתם קדירות של חרס כמ"ש הב"י סי' קכ"ב בשם מרדכי והובא בברכ"מ שם וגם רו"מ הביאו ואפ"ה מותרים אבל נראה דהיינו בסתמא כל שלא ראינו שיש מבחוץ זיעה לחה ורטיבות גדול אבל אם נדבק לחלוחית לקדירה שניי' אין מקום להקל כמ"ש בס' זכרון אברהם להגאבד"ק ראדזין ליו"ד סוסי' צ"ב והעיר עמ"ש הרמ"ג במש"ז דגם במזיעין שרי דהיינו אם הקדירות מזיעין מבפנים למעלה אבל לא במזיעין מבחוץ ע"ש ועפמ"ג או"ח סי' תמ"ז בא"א סוסק"ד וז"ל וב' קדירות נוגעים ומידייתו בארתי' ביו"ד סוסי' צ"ב ס"ח בלא מידייתי עכ"ל אך דלפמ"ש הח"ד סק"כ יש להקל גם בזה דמעט זיעה אין לו דין רוטב וע"ע ביא"פ סוסי' ע"ו בזה ומ"מ צ"ע לסתור הקדירה לכתחלה אף שלענין התבשיל יש לסמוך על הח"ד ויא"פ ומ"ש רו"מ מהא דסי' צ"ה ס"ג כבר כ' הפרמ"ג במש"ז סי' צ"ד סק"ז דבתוך הקדירה ע"י ההבל מפליט מקדרה לקדרה ע"ש וא"כ לק"מ סי' רל"ז להרב המאה"ג מו"ה דוד אלימלך שטורמלויפער נ"י אבד"ק דק' דינאב

ע"ד שאלתו היות שהתיכו שומן אווז ערך ב' ליטער עם הגריווען ובטעות לקחו כף דק של בלעך ב"י ממאכלים מעורבים בחלב ואחזו בהכף ע"פ הקדרה בעת השפיכה לבל יפלו גם סגריווען למטה כנהוג ועתה שאלו על השומן והגריווען והכלים והעיר דלפמ"ש הח"ד סי' צ"א סק"ו דדבר לח אינו חיבור ורמז לפסקי מהרי"א סי' ק"ג ושם מבואר דבאיסורין דתליא בטעמא אין הניצוק מחבר והביא מהט"ז סי' ק"ה סק"ו ומש"ז שם ובאמת שהמנ"י כלל כ"ג אות י"ב הוכיח דדוקא לכתחלה החמירו שם משום ניצוק חיבור ולא בדיעבד ומ"ש