מהרש"ם חלק ג רכב

צרכיו אם יש להפסיק ולברך דלשי' מג"א סי' כ"ה סקכ"ב א"צ לברך הנה בשי"ק על הירושלמי פ"ג דיומא ה"ב בסופה דחה דברי המג"א וגם מתשו' גו"ר שהובא בבאה"ט סי' נ"ג סק"ג מוכח דלא כהמג"א וכ"ה בחי' רע"א והוכיח מהש"ס דגם ברחוק רק ד"א צריך לברך שנית דמשום דא"א לילך בהם לביה"כ הוי הפסק ע"ש גם בש"ע הרב השמיט ד' מג"א ופסק כהש"ע וע' רדב"ז ח"ו ש"א שי"ז שפסק דבחלץ לעשות צרכיו בודאי צריך לברך שנית וגם בהטלית פסק כן וכיון דלענין חשש ברכה לבטלה לא קיי"ל כהמג"א מכ"ש לענין הפסק בין הפרקים אבל על הטלית א"צ לברך שנית כיון דלבוש בט"ק וע"ע בטו"ז סי' ח' ס"ק י"ב ובמש"ז שם ובסי' כ"א ס"ק ג' והגהת הלב"ש שם ובא"א סק"ב ותבין ואף דהגו"ר שם פסק לברך גם על הטלית לענ"ד כמ"ש. סי' רכ"א להרב הגדול מו"ה יחיאל לעהרער נ"י מבאבוב

מה ששאל בדין ב' ערבים שחתמו על טראטע ופרע א' מהם כל החוב ולקח לעצמו הטראטע ותובע הכל מערב השני ונסתפק אם יש לדין כפי דד"מ והנה ד"ז לא חדית הוא לי והבאת מתשו' רשד"ם ח"מ סי' ש"פ וש"י ח"ג סי' קמ"ה ונאו"ד סי' ס"ו והי' נ"ל דבנ"ד לכ"ע כל א' הוי כלוה ולא כערב דבמה שתלוי בפי' הלשון בודאי נתחייב כפי דד"מ והבאתי מתשו' הרמב"ן שהובא בנו"ב מ"ק חו"מ סי' י' ותומים סי' ס"ט סק"ה וח"ס חו"מ סי' קכ"ח ובנ"ד י"ל דכ"ע מודו יע"ש בכל המקומות כי קצרתי מפני חלישות כחי ואח"ז מצאתי בשו"ת אבני צדק להג' מסיגט חח"מ סי' ט' שישב על מדוכה זו ופסק דיש לדין כפי דד"מ אבל באמת אין נ"מ בנ"ד דגם בדיניהם יוכל אח"כ הערב השני לעשות קלאגע להראשון ומחויב להחזיר מחצה וא"כ הפוכי מטרתא ל"ל ויש לפסוק בד"ת שיתן כ"א מחצה וע"ע בשו"ת ב"ש חח"מ סי' כ"ב כ"ג שאין דעתו כהרב א"צ הנ"ל שו"ר בת' רדב"ז ח"א סי' שע"ט דשטר ערבות בערכאות אחר מתן מעות אינו חל לפי שלא הכשירו שטרי ערכאות אא"כ מנה מעות בפניהם ומ"מ המנהג לגבות בו מפני שדדמ"ד ע"ש. סי' רכ"ב להרב הגדול מו"ה אליעזר משה הורוויץ נ"י מקראקא

ע"ד שאלתו שנמצא בש"ק אחר בישול הלב דבוק בתרנגולת וכבר נאכל חצי' ובשעת בישול חסרו הכנפיים והרגלים והמפרקת ורו"מ צידד להתיר התרנגולת עפ"ד הדרישה ומש"ז סק"ט ובפרט דהוי כנשפך בדרבנן דם שבשלו והנה מ"ש מהא דהוי כנשפך כבר חידש כן הפלתי שם סוסי' ע"ב ויש לפקפק קצת דאם הי' לפנינו הוי כסחסי"ד שאין אנו בקיאין לשער אם יש ס' ובכה"ג אף בנאבד אינו סד"ר לפ"מ שנסתפק הפמ"ג בשפ"ד סי' נ"ג ס"ק ט"ו וע' בלב"ש דיני טה"ע בפתיחה אות מ"ד מ"ה מ"ש בזה אבל בחיבורי גי"ד הוכחתי מהפמ"ג עצמו מש"ז ס' ע"ד ומהתב"ש סי' כ"ט בד"ה והנה מסה"ת להקל והבאתי גם מפר"ת סי' נ"ג ס"ק ד' ושו"ת תפ"צ יו"ד סוסי' ס"ה וס' יהושע פ"כ סי' תל"ה גם העירוני דבתשו' עה"ג סי' כ"ט מוכח דאפשר לשער אם יש ס'. אך דלכאורה לפמ"ש הש"ך ס"ק י"ט דבעוף אם הפשיט העור איכא אומדנא דליכא ס' א"כ ה"נ בחסר המפרקת אבל בזה שפיר יש לצרף דברי הפרישה ובפרט דגוף דינו של הרמ"א דצריך ס' נגד כל התרנגולת מלבד שמצאתי בתשו' רדב"ז חלק ששי סי' ב' אלפים סכ"ט להיפוך וגם הוכחתי כן מפסקי ר"מ רקאנטי סי' ר"ג אף דבסי' קצ"ח פסק ג"כ דחנ"נ אף בשאר איסורין והג' ר"י עמדן במגדול עוז דיני מליחה פ"ב אות צ"ג פסק דהמיקל לצרף כל מה שבקדירה בכל גווני לא הפסיד גם מסתמא נמלח העוף גם מבפנים וא"כ נמלח הלב מבחוץ עכ"פ ובכה"ג מבואר בב"ח דא"צ רק ס' נגד דם שבחללו ותי' בזה סתירת הפוסקים ע"ש וגם בתשו' ב"ח החדשות סי' כ"ב העתיק לשון רש"ל בעטרת שלמה דביו"ד מיירי בלא נמלח הלב ובנמלח א"צ ס' נגד כל הלב ואפי' בחסר יותר יש ס' נגד דם שבלב אך בחצי עוף חוכך שם דאין להקל ע"ש היטב וגם הפרמ"ג בשפ"ד סי' ס"ב סק"ח צידד דבנמלח הלב מבחוץ יש להקל לצרף כל מה שבקדירה ע"ש ולכן הגם שמדברי הש"ך סי' זה ושפ"ד נראה דגם בנמלח אין להקל ורש"ל לשי' אזיל מ"מ בכה"ג שכבר נאכל חצי' ודאי דיש להקל

והנה בתשו' ר"י מינץ שממנו מקור דין זה מרמ"א צירף עוד דסתם דם שבלב אין בו כזית וח"ש בדרבנן בכה"ג שלעולם איץ בו כזית יש להקל בשיעורו ובחיבורי גי"ד סי' מ"א השגתי מתוס' כריתות כ"א דמפורש דגם דם שבלב ח"ש אסור מה"ת אבל ביארתי דעיקר כוונתו דעכ"פ יש להקל בשיעורו פחות מס' וע"ש שהערותי מהא דח"ש עי"ת דרבנן לשי' מהרש"א והבאתי שכ"ה בעיטור הל' בב"ח אבל הבאתי מתוס' ורשב"א להיפוך ואכמ"ל ולפמ"ש בחיבורי סי' י"ד ס"ק י' לחדש דאיסור ח"ש משום דחזי לאיצטרופי תליא אי יש דיחוי באיסורים והוכחתי דבאיסור דם להסוברים דבבשלו א"ע עליו משום דאינו ראוי להקרבה לכ"ע יש דיחוי כיון דבקדשים יש דיחוי ע"ש א"כ יש לדון דח"ש בדם דרבנן ורש"י חולין ק"ט ותוס' הנ"ל י"ל דאזלי לשי' ר"ש דדם שבישלו עובר ולא תלי' בראוי להקרבה ולפמ"ש בחיבורי סי' כ"ב דבתרי דרבנן ל"א חנ"נ בש"א יש לדון להקל בנ"ד דלא נימא חנ"נ כלל להמקילים בדם שבשלו דהוי דרבנן אך כיון שמהרמ"א ושאר אחרונים ל"נ כן קצרתי

והנה בגוף הדין מסתמא דקדק רו"מ לחקור דמסתתא לא הוציא התרנגולת מהקדירה בעודו רותח וכן בעת שאכלו מקצתו אם לא הי' הנשאר רותח דאל"כ הרי נאסר אח"כ בשעה שכבר לא הי' ס' כנגד הלב או דם שבחללו כמ"ש הח"ד ס"ק ב' וביא"פ חולק עליו ובגליון דחיתי דבריו דיש לחוש שמא לא נתייבש ומבליע אחר שאין בו ס' כמש"ל סי' ק"ו ס"ב והלב דבוק בעוף והוי כחתיכה א' ומ"מ י"ל לפמ"ש הש"ך ושפ"ד סי' ק"ה ס"ק ט"ז א"כ בנ"ד אחר שיצא מרוטב דמי כמו צלי ואינו אוסר אלא כ"נ. ואף דבמ"ש הח"ד דבדאיכא בעין גם בלוע יוצא בלא רוטב בשפ"ד סי' ק"ה ס"ק י"ח