מהרש"ם חלק ג רל

והשכ"מ נתן הגט לאשתו ושל"ח ועתה נסתפק כיון דקיי"ל דאם כתב השנה לבד כשר א"כ הוי כנכתב ביום ונחתם בלילה דאינו כשר אלא בשעה"ד והנה לפע"ד זהו דוקא בנכתב אדעתא דהכי אבל הכא דהשליחות של הסופר ועדים נעשה אדעתא שיהא הגט כשר לדעת הרב והרי דעת הרב הי' שלא להכשיר הגט עד שיכתוב הזמן של היום והחודש והניח מקום הזמן ההוא פנוי אדעתא למלאותו א"כ כ"ז שלא נעשה באופן שיוכשר לדעת הרב אינו כשר עד שיהי' נעשה כפי הסכמתו שיסכים ליתן הגט א"כ הוי שפיר כנכתב ונחתם בלילה וע' בתשו' פ"י ח"ב א"ע סוסי' פ"ב דאפי' אם הגט כשר עפ"י הדין אם עפ"י דעת הרב מצד חומרא אינו מסכים להכשירו הו"ל כלא נעשה שליחותן כיון שהבעל עשה הסופר לשליח שיכתוב שיהי' כשר לדעת הרב ע"ש ובתשו' א' הארכתי בדין אם כשר רק בדיעבד אי הוי בכלל כשר לדעת הרב והבאתי מכמ"ק בזה ואכמ"ל. סי' רל"ב להרב הגדול וכו' מו"ה שלמה מעהר נ"י אבד"ק בראיוליב במאלדוי

ע"ד שאלתו בדין שמות המתחדשים איגנאץ אדאלף מאריץ וכדומה וכן בנשים פאניא מאטילדא וכדומה שדעת חא"ש סי' קמ"ב שלא לכתבם כלל דהוי שם גיות ודעת הח"ס ח"ב סי' ל"ח ושו"ת ד"ח ח"ב א"ע סי' קנ"ב וסי' קס"ב לכתבם וכיון דהוי ספיקא צידד לכתוב וכל שום כמ"ש כה"ג הטו"ז סי' קכ"ט סקי"ג עכ"ד והנה לענ"ד אין בזה שום ספק וברור דיש לכתבם ואין לו דמיון למומר שמחזיק בו כדי לצאת מדת יהודית ויפה כתב בד"ח בשער התשובות בהגהת חא"ש והגם שהח"ס סי' ל"ח דחה ראי' זו דשא"ה שנקראו כן מעריסה מ"מ לדינא הסכים שהרי בש"ס פ"ק דגיטין מבואר דבחו"ל מחזיקים ח"ע בשם גוים וגם בכל סדרי גיטין מצינו שמות רבים כאלו בלא מספר וכ"ה בתשו' הר הכרמל סי' ח' ובתשו' אבני צדק א"ע סי' קי"א וסי' קי"ז וכתב סופר א"ע סי' צ"ח וגם בתשו' הר המור מבואר בפשיטות דיש לכתבו וצידד דיש להקדימו לשם כינוי העבריית וגם לשם שהוא בלה"ק או לכתוב ב' גיטין ע"ש ובס' אה"ש כלל ז' חולק עלי' בדין שם העברי ע"ש מ"ש בזה וגם הוא פסק בפשיטות דיש לכתוב שמות הללו ובפרט דבשו"ת חא"ח סי' צ' בשם שארלאטא כתב בעצמו להיפוך וע"ש בהגהת הד"ח וכ"ה בתשו' ר"מ שיק א"ע סי' ק"ד וסי' ק"ו ולכן אין לכללם בוכל שום כיון שזהו עיקר השם וכמש"ל בשם הר המור ומ"ש רו"מ דלפי"ז יצטרכו סה"ג חדש הנה כללי השמות יש לנו ועל פיהם יש לנו לברר הכתיבה איך לכתוב. ומה ששאל אם הרב המסדר יוכל להיות בעצמו הסופר הנה, רמ"א בסה"ג שבסוסי' קנ"ד הביא המנהג שלא יהי' הרב קרוב להסופר זולת בשעה"ד יש להקל ובתשו' ח"ס ח"ב סי' ס"ה החמיר שצ"ל ג' בגב"ע של העדים והסופר ובשעה"ד יצרף בנתינת הגט עוד ב' והסופר לא יהי' א' מהם זולת אם נחוץ ביותר ואף שסיום זה קאי בדא"א למיכנף עשרה זיל בתר טעמא ואין מקום לחלק בזה וע' בפת"ש על סה"ג סק"ה וסק"ו בזה ואני מצאתי בתשו' באר עשק סי' כ"ו שהאריך בדין סופר דמתא קרוב להרב וצידד להקל אפי' הוא בנו דע"מ כרתי ומדינא א"צ ע"ח והרי הבעל יכול לכתוב הגט ע"ש ובכ"ז לא עלה על הדעת להוסיף קלא ולייסד מנהג שהמסדר עצמו יכתוב הגט ולבטל מנהג ישראל לשאול את הסופר הס כי לא להזכיר שוב מצאתי בשד"ח מער' גט סי' ט"ו אות ב' מדברי כמה מחברים שאין להרב להיות סופר וגם בשעה"ד אין להקל. סי' רל"ג. למחו' הרב המאה"ג חו"פ מו"ה פישל ז"ל בבוטש- קאב בארץ הגר

ע"ד שאלתו היות כי במדינת איטליא במקום עשיית היינות מושכים היינות בשפופרת (הנקראים שלאהך רעהרן העשוין ממין קויטש) ואינו רוצה לעשות חדשים וגם א"א להגעילם כי מתקלקלים וגם הישראלים שיש להם יינות כשירים מושכים ע"י שאולים מאדונים אלא שמדיחים אותן היטב ומה שבסוף השפופרת יש מתכות או נחשת זה אפשר לעשות בהם ניגוב והנה רו"מ העיר דאף שאינם כלים שמכניסים בהם לקיום מ"מ כיון שמושכין בהם היי"נ למלא החביות ולמשוך מהם והשימוש מרובה כל השנה למאות חביות ואולי דמי לכלי הגת דאף שאין מכניסים בהם לקיום חמירי ובעי ניגוב ואולי בנ"ד חמירי מכלי הגת שאין משתמשין בהם אלא בשעת הביצור משא"כ בנ"ד השימוש כל השנה בהם והביא מהרא"ש פ"ת דע"ז סי' ל"א במ"ש דמשום דריכה בעי ניגוב לפי שע"י דריכה נבלע בה יין קצת משמע דדוקא ע"י דוחקא בכח מבליע קצת א"כ בנ"ד ל"ש זאת עכ"ד והנה בטור סי' קל"ח מבואר דה"ה המחץ והמשפך דינן כדין הגת עצמה וכן כלי המדה כיון שמודדין בהם תמיד צריכין הכשר גדול כמו הגת ובב"י שם ביאר דלפי שמשתמשין בהם בשפע גדול יש להחמיר כדין הגת דהחמירו בו מפני שמשתמשין בו בשפע והביא בשם סה"ת דדין כלי המדה כמו המשפך ע"ש וכ"ה בשו"ע שם סעי' ד' וע"ש בט"ז סקי"א ומוכח דס"ל להטור דגם בלא דוחקא דינם כגת ובע"כ דס"ל דהרא"ש אין כוונתו משום דוחקא אלא שע"י שדורכין בו השימוש הוא בשפע או דס"ל להטור דדוקא בגת שאין משתמשין בו תדיר אלא בשעת הביצור לכן ס"ל דדוקא בצירוף הדריכה בולע משא"כ במשפך וכלי המדה שמשתמשין כל השנה גם בלא דוחקא בולע אבל לשון הב"י צ"ע לפ"ז כמובן ועכ"פ גם לפ"ד הטור וש"ע גם בנ"ד דינו ככלי הגת אף דודאי טבע הקויטש שלא לבלוע ולכן עושים מזה קאלאשען על המנעלים להגן ממים ורפש מ"מ אפשר דלא עדיף מכלי אבן ועץ שהחמירו בו ומנ"ל לחדש שזה עדיף מאבן ועץ דעכ"פ ניגוב בעי וז"ל הר"ן פ"ב דע"ז וא"ת היכי אמרינן הכא דכל שאינו מכניסו לקיום אפי' כתישן ביד גוי בשכשוך בעלמא שרי והתניא בברייתא בסו"פ השוכר הגת והמחץ וכו' ינגב והנך אין מכניסין לקיום נינהו וכו' כלי הגת ענין אחר להם וכו'