מהרש"ם חלק ג רטז

בוועקסיל בחת"י הלוה ע"ס ק"פ רו"כ אבל הלוה מת ויורשיו טענו ששמעו מאביהם שאינו חייב כלום ור"מ פסק שישבע המלוה שלא נפרע והאלמנה והבת קב"ח וח"א ערער עפ"י דברי הנו"ב שבפת"ש סי' פ"ז ס"ק כ"ג שכ' דהמוחזק יוכל לומר קים לי כהט"ז והנה בגוף מחלוקת הסמ"ע והט"ז כבר העיד בעט"צ ס"ק מ"ב שהמנהג עכשיו כהסמ"ע ודחה ראיית הט"ז ושגם בהיפוך צריך לקב"ח וכ"ה בתומים ס"ק י"ח ושם באורים ס"ק נ"ו סיים דמנהג ישראל כהסמ"ע תורה הוא וגם בשו"ת ב"א חחו"מ סי' ע"א הוכיח כהסמ"ע ושכן יש לפסוק אא"כ ידוע שנהגו כהט"ז ע"ש ויש להעיר מהא דאה"ע סי' ס"ח סעי' ח' וברמב"ם וטור מבואר דר"ל שאם תרצה היא להשביעו שיופטר אין בידה אלא להטיל עלי' ח' ומוכח דאם הוא נשבעת ונוטלת א"צ הבעל לקב"ח אבל י"ל דהתם מיירי מדין הש"ס ולא מצד התקנה ויש לדון בנ"ד לפמ"ש בבדה"ב להב"י ושע"מ לדחות דברי הט"ז ובנשבע בטענת ספק א"צ לקב"ח אפי' בנשבע ונפטר ומכ"ש בנשבע ונוטל אבל יעי"ש בשיו"ב שבברכ"י אות ה' ושו"ת חיים שאל ח"ב סי' ל"ח אות כ"ה בשם גדול א' שדחה ד"ז ופסק דגם בכה"ג יקב"ח ועוד דבנ"ד טענו ששמעו מאביהם שאינו חייב דמי לטענת ברי וע' ברא"ש רפ"ב דכתובות וגם הם גדולים ובקיאים בעסקי הלוה והמלוה איש נכבד ולפי ראות עיני רו"מ מעלילים עליו להשביעו חנם א"כ פשיטא שיפה פסק רו"מ וגם מ"ש שבנו"ב מוכח שם בתחלת התשו' דלענין נשבע ונוטל מודה דצריכין לקב"ח ואי"ל קי"ל אלא לענין היפוך פסק כן ובפרט שנבחר רו"מ בין לדין בין לפשר ויפה רמז למהרי"ק שרש קפ"ו ובאמת שהדבר מובא ברמ"א סי' ט"ו ס"ד בסתם ובגליון העירותי דבמהרי"ק מיירי שנברר לדין ולפשר ועכ"פ בנ"ד בודאי כן הוא ועוד דכיון שהוועקסיל הוא בחת"י הלוה דינו כמו שט"ח בנאמנות וע' תומים ונה"מ סי' ס"ט דאין הלוה נאמן לומר פרעתי וע' נו"ב מהד"ק חו"מ סי' ח' ובפרט בסי' י' וא"כ הגם דבנ"ד חייב המלוה לישבע כמ"ש בתשו' דב"ר חו"מ סי' כ"ב כ"ג כ"ז אבל עכ"פ בודאי צריכים היורשים לקב"ח מקודם ויפה דן רו"מ סי' ר"י לכבוד חתני הרב הגדול וכו' מו"ה יעקב לנדא נ"י ראבד"ק טשארטקוב

ע"ד שאלתו בראובן שהחזיק שנה א' ליפערונג מהקיר"ה והפסיד סך רב ובהגיע זמן שכירות ליפערונג החדש נשתתף עם שמעון לשכור ועשו אפערט על שם ראובן לבד אבל שמעון נתן מחצה מעות והסכים שמעון דכפי שיעשה ראובן כן יקום וראובן עשה האפערט בפחות סך רב מכפי מקח הקדום והעריך בכתב בקשה בפ"ע כי יען שהי"ל היזק רב ויש לו זכות לתבוע היזקו בדא"ה לכן יבקש להניח לו בפחות ואם כי כפי דא"ה אין מקיימין המקח בליצטאציע הראשונה בפחות ממקח הקדום הנקרא פרעציע השיבו מהקיר"ה שבאופן שיחתום פיטור על טענותיו הקודמים ישכירו לו בפחות וכן עשה ועתה טוען ראובן שרוצה לנכות לחלקו מקודם ההיזק הקדום שהניחו בפחות מהמקח רק בשביל זה ושמעון טוען כי הכל לשותפות כי גם אם לא הי' מסכימים להשכיר בפחות בליסטאציא ראשונה הי' מסכימים בשלישית כי לא הי' סוחר אחר מפני שידעו ההיזק שהי' מקודם וגם הוא לא נכנס לשותפות רק אדעתא דהכי וגם מי יודע אם הי' זוכה ראובן בדא"ה בחובותיו הקודמים עכת"ד טענותיהם והנה בגוף הדבר איך יש לחשוב ההיזק שהוא ספק אם הי' זוכה בדא"ה לכאורה נראה דלפמ"ש התוס' בבכורות כ"ח ע"ב ד"ה רביע לדקה וכו' ועוי"ל דהיינו טעמא דמשלם מחצה ששיערו חכמים דאינו שוה יותר כל זמן שעומד בספק שעדיין לא הותר וכו' ע"ש וע' כה"ג בירושלמי פ"ז דשביעית ה"ב מוטב ליתן לו א' בודאי ולא ב' בספק ע"ש ועמ"ש בפתיחת ספרי גי"ד אות ל"ז בזה אבל הנה מצינו בתוס' מכות ג' ע"א בד"ה כיצד שמין אותו זכות שיש לבעל בכתובתה דמה שהיא תחתיו יותר מאם גירשה לפי שאתה מוציא אותו יפוי כח וכו' בב' דרכים האחד אם ימכור לאחר זכות ספיקו שאם מתה יירשנה והשני הוא יקנה מאשתו זכות ספיקה שאם תתאלמן או תתגרש שהוא תמכור לו בדמים מועטים ובענין זה יפה זכותו יותר מאם למכור הוא זכות ספיקו כיצד הרי שהיתה כתובתה מאה מנה אם בא למכור זכות ספיקו יתן לו הלוקח חמשים מנה נמצא שזכות הבעל וכו', עולה לחמשים מנה וכשהיא מוכרת כתובתה עולה זכותו ששים מנה לפי שאין זכות ספיקה שוה כמו זכות ספיקו חדא שהוא מוחזק ועומד והיא מיחסרא גוביינא ועוד שהוא אוכל תמיד פירות הקרקע המיוחד לכתובתה וכו' ולכך כשהבעל מוכר זכות ספיקו בחמישים מנה האשה מוכרת זכות ספיקה וכו' בארבעים מנה וכו' ע"ש בכל הדיבור ומבואר דהיכי שהוא מוחזק שמין את המאה על הספק מחצה אבל אם צריך להוציאו ולגבותו מאחר שוה המאה רק ארבעים וא"כ בנ"ד שהי' צריך לתבוע בדא"ה ולגבות מהקיר"ה אין המאה שוה אלא ארבעים וא"כ כל הדין סובב רק על חלק ארבעים מכל מאה מן ההיזק שהי' לראובן גם אחר שיברר או שישבע כמה היזק הי' לו וגם חייב לישבע אם כשעשה ההערכה וכתב פיטור על כל תביעותי' נגד הקיר"ה לא הי' אדעתא דשותפות אלא להציל לעצמו ובכל אופן יהי' ביד שמעון לבטל שותפתו דאדעתא דהכי לא נכנס להשותפות והנלע"ד כתבתי, סי' רי"א להסופר המופלג מפולזנא

בדבר התפילין שהיודין נראין כלמ"ד קטנה ורו"מ פסל התפלין והנה הג' מהרש"ק ז"ל החמיר באמת לפסלן ומצאתי בשו"ת מים רבים סי' ס' שפסק ג"כ דפסולין ול"מ בזה קריאת תינוק דלחול"ט אבל בשו"ת ב"ש חאו"ח סי' ד' וחיו"ד ח"ב ס' קנ"ו פסק להקל אם התינוק קורא יו"ד אחר שירגילוהו ביו"ד שבס"ת שיש בהן עוקצין בצד שמאל והגם שלא ראה דברי תשו' מים רבים הנ"ל מ"מ נראה שהדין עמו דכיון שהיידין יש בהם עוקץ שמאלי אינו דומה ללמ"ד ועוד דכל כה"ג שהתינוק