מהרש"ם חלק ג רכד

דהתם מיירי בלא כתיבה אבל בכתיבה הרי לשי' כמ"פ גם כתב שלהם הוא מדאורייתא והנה בתשו' ב"ח שם סי' קמ"ו כ' וז"ל. נ"ל דבכה"ג דאיכא פסידא מותר וראי' ממ"ש הרא"ש פ' כ"כ דלאו דוקא בדליקה התירו לומר כל המכבה אינו מפסיד אלא ה"ה בכל היזק הבא פתאום כמ"ש הטור סי' של"ז אע"ג דדוקא ע"י גוי מותר שא"ה דאיכא מעשה בידים וכו' אבל הכא אין איסורו אלא משום ודבר דבר ומצוא חפציך נראה דמותר אפי' ע"י ישראל וראי' מהריב"ש סי' ש"צ בשם הר"ן על ההכרזה שנעשה בשבת וכו' שכבר התירו חז"ל דיבור של חול בשביל צרכי רבים וכו' ואף שאין דנים בשבת אעפ"י שהוא צרכי רבים התם משום גזירה שמא יכתוב וכו' אבל כל שאין איסורו אלא משום דיבור לבד וכו' י"ל שמותר וכו' וא"ל שגם בזה יש לגזור שמא יכתוב שאין לנו אלא מה שאחז"ל ולא לחדש גזירות מעצמינו וכו' וממילא ה"ה צרכי יחיד משום פסידא שהרי אמירה לגוי היכי דאיכא מלאכה לא הותר בשביל צרכי רבים כמ"ש הה"מ פכ"ז ומותר בשביל פסידא ומכ"ש בדליכא אלא דיבור ותדע שהרי כמ"פ התירו לטלטל מוקצה משום פסידא והתורה חסה על ממונם ש"י דאפי' לאכול מבהמה שלא נבדקה התירו לאכול כזית משום פסידא כדאי' בפא"צ וברפ"ק דכתובות התירו לבעול באנינות וכללא דמלתא כל היכי דליכא איסור דאורייתא אלא גזירה דרבנן במקום פסידא לא גזרו ואע"ג דהטור השיג על סה"ת וסמ"ג שהתירו לטלטל מוקצה במקום פסידא אפשר דה"ט מאחר שהוא מעשה בידים משא"כ בדיבור לבד ואף דבמרדכי מ"ק מוכח דדוקא במועד הותר לקבול לפני השר ולא בשבת י"ל דהתם בסתם חובות שאינם בטוחים כ"כ אבל בדאיכא פסידא מבוררת מותר לקבול וליכא למיגזר שמא יכתוב עכת"ד בקצרה ומכל דברי התשו' מוכח דגם באמירה לעכו"ם שיעשה מעשה שרי במקום פסידא שהרי ג"ז רק דיבור וכדאי' בעירובין ס"ח ע"א גבי אמירה לעכו"ם ולא שני לך בין שבות דאית בי' מעשה ובין שבות דלית בי' מעשה ולכן לא דמי שבות דהזאה לשבות דאמירה לעכו"ם אולם כבר ישב על מדוכה זו המג"א סי' ש"ז ס"ק ז' והביא בשם ריב"ש דגם במקום פסידא אסור לומר לעכו"ם לעשות אפי' שבות והביא גם מהר"ן פ' חבית וסיים דדוקא בשבות מותר ע"י עכו"ם במקום הפ"מ ולא באיסור מלאכה דאורייתא ע"ש ועיינתי בתשו' ריב"ש סי' שפ"ז (ובמג"א נרשם שפ"ד והוא ט"ס) וכ' שם להעניש מי שחילל שבת באמירה לעכו"ם לכתוב את השטר דהוי שבות במלאכה דאורייתא ואפי' במלאכה דשבות אסור כדמוכח בביצה כ"ב גבי מכחל עינא ובשבת קכ"א עכו"ם שבא לכבות אין אומרים לו כבה וכו' ומתני' אתיא גם למ"ד משאצל"ג פטור וגם הוי מקום פסידא ואפ"ה אסור והביא עוד כמה ראיות וסיים דמכ"ש דמלאכה דאורייתא אסור אפי' במקום מצוה והא דכותבין עלי' אונו י"ל דשאני ישוב א"י שאינה מצוה לשעתה אלא מצוה המתקיימת לעולם ותועלת לכל ישראל שלא תשתקע א"י ביד עכו"ם ואפשר שלפיכך יחדו להם בגמ' מצוה זו לומר שאין מתירין כן בשאר מצות ואין מדמין זל"ז שהרי התירו שבות לגבי מת ולא לצורך מילה וגם להמתיר במקום מצוה מ"מ במקום פסידא לא שרינן אפי' שבות דשבות ואפי' לומר בחול שיעשה בשבת לא שרינן משום פסידא והאריך בראיות ע"ש ומבואר דס"ל ג"כ דכתב שלהם מה"ת ואפי' אי הוי דרבנן אסור באמירה לעכו"ם ויש לתמוה על הב"ח שלא הביא מזה כלל זולת אם נאמר דהב"ח מיירי בדיבור בעלמא ולא יבא לידי כתיבה ע"י העכו"ם כלל יעוד דבנ"ד שפיר יש לגזור שמא יכתוב דעפ"י רוב מחויב הבא בקובלנא לחתום א"ע על הפריטיקאל וגם אם יוכל לפעול שלא לחתום עכ"פ איכא למיגזר בזה וי"ל דגם הב"ח מודה דאסור. והנה בשע"ת סי' ש"ז ס"ה העתיק בשם שאי"ע ח"ב סי' קל"ט להתיר למסור לעכו"ם פאקעט מרגליות והוא ימסור בשבת להפאסט אף שצריך לכתוב ועיינתי שם ומיירי במוסר מע"ש והשואל צידד דכיון שאינו אומר לו שיכתוב אלא דהעכו"ם מעצמו יעשה כן דמי למוסר אגרת ואדעתא דנפשי' קעביד והשיב דז"א דמאחר שיודע דלא סגי בלא"ה ואפי' בעשה מעצמו לצורך ישראל בשבת אסור להנות ממנו ואפי' אם רק ירבה בשבילו אסור וכל שניכר מעשיו מתוך מחשבתו שעושה לצורך ישראל אסור ומכ"ש בנ"ד שעושה לדעת ישראל אך בכ"ז הסכים להתיר במקום פסידא דדמי להא דכותב עליו אונו משום ישוב א"י וה"נ משום פסידא ופ"א הורה להתיר כתיבה ע"י גוי בשבת משום הפ"מ והגם שאין מדמין בשבותין והרי בכיבוי לא התירו אלא בלשון כל המכבה אינו מפסיד ומתוך שאדם בהול וכו' מ"מ בנ"ד שעושה כן מע"ש יש להקל בשעה"ד עכת"ד ובשע"ת קיצר בהעתקתו ואני מצאתי בשא"י ח"א סי' קס"ז בדין א' שהלך בש"ק על הבערזע מקום קיבוץ סוחרים לבקש בע"ח גוי מדאגת הפסד ממונו ולחץ אותו להעמיד לו ערב בטוח והעיר שם דבהצלת ממונו התירו קצת שבותין ואי משום דאין דנים בשבת בישראל שמענו ולא באוה"ע ואדרבה הם אסורים לשבות וכל הטעם שמא יכתוב וזה ל"ש בערכאותיהם חדא דאינם מוזהרים ע"ז ועוד מאן לימא דכתבי האי מלתא ואפי' כתבו לדעתיי' עבדי מאי אמרת כיון דלהנאת ישראל עבדי הו"ל עושה מלאכה בשביל ישראל כמדליק הנר לצורך ישראל וכדומה דאפי' בלא אמירה אסור דמיחזי כשלוחו ונהנה ממלאכת שבת ז"א דבמקום הפ"מ שרי בכה"ג אפי' לומר להדיא ומכ"ש בדיעבד אדעתא דנפשי' להרבות לו שכר סופר והישראל אינו רוצה בכך ומצינו בקונה בית בא"י דכותב עליו אונו והביא מדברי מהרי"ל שבמג"א סי' של"ט בדין הילוך לחולה גוי ע"י ספינה ודחה דברי מג"א בהשגתו וסיים דפשוט להתיר בהפ"מ ע"ש היטב וגם ע"ז יש לתמוה שלא הביא מתשו' ריב"ש הנ"ל ומ"מ לשי' רמ"א שהסכים לדעת א"ז דכתב שלהם דרבנן י"ל כדבריהם וכמ"ש המג"א סי' ש"ז שם ואף דהמג"א סי' ש"מ דחה דיעה זו בב' ידים וכ"ה בב"ש סי' קכ"ו הנה המעיין בא"ז ה' שבת סי' ע"ו ימצא שביאר בשם ר"י הלוי דמ"ש בכל לשון היינו אשורי ויוני וע"ש עוד סי' פ"ד אות כ"ה גם בשם ר"י שפסק כן ועמ"ש בהוספות לקו"א לדע"ת אות כ"ז שהבאתי מזה וגם בא"ר סי' ש"ו סקכ"ד הביא כן בשם אגודה פ' הדר דכתב שלהם דרבנן וא"כ בהפ"מ יש לו ע"מ שיסמוך וכבר הביא בשע"ת סי' ש"ז שם גם משו"ת זרע אמת שפסק להקל וע"ש עוד