מהרש"ם חלק ג ריא

הלב מהסס לומר שלא ראתה רק פ"א היבלת באזנו והלא הורגלה עמו עדן ועידנין ולא ימלט שהיתה עמו כ"פ בקירוב בכדי שאפשר לראות היבלת או למשמש ביד והיא אמתלא גרועה ואיננה מתקבלת על הדעה אך דיש לדין לפמ"ש בתשו' ראנ"ח והובא בכנה"ג לא"ע סי' ד' הגב"י אות י"ט דבדבר שיש ידים מוכיחות דמשקר ל"א שאחד"א וע' בפת"ש לא"ע סי' ד' ס"ק ל"ד דתלי לה בפלוגתא אי אמרינן שאחד"א נגד עדים אבל כבר הארכתי בחיבורי דע"ת שם ס"ק ס"ט והבאתי מתשו' עט"ח דבדבר גלוי ומוכח לכל העולם ל"ש שאחד"א והבאתי ראי' לזה וגם הבאתי בשם הכ"ס דבדאיכא עדים וגם חזקה יש לצדד להקל ע"ש א"כ בנ"ד דכל בגדיו ניכרים בסימנים וט"ע וליכא בזה חשש שאלה והוי כיודע ומוכח לכל ששקר אמרה וגם עדים מכחישים ל"ש כלל דין שאחד"א ויכולה לחזור בה גם בלא אמתלא טובה

ועוד נראה דכיון שאמרה האשה שהי' לו שומא גם באוזן ימין וזהו לשון עבר ויתכן שהי' לו מכבר לפני זמן רב ולא בדקה סמוך לזמן טביעתו ויתכן שבמשך הזמן נפרכה ולא נשאר שום רושם וכמ"ש הח"ס שם מהא דעירובין ק"ג אלא שרו"מ כתב דהוי דבר קשה לומר שיתהוה כן במים ביום או יומים אבל לפמ"ש יתכן שהי' כן לפני איזו חדשים ובמשך זמן רב הוסר השומא לגמרי ולא נשאר שום רושם ולכן הנני מסכים להתיר את העגונה באופן שיסכים עוד רב א' מובהק בתורה ויראת שמים. סי' ר"ד להרב וכו' מו"ה יחזקאל פרענקל נ"י רב בהו- סיאטין

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו שבאו לפניו להתגייר איש ואשתו מעוברת ורו"מ הוכיח מהדג"מ סי' רס"ט ס"ט שכ' דבזקוקה א"צ להפריש ג"ח הבחנה דה"ה למעוברת אבל נסתפק אם אחר שטבלה צריכה ז"נ כיון דהעכו"ם כזבין לכל דבריהם י"ל דאף שנתגיירו לא פקעה גזירתן בכדי ואף דמלשון רמב"ם פ"ד מאי"ב נראה דגזרו רק לטומאה וטהרה אבל מדאחז"ל לכל דבריהן משמע דלכל דבר דינן כן עכ"ד שאלתו. והנה לפענ"ד הדבר ברור דכיון דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי פקע גזירת חז"ל וכהא דיבמות כ"ב ע"א דבשניות לא גזרו בגרים דאפי' ערוה אי לאו שלא יאמרו באין מקדושה חמורה לקדושה קלה לא גזרו בהו רבנן ע"ש וה"נ בזה. ובפי' הר"מ פ"ב דזבים מ"ג והעיקר אצלינו גר שנתגייר כקטן שנולד ואין משגיחים על דבר מענינו הקודמים וכו' ע"ש וראי' ברורה מש"ס דנדה מ"ג סוע"א דבעי רבא נכרית זבה שנעקרו מ"ר וירדה וטבלה מהו את"ל בתר עקירה אזלינן ה"מ ישראלית דטמאה מדאורייתא וכו' או דלמא ל"ש תיקו ומפורש דבנעקרו תיכף אחר טבילה לית בי' ספיקא דטהורין וכן אי אזלינן בתר שעת יציאה טהורין והרי לא ספרה ז"נ דכל זמן שלא טבלה הנכרית אפי' לא ראתה כלום ה"ז זבה וכל זבה כל זמן שלא ספרה ז"נ דינה כזבה לכל דברי' ובע"כ דכיון דנתגיירה פקעה גזירה חז"ל מעליה וכן הראני נכדי הרה"ג מוהרא"י ז"ל ראי' מהא דכתובות ל"ז ע"א הגיורת שנתגיירה וכו' דפליגי ר' יהודה ור' יוסי אם די' שעתה ומה נ"מ בפלוגתתן אם הוא זבה עד שתספור ז"נ ובע"כ כמ"ש

[א"ה משה נכהמ"ח שליט"א מ"ש להוכיח מהדג"מ דמעוברת א"צ ג"ח הבחנה ע' משל"מ פי"א דגירושין וע' ברכ"י ליו"ד סי' זה שהביא כן בשם כמה תשובות הראשונים בזה ומ"ש לענין אם צריכה ז"נ יש להביא קצת ראי' מש"ס בכורות מ"ו ע"ב גיורות שיצאה פדחת ולדה בהיותה נכרית ואח"כ נתגיירה אין נותנין לה ימי טומאה וטהרה וע"ש ברש"י ועתוס' נדה ל"ו ע"א ד"ה הלכתא ודו"ק]. סי' ר"ה שוכט"ס לכבוד יד"נ הרב הגדול מו"ה יואל גינצבורג נ"י מו"צ דק' בורשטין

א) בדבר הסמרטוט שהדיחו עמה כדי חלב ואחר מעל"ע היתה עוד לחה קצח והדיחו עמה עמה כלי בשר בכ"ר הנה מחשש בליעה הלא ראו עיניו בפר"ח סי' קכ"א וע"ש בש"ך סק"י ובגליון רשמתי מדברי בדה"ב שבב"י בשם רי"ו ובודאי לענין הבליעה שבתוכה בודאי אחר מעל"ע נעשה נוטל"פ אבל מה שבנקבים בודאי אינו נפגם כמו כל דבר שהוא בעין והרי בסי' ר"א סנ"ב בהג"ה מבואר דשק מלא נקבים וע' טטו"ד מה"ק סי' ק"ו והראוני בס' משמ"ש בחי' דינים לסי' ס"ט שהביא מכמ"ק בזה ולא דמי לביצה דודאי מיקרי כשא"מ שאין המים יוצאים דרך הנקבים ולכן קשה להקל דצריך ס' נגד מה שבנקבים ובדאיכא ס' נגד חצי הסמרטוט יש להקל והראוני בטויו"ד סי' קל"ח בשם הטור דמשמרת של שער אינה בולעת ושל צמר סגי בניגוב ושל פשתן צריכה ישון יב"ח והוא מש"ס דע"ז ע"ה סוע"א יע"ש ברש"י

ב) בדין בו"ו בש"א וא' הפוכה והקטנה עם ההשלמה גדולה מן ההפוכם יפה כתב רו"מ לחלוק על הברכ"מ וכל דין היפוך הוא רק חומרא בעלמא וגם דין חסר וחדא רק ספק כמ"ש בחיבורי לכן יוכל להקל ויפה דחה ראיות הברכ"מ

ג) בדין חופת נדה הנני מורה תמיד שא"צ לקדשה שנית כמ"ש בהגהת ח"ש לא"ע סי' ס"א שהוא מנהג שטות וע' שו"ת בשמים ראש סי' של"ז דדוקא בנישואין ח"נ לא קנה אבל בקידושין ליכא איסור כלל וגם לכתחלה שרי ולכ"ע הקידושין תופסין ע"ש ואף דמבואר ברמב"ם פ"ד מאישות הי"ב דאין ראוי לקדש כשהיא נדה היינו מצד מדת חסידות ולא מדינא וע"ש בהה"מ וב"י סוסי' ס"א דלחד טעמא הוא שמא יגע בבשרה וגם לפי טעם א' הוא רק זהירות ולא איסור וכמ"ש הבש"ר הנ"ל

ד) מ"ש בדין מי שקנה עבירות דיש לדון שאם הי' יודע העונש ל"ה קונה, לדעתי אין לדונו לזכות כיון שעשה מעשה הנחשב בעיני בנ"א למעשה רשע ואיתרע חז"כ שלו וע' ברע"ב פ"א דאבות דבכה"ג אינו בכלל הוי דן את כל האדם לכף זכות וכ"ה בפי' הר"מ שם ושום יהודי שיש בו ניצוץ יהודי מתיירא לעשות כן.