מהרש"ם חלק ג רלא

מפני שתשמישן בשפע ולכלל מכניסין לקיום לא באו לפיכך לא התירו אותם בהיתר קל וכו' אלא נתנו עליהם הכשר בינינות דהיינו ניגוב וכו' עכ"ל הרי דכל טעמא מפני שמשתמשין בשפע וכ"ה בר"ן פ"ה דע"ז בקיצור ולכן אין מקום להקל בנ"ד זולת אם נאמר דטבע הקויטש הוא כמו זכוכית וא"א להקל בלא ראי' ובפרט באותן רעהרין שהם רק מין עור ולפעמים בתוכם פשתן לייווינד דבזה בודאי אין צד היתר אך בדיעבד בודאי אין חשש כמ"ש הש"ך סי' קל"ח סק"ד ובשוגג באומר מותר גם אם עשו לכתחלה מיקרי דיעבד כנודע ובפרט שדעת רש"י דגם בכלי הגת סגי בהדחה אבל מ"מ צריך לתקן הדבר לכתחלה בניגוב כפי המבואר בשו"ע סוסי' קל"ח סדר הניגוב או להניחן במים רדופין י"ב שעות עכ"פ כנלפע"ד. סי' רל"ד להרב המאה"ג מו"ה יחיאל מיכל הכהן ז"ל מו"צ דק' עיר ישן

ע"ד שאלתו בדבר הדבש שעושים כעת מן צוקער המעורב במים וגם נותנים לתוכו מעט מחלק פחות מאלף וויינשטיין באמרם כי עי"ז יתלכד יחד הצוקער עם המים ולא יתפרדו ונעשה עב כמו דבש והנה מכח החשש שעושים מזה לעקיך ומברכים על העיסה במ"מ בודאי אם יש רוב בצוקער נגד המים אם יתיכוהו על האש דינו כמ"פ כמ"ש רו"מ אולם מ"ש מחשש יי"נ כי הוויין שטיין נעשה משמרי יין כמ"ש במק"ח סי' תנ"ב בחידושים אות ז' א"כ יש לחוש דהוי דבר המעמיד דלא בטל וצידד דכיון שכל איסור יי"נ בזה"ז הוא רק מדרבנן וגם הא דדבר המעמיד ל"ב הוא רק מדרבנן א"כ יש ספק שמא עברו עליו יב"ח ואין איסור על השמרים אך לפמ"ש בסי' קכ"ג סי"ד דדוקא כשתמדן במים שרי לאחר יב"ח וכפי הנראה לא קאי אחרצנים לבד אלא גם בשמרים הדין כן גם י"ל דבדרבנן לא גזרו על דבר המעמיד

והנה בגוף דין הויין שטיין גם בזה"ז הוא נעשה משמרי' יי"נ ולא מגוף השמרים רק ממה שמתדבק בדופני החבית של יין מן תצמית השמרים וגוררים אותו ומתייבש וצורפין אותו במאשינען ע"י הערובות סיד וגם מין חימוץ [זייערע] ועי"ז מחמצת ומזדכך התמצית עד שמתקשה כאבן ואין נרגש בו שום טעם יין אלא מין חימוץ ומה שנותנים בו הסיד הוא רק עבור שיזדכך התמצית אבל לא נשאר בו מכח הסיד כלום וד"ז ידוע לי מן ספרי הטבע וכן הראה לי רוכל (אפטיקער) בספרי הטבע בלשונם עפ"י חכמת הכעמיע וגם מין הנקרא אצלינו סאליטארטירום שמשתמשין בו בבראזע פולווער עם ביקיבאניקום וע"י תערובתם המים מרתיחין ושותים אותו וכן נותנים הכאכיטארטירום לתוך טהע ולתוך בארשט לחמצו ג"ז הוא מין וויין שטיין וכל העולם משתמשין בו ואין איש שם על לב לחוש בו משום יי"נ וגם המין הנקרא קרימיטארטירום שלוקחים מעורב בחלב או במים לסתום הנקבים הוא מין וויין שטיין והנה בטיו"ד סי' קכ"ג הביא בשם הרשב"א דתמצית יין הנקרש על דופני החבית נהגו בהן היתר דכיון שנתייבש כ"כ כבר כלה כל לחלוחית יין שבו וכעפר בעלמא הוא ובב"י העתיק בשם תה"א דדוקא אחר יב"ח שרי ובפרישה שם בד"ה כ' הרשב"א תמצית היין (ובהג"ה בלשון אשכנז וויין שטיין ע"כ הג"ה) משמע מדבריו שמותר מיד וא"צ שום דבר לא לקלוף ולא להמתין וכו' מיהו מדברי הרשב"א משמע דיבש היינו כשנתייבש יב"ח וכו' מיהו מדברי הרשב"א משמע דיבש היינו כשנתייבש יב"ח וכו' עכ"ל ובשו"ע סט"ז העתיק ד"ז דמותר לאחר יב"ח ולא העירו האחרונים מהא דבסי"ד העתיק בסתם דעת ר"ת דל"מ יב"ח אלא כשתמדן במים תחלה ומצאתי בב"מ ליו"ד שם סי"ד שהביא דברי הש"ך סק"ו שהניח דברי הב"י בשם א"ח בדין אפר בצ"ע והוא השיג על הש"ך כסברת הדג"מ שם וסיים דלפי"ז תמוהים דברי הרשב"א בדין תמצית היין הנקרש הנקרא וויין שטיין שכתב דתלוי בפלוגתת ר"א ור"ת אם מותר לאחר יב"ח ולפמ"ש תמצית היי"נ לכ"ע אסור דלא עדיף מאפר יי"נ דאסור לעולם והא דסט"ז דנהגו העולם להשתמש בהכלים י"ל דאחר שנתייבש כ"כ אין בו פליטה לאסור אבל להנות מגוף הוויין שעיין לשומו ליי"ש של פסח בודאי דאסור לכתחלה בהנאה לעולם אבל בדיעבד יש להתיר בסתם יינם בזה"ז עכת"ד ובגוף השגתו על הש"ך ע' תשו' ח"ס יו"ד סוסי' קי"ז שדחה דברי הדג"מ אולם בגוף דין הוויין שטיין מצאתי בברכ"י בשיו"ב לסי' קכ"ג אות י"ג שכ' וז"ל יש מי שאומר שתמצית הנקרש וכו', מכאן נהגו היתר בהנאת קרימור די טארטארו תשו' דבר שמואל סי' ס"א ועמ"ש התשב"ץ ח"ג סי' רצ"א עכ"ל וגם ביא"פ שם רמז להתשב"ץ ועיינתי שם וראיתי שהאריך בדין מים השרופים הנעשים מיי"נ דיש מתירין שאינו אלא אפר בעלמא ודינו כחרצנים של יי"נ וי"א שאפי' אם דינו כאפר אסור וראי' מהך דפרק השוכר את הפועל ההוא גברא דאגר ארבי' לסתם יינם והבו לי' חיטי באגרי' וכו' זיל קלינהו וקברינהו בקברי וכו' ודבר תימה הוא להתירו אפי' יהי' אפר דודאי אפר יי"נ אסור כדין אפר ע"ז אבל משם אין ראי' דהתם משום שכר יי"נ אסור אבל צ"ע בנ"ד שאין המים אפר כל זמן שהם לחים ולכן כל יב"ח אסור וכן חומץ יי"נ אסור ולא פקע איסורו משום דאחמיץ והא דחרצנים מותרים לאחר יב"ח מפני שהן עצמן אינם אסורים אלא מפני לחלוחית יין שבהם וכשכלה הלחלוחית לא נשאר בהם איסור ויצא לנו מזה היתר הגנתקון הנקרא אל טורטר שהוא שמרי יי"נ כמו שפשט המנהג ולולי המנהג יש לפקפק דכיון שהי' תחלתו יי"נ ונעשה שמרים לא פקע איסורו מיני' וגם הטרטר יין הי' אלא שנקפה ונדבק בדופני החבית ודומה קצת לחרס הדרייני וגם ר"ת ז"ל לא התיר הדורדיא אלא בנתמדו במים אבל הרמב"ם התירם בכל ענין ואין כח בידינו לאסור מה שנתפשט המנהג להתירו וכ"כ הרשב"א ז"ל אבל אין ללמוד מזה היתר למים השרופים שהלחלוחית בהם ואסור ומכ"ש דאסור ליקח יין מעכו"ם ולעשות ממנו מים שרופים דהוי רוצה בקיומו עכת"ד והנך רואה שכבר קדם וזכה בסברת דג"מ וב"מ וגם העיר משי' ר"ת דדוקא בתמדן שרי ואעפ"כ התיר את הוויין שטיין שהוא אל טרטרו והעיד שפשט המנהג להתיר ואין בידינו