מהרש"ם חלק ג רט

לא היי נפוח וכשהובילוהו לקבורה הכירו בו נפוח קצת זהו לאות שלא הי' נפוח בתחלה ובכה"ג י"ל דלכ"ע מהני עדותן ואף דקשה להקל מסברא מ"מ חזי לאצטרופי לשאר היתרים ועוד נראה דלפמ"ש האחרונים בשם המ"ב דגם אחר ג"י אם הי' בימות הגשמים בודאי נקרש ונגלד ואינו מניח לתפוח ומ"ש הפת"ש ס"ק י"ג בשם מה"צ שדברי המ"ב אין להם ע"מ שיסמוכו הנה עיינתי בתשו' מ"ב סוסי' ק"ד שם והביא ד"ז בשם ראב"ן אין מעידין לאחר ג"י אם הוא בימות החמה או שמוטל במקום חום אבל בימוהג"ש ומוטל במקום צינה מעידין אפ' אחר כמה ימים עכ"ל ובט"ז סוסקל"ד הועתק ג"כ אלא שקיצר קצת בלשונו ומבואר דלא משום דנקרש מיקל אלא דבזמן קור וצינה אינו מתנפח והמ"ח לא סמך ע"ז אבל מ"מ בנ"ד שהאחרונים צדדו להקל בשני עדים אלא דכיון דבתשו' המיוחסות מפורש להחמיר אין בידינו להקל א"כ לעומת זה יש לנו דעת הראב"ן להקל ואף דבתשו' המיוחסות הנ"ל סתם וכתב דאין מעידין בששהה קצת נראה לפמ"ש בתשו' פמ"א ח"ב סי' ס"ה וז"ל ועוד יש ראי' להתיר שהרי רש"ל הי"ד נמצא ביער בזמן החורף בזמן הקור והחוש מעיד ע"ז אם מונח אדם בזמן הקור כמה חדשים אחר מותו לא ישתנה וכו' ובפירוש מצאתי בתשו' הרב ר' משה וז"ל כשנהרג בזמן הקור והצינה בלי ספק שבשעה חדא אחר הריגתו נקרש ונגלד ונתקשה כעץ מ"מ אפשר לומר מתפח תפח ולא להשתנות צורתו כ"ז שהוא נקרש ונגלד והפמ"א הוסיף דהמשנה מיירי בא"י במדינת החמים משא"כ בארצות הללו בימות החורף א"כ כיון דבשעה א' שיער שבודאי נקרש לכן לדידן יש להקל דעד שעה הרי קיי"ל דאינו משתנה ביציאתו מהמים ואחר שעה כבר נקרש וג"כ אינו משתנה אבל בתשו' המיוחסות לשיטתו דס"ל דגם בפחות משעה משתנה אלא בעי' שיראוהו יוצא מהמים לכן גם בימי הקור יש לאסור וא"כ לדידן יש להקל

גם יש לצרף דברי מהרשד"ם וב"ש ס"ק פ"ד דאף דמחמרינן בספק אשתהי שעה א' ביציאתו מן המים מ"מ אם כל פרצופו שלם כיון דלשי' ר"ת יש להקל י"ל דבספק לכ"ע מקילין ואף דהרשד"ם שם מיירי בספק שהה ג"י מ"מ למד הב"ש מזה דה"ה לספק אשתהי אחר שיצא מן המים וכ"ה בתשו' פמ"א ח"ב סי' ס"ה וה"נ בנ"ד

ובדבר החשש דמיא מרזי מכה כבר הביא רו"מ דברי הנו"ב מ"ק סי' כ"ח וס' מ"ח שצידד דזהו דוקא לאחר ג"י וגם דברי ישויע"ק שהובאו בפת"ש ס"ק קי"ט וגם הביא דברי פת"ש ס"ק קט"ז בשם פ"ש דבספק אם נעשה המכה לאחר מיתה יש להקל אלא דהח"ס ח"ב סי' קל"ה העלה דאם נמצא בחבלה דם מוכח שנעשה מחיים כהא דיו"ד סי' מ"ח דבדאיכא קורט דם נעשה מחיים ואף די"ל דנעשה ברגע אחרונה קודם מיתה מ"מ כיון שכבר יצאה מחזקתה יש לחוש שמא נעשה מקודם כתוס' נדה ג' ע"א ד"ה ושרצים והם דברי הרשב"א והר"ן שבב"י, יו"ד סי' פ"א ורו"מ דחה דשא"ה שאין לנו זמן מוגבל שנדע דמאותו זמן איתרע לכן מחזקינן מזמן לזמן משא"כ הכא דלאחר מיתה אין נ"מ כלל ואם אנו דנים שמא נעשה מחיים תולין ברגע אחרונה של חיי' ואמרינן השתא איתרע וגם דאנן לא קיי"ל כהרשב"א שבסי' פ"א וגם בהוגלד פי המכה אין אוסרים אלא עד ג"י וגם רמז להמש"ז סי' ק"ה דבדרבנן אי מחזיקין מזמן לזמן עכת"ד ואני מוסיף דהרי בסרכות שהם ס"ט מקילין גם התם משום ס"ס וה"נ הרי טעם ההיתר משום ס"ס א"כ חזי עכ"פ הך ספיקא לצרף לס"ס ומצאתי גם בתשו' ב"ח החדשות סי' ס"ב בתשו' מהר"א עפשטיין דלהמקילים בספק לאחר ג"י יש להקל גם בספק שמא נעשה לאחר מיתה ע"ש והארכתי בזה בתשו' להרב אבד"ק וואלאטשיסק ברוסיא

וגם כבר העיר רו"מ עוד דיש לצרף ד' ר"ת דהיכי דכל גופו שלם יש להתיר גם לאחר ג"י והאחרונים העלו לצרף דעתו והח"ס בתשו' החזיק בדעת ר"ת עפי"ד סהי"ש אפי' יש מכה בראש סמוך לפנים ובצדעיו והובא בפת"ש ס"ק קכ"ה והנה גם בתשו' הרי"ם חא"ע סי' ג' הביא דברי סהי"ש וביאר דעתו באורך ואני מצאתי גם בא"ז ה' עגונה סי' תרצ"ב שהעתיק כל דברי ר"ת להלכה וגם בדעת ר"ת להלכה וגם בדעת זקנים עה"ת פ' שופטים בשם הרב בכור שור דבריו נוטים לדעת ר"ת וגם בשו"ת מהר"ם זיסקינד סי' כ"ב הנ"ל הביא מתשו' ב"י (שבקו"ע סי' קע"ב) וביאר ג"כ דגם בהי"ל פצעים בראשו כיון שלא היו בפניו לית לן בה

ומצאתי בשו"ת דברי ריבות סי' ט"ו בדין מי שהי"ל ב' מכות אחורי האזנים מצד ימין ומצד שמאל ונמצא בבור של מים אחר כמה ימים והי' ספק שמא שהה ביבשה ג"י קודם שהושלך למים והעלה להתיר עפ"י ס"ס שמא כר"ת ושמא תוך ג"י ועוד דתלינן דכנכ"ה בבור של מים ולא שהה ביבשה ומחשש המכה צירף ד' מרדכי דדוקא בנחתכו רגליו ועוד הוכיח מלשון רש"י ביבמות דדוקא מקום המכה ממש מרזי ונופח ע"י המים וכיון דבפניו לא לא היו חבול אלא אחורי אזניו ליכא חששא כלל ע"ש וגם בתשו' ב"ח החדשות הנ"ל דחה דברי המ"ב שהחמיר בדאיכא מכה בכל מקום שבגוף ורמז לתשו' ד"ר הנ"ל בקצרה וגם בקו"ע סי' רל"ח הובאו בקצרה ובגוף התשו' מבואר כמ"ש ומעתה נפנה אל הסימן שבגופו שהעידו ר' ישראל צבי ור' יודא צבי שהי"ל שומא באלי' רכה שבאזן שמאל וכן נמצא במת זה ורו"מ הביא דברי רד"ק שבב"י ואחרונים בסי' י"ז סכ"ד וב"ש ס"ק ע"א דאף דשומא אינו סימן מ"מ בצמצום מקום שבאותו אבר הוי סימן ובתשו' ב"ח סי' פ"א דגם בנשתנה השומא מהני בצמצום מקום וחיזק דברי הרד"ק בראיות ואולם בפת"ש ס"ק ק"א רמז לתשו' ב"ח החדשות סי' ס"ה שמהר"א השיב על הב"ח וגם מהריב"ל נסתפק בזה ובאמת שדברי מהריב"ל הובאו בקו"ע סי' ל"ב וכפי הנראה מיירי במקום שאינו צמצום ממש ויש בו לנטות לכאן ולכאן והב"ש רמז לסי' ר"מ ושם הביא בשם ד"ר בשומא אצל הדד וכו' והיינו ג"כ בלא צמצום ממש אבל עיינתי בד"ר שם סי' ער"ב וראיתי שדחה ראיות הרד"ך מרש"י דאין כוונתו למעט דבצמצום הוי סימן דהא לטעעא דמצוי' בב"ג או דעשוי' להשתנות גם בצמצום מקום י"ל כן א"כ גם ללישנא בתרא דפליגי אי שומא הוי סימן אין לחלק בזה ואח"ז מצא בתשו' הרא"מ סי' ל"ח דגם בשומא כגודלה ומראיתה ובאותו אבר בראשו או באמצעותו או בסופו אין מעידין משום דסופו להשתנות וגם בתשו' מהריב"ל אסר