מהרש"ם חלק ג רי

אשה שהעידו בבעלה סי' דשן בולט יותר משאר שינים וסי' שומא בראשו סמוך לאזנו הימנית בסוף לחי העליון סמוך לפאת הראש וגם סימני מלבושיו עכ"ד וכ"ה בתשו' תו"ח למהרח"ש ח"ג סי' נ"ו הנכפל שם וע"ש שדברי רשד"ם סתורים בזה מסי' ע"ט לסי' נ"ב ובשו"ת ב"ח החדשות סי' ס"ה שם האריך להוכיח דגם סימן מובהק אינו מועיל בעשוי להשתנות כמ"ש בתשו' הרא"מ סי' ל"ו בשם א"ז וכן מוכח בתשו' ר"מ פאדוה סי' כ' ודחה כל ראיות הב"ח בתשו' ובגוף הנידון שם לא היו המקום מצומצם היטב שהעדות הי' שהי"ל עין ימין שומא ולא העידו אם על העפעף או למעלה מן העין ולכן כ' דעין הוא כמו נקב בצד תיבה פ' ולא כמו נקב בצד אות פ' וגם הרד"ק מודה בכה"ג דלא מהני ע"ש (וע' פת"ש ס"ק ק"ו הביא בשם תשו' קה"י סי' י"ב נראה להיפוך מתשו' ב"ח סי' ס"ה הנ"ל) אבל בסי' ס"ד שם נדפס תשו' הרב אבד"ק פינטשוב והעלה ג"כ שכל ד' רד"ך הנ"ל ובכ"ז לא החליט והציע ספיקו לפני הב"ח ע"ש ובתשו' מהרי"ט בשניות חא"ע סי' ל"ה הביא בפשיטות ד' רד"ך וע' תשו' ב"ש א"ע סי' ל"ו וסי' ל"ח וסוסי' מ"א ותשו' נחלת אבות סי' י"ז ואני מצאתי בתשו' רדב"ז ח"א סי' רי"א בהועד שהי"ל מכת חרב בראשו וכתב שאין זה סימן מובהק דכמה ב"א יש להם בראשם מכת חרב או אבן או עץ ומעט שינצלו מזה וזה דומה לנקב בצד שיטה פ' ודוקא אם אמר שהי' בצד עינו או אזנו הימנית או בצד חוטמו אז דומה לנקב בצד אות פ' ע"ש ומבואר דבצד אבר פ' דמי לנקב בצד אות פ' וע"ע ברדב"ז ח"ב סי' תשפ"ח מפורש כדעת רד"ך דגם בשומא במקום פ' מהני

ונ"ל קצת סמוכין להקל בסימן דשומא בצמצום מקום ממד"ר איכה בפסוק על אלה אני בוכי' מעשה בשני בני צדוק הכהן שנשבו א' זכר וא' נקבה נפל זה לסרדיוט וכו' נסבינין ויהבינן בחד ביתא וכו' א"ל הו"ל אח או אחות אמרה הו"ל חד שומא בכתפי' וכו' א"ל אין חמיתי' חכמית יתי' א"ל אין גלי גרמי' וחכים דין לדין וכו' ע"ש ומבואר שהיו בלילה בחשך ולא הכירו זא"ז זולת ע"י השומא שבכתפו ובע"כ מפני שידעה צמצום המקום ומדמיות לה במדרש ש"מ שזה סימן להכיר שזהו הוא וכמ"ש כה"ג בתוס' ב"ק פ"ז ע"ב ד"ה דכתיב כי טוב לו עמך וכו' אינו אלא סיפור דברים בעלמא וכו' ור"י אומר וכו' דמדקאמר קרא כי טוב לו ש"מ שכן צריך לעשות ע"ש וידעתי שיש לפקפק בזה ומ"מ הבאתי לסמוכין להקל ומצאתי בתשו' תו"ח למהרח"ש הנ"ל ח"ג סי' נ"ו הראשון דגם להחולקים על הרד"ך היינו שלא נחשב סי' מובהק אבל מ"מ נחשב לסימן בינוני ע"ש וכה ראיתי בישויע"ק ס"ק כ"ב שדחה דברי האחרונים המחמירים מטעם דשומא עשוי' להשתנות שנעלם מהם דברי ירושלמי פט"ז דיבמות דכל הסימנים משתנים ואני תמה שבמחכ"ה נעלם ממנו ש"ס דילן בכורות כ"ח סוע"א דלר"י בדוקין שבעין אסור מפני משתנין מצער מיתה במומין שבגוף מותר מפני שאין משתנין רמ"א אחד זה ואחד זה אסור מפני שהן משתנין ס"ד מומין שבגוף מי משתנין אלא מפני המשתנין ופירש"י כלומר מפני דוקין שבעין שמשתינן וכו' ע"ש ומבואר דסימנים שבגוף שהן מומין אין משתנים לאח"מ וע' נו"ב מה"ק סי' נ"א מ"ש בזה וע"ע בתשו' פ"י ח"א חא"ע סי' ז' באמצע התשו' מ"ש בזה ואולם מלבד כל הנ"ל יש לפקפק דאי ניחוש שמא אשתהי ונשתנה שוב גם סימן לא מהני וכמ"ש בשו"ת פ"י ח"א א"ע סי' ח' דגם סי' מובהק ל"מ בכה"ג כיון שהט"ע לא נשתנה והארכתי בזה בתשו' אלא דבצירוף הטעעים שנתבארו למעלה דאין לחוש שמא נשתהה יש לצרף גם דעת המקילין כהדר"ך וע"ש בתשו' פ"י שכתב ג"כ בפשיטות כדעת רד"ך

ז"ז מה שהאריך עוד רו"מ בדין אם סיד"ר מהני באיסור משאל"ס דרבנן ובדין אי חיישינן לשאלה יש לי בענין זה תשו' ארוכות בפלפול עצום ומן הנמנע להעתיק כעת ועכ"פ ודאי בצירוף כל ההיתרים יש מקום להתיר האשה מכבלי העיגון ובפרט דבנ"ד שעבר רק יום או יומים גם הב"ח המחמיר מודה דלא חיישינן לשאלה כמ"ש בתשו' ב"ח סי' פ"ז

ומצאתי בתשו' מהר"ם ב"ב הישנות ס' שע"א וז"ל שאלו את רבי על יהודי שהלך לכפר מהלך יום א' ואמר שיחזור בו ביום ולא בא כי נהרג ביער אבל לא ראוהו ולא הכירוהו כי שמטוהו הכלבים אבל אומרים שיודעים שזהו שמכירים כליו מכיון ששמעו שיהודי א' נהרג וגם אשתו אומרת שבעלה הי' כגון שיש לו שומא והשיב רבי אעפ"י שיודעים שאותו היו כיון שאין עדים שראוהו גם שום גוי לא מסל"ת שנהרג פ' שראהו כשנהרג לא מהני וגם כליו אינן סימן וכו' כלי' חיישינן לשאלה אבל עפ"י השומא שאשתו אומרת יש לסמוך עליו ולהתירה דכמו שנאמנת לומר מת בעלה גם נאמנת ע"ז עכ"ל והוא תמוה. דהא שומא אינו סימן וצ"ל שהיו בצמצום מקום או דבצירף כליו יש להקל וא"כ ה"נ בנ"ד (ומדברי מהר"ם נראה קצת דלא כהב"ח הנ"ל ואולי לא נודע מזה עד אחר זמן)

ואולם דא עקא מה שהאשה אמרה שיש לו שומא גם באזנו הימנית והביא דברי נו"ב סי' ל"ו שהובא בפת"ש ס"ק צ"ח וגם משו"ת ב"ש חא"ע סי' ל"ו אות ט"ו שהאריך בפרט זה אי שייך בזה ענין שאחד"א והביא מהנו"ב שם סי' ט"ז ומהדת סי' ל"ח והעלה הב"ש דבדאיכא ב' עדים מכחישים אין עלי' תורת עד אלא מדין בע"ד ומהני אמתלא לחזור ועפי"ז העלה רו"מ דבנ"ד הגם דליכא ב' עדים כשירים אלא א' מהם הוא שני בשני מ"מ הרי גם הוא פסולה ומהני להכחישה מדין עד ויכולה לחזור באמתלא דטעיתי גם יש לצרף דברי הרא"ה דבדרבנן ל"א שוי' אנפשי' חד"א והובא בשו"ת רע"א סי' ק"י ובצירוף דברי הח"ס סי' ע"ג שהביא הפת"ש ס"ק צ"ח שם עכת"ד

והנה בגוף הענין יעוין בקצוה"ח סי' פ' ס"ק ב' שהביא בשם שב יעקב דהיכי דלא ידע מהאיסור ל"ש שאחד"א והוא דחה דהודאה הוא מטעם נאמנות ובכל גווני נאמן ובדין איסור דרבנן עמ"ש בחיבורי דע"ת סי' א' ס"ק ס"ח וגם בגוף הדבר אם טענת טעיתי הוי אמתלא טובה כבר הבאתי בחיבורי דע"ת ליו"ד סי' א' ס"ק ס"ז מתשו' נט"ש סי' ס' שהעיר ע"ד תב"ש מהא דאה"ע סי' ל"ה ס"ט וב"ש ס"ק כ"ו והעלה דדוקא בלא הוחזק לאיסור ודאי אז נאמן לומר טעיתי ובשו"ת ב"ש העיר מעצמו מסי' ל"ה ותי' דאין כל טעות שוה א"כ מאן יימר דבנ"ד אמתלאתה טובה ובאמת שלפענ"ד