מהרש"ם חלק ג רח

בדאיכא חשש בדדמי דפסול מדרבנן וכה"ג כתב הרשב"ץ הובא בב"י ורמ"א א"ע סוסי' מ"ב אבל כבר חקר בכעין ספק זה בתשו' בר"א סי' כ"א ופשטה לקולא דגם בעדות הכשר רק מדרבנן יצאה מחזקת א"א וע' בפת"ש ס"ק קל"ט בשם הח"ס ג"כ בזה ומ"ש עליו ע"ש וגם בגוף הדבר דבשני עדים לא חיישינן לבדדמי כבר כתב הנו"ב סי' כ"ח דגם בפסולים מה"ת דינא הכי אבל מצאתי בתשו' עה"ג סי' ס"ז באמצע התשו' דס"ל דבעדים פסולים כגון נשים אפי' מאה כחד דמיין וע"ש סי' ק"ו שכ"כ בעדות מפי כתבם ע"ש היטב ומאוד לפלא בעיני על בעל פת"ש שהעתיק בס"ק קכ"ו דברי נו"ב הנ"ל ולא הביא דברי עה"ג הנ"ל וביותר יפלא בעיני שהרי בבאה"ט ס"ק קנ"ב הביא דברי מהריב"ל שהביא הנו"ב והביא בשם ראנ"ש ורש"ק ורשד"ם ורמ"א וצ"צ ומהרמ"ל שחלקו עליו ואולי לזה רמז הפת"ש בתחלת ס"ק הנ"ל ואני מצאתי שכ"ה בכנה"ג הגה"ט סי' תק"ו וע"ע בקו"ע סי' שס"ב בשם תשו' רש"ך בזה וכבר נתבאר דבנ"ד העדות פסול מדאורייתא ומהני רק מדרבנן א"כ י"ל דגם בשנים חיישינן לדדמי ולכאורה הי' נראה די"ל דזה דוקא בפסולים דחשידי להעיד שקר או בדדמי כמו עכו"ם מסל"ת ונשים דדעתן קלות משא"כ הכא דנאמנים הם אלא דגזיה"כ דאם נמצא קא"פ עדותן בטלה או בחצי דבר דגבי עדות אשה דעיקר התכלית לידע האמת שזה מת לכן מהני גם בכה"ג וא"כ לענין חשש בדדמי שפיר דינם כשני עדים ואף שמדברי עה"ג סי' ק"ו הנ"ל שכ"כ לענין עדות מפי כתבם ל"נ כן אבל הנה בשו"ת שבס' סידורו של שבת הביא דברי מהריב"ל וגם דברי מהראנ"ש שחולק עליו והעלה דכיון דעיקר טעמא דבשנים לא אמרינן בדדמי משום דשנים לא עבידי דטעו מהראוי גם בפסולים שיהי' כן אלא דמ"מ בעכו"ם י"ל דהאחד סומך על חבירו ולא דקדק יפה ואומר שזה הוא עפ"י דברי חבירו ועפי"ז העלה דבראו זה שלא בפני זה גם בעדים פסולים מהני בשנים ע"ש וע' ברשד"ם סי' ע"ט וקו"ע סי' ש"נ כעין זה דבהעידו זה שלא בפני זה ליכא חשש בדדמי ודלא כהח"ס חא"ע ח"ב סי' קל"ה וא"כ בנ"ד שר' ישראל צבי ור' ליב לא השוו אמירתם שרי"צ העיד על שומא שבאזנו ור' ליב לא ידע מהשומא וגם הבגדים לא הכיר א"כ לא סמכו זע"ז בעדותן נראה דלכ"ע מהני עדותן גם יש לדון עפמ"ש המרדכי דהיכי דמעיד הכרתיו היטב גם בע"א במלחמה מהני ובהג"ה סעי' נ' הובא בשינוי קצת וע"ש בחמ"ח וב"ש אי דוקא בלא ראה ההריגה אבל בתשו' עה"ג סי' ס"ז שם מבואר דגם בראה שירד למלחמה ושייך חשש בדדמי ואפ"ה באומר שראהו אח"כ הרוג והכירו היטב מהני וה"נ בנ"ד שראוהו ביום שני אחר הטביעה והכירוהו היטב בט"ע וגם בסימנים שפיר מהני

ועוד נ"ל דבנ"ד שהעידו שמצאוהו בין הנהרות והכירוהו ואח"כ הובילוהו לבית הקבורה אלא דשם היו כבר נפוח קצת א"כ ליכא חשש בדדמי משום דאשתנהי שהרי כל החשש שמא ע"י ששהה נתנפח ועי"ז לא הכירוהו והרי אם הי' שוהה מקודם ונתנפח לא הי' ניכר אח"כ ע"י שהייה עד זמן הקבורה שנתנפח קצת ובכה"ג שדקדקו היטב בראייתם אותו מקודם ואחר ששהה קצת נתנפח קצת לכ"ע אין לחוש לבדדמי ע"י שהיי'

אבל בגוף הדבר אם בב' עדים חיישינן לשהיי' הנה גם בתשו' מבי"ט ח"ב סי' מ"ט ביאר טעמא דהתירא ובשו"ת ב"א חאהע"ז סי' קמ"ז תמה על הנו"ב שלא סמך עליו והביא בשם א"ר למהר"א אלפנדרי שהוכיח דמהרשד"ם ומהרח"ש ור"ב אשכנזי ס"ל כהמבי"ט והוא העיר לחלק בין בדדמי דמיתה ובין בדדמי דהכרת הצורה אבל ברשד"ם א"ע סי' נ"ד העיר בזה וכתב דאין להקל דמתני' נקט סתם אין מעידין ואני מצאתי בשו"ת מהר"ם זיסקונד רוטינבורג סי' כ"ב הובא תשו' הרב ר' מרדכי כהנא שהביא בשם רלב"ח דאיכא ב' גווני בדדמי ושניהם שוים והריב"ש כתב דחשש בדדמי דמיתה גרע טפי מבדדמי דהכרת הצורה וכיון דמקילין בשנים ולא חיישינן בדדמי על המיתה מכ"ש דאין לחוש בהכרת הצורה ורצה להתיר גם בע"א כשר וע"א פסול מסל"ת ובסי' כ"ג השיב המחבר דדוקא בב' עדים כשרים יש להקל בזה ולא בדאיכא ע"א כשר והשני פסול וכמ"ש בתשו' רמ"א ומהרמ"ל ע"ש היטב אבל בשו"ת הרי"מ סי' ב' רמז לתשו' המיוחסות להרמב"ן סי' קכ"ח דמבואר דגם בשני עדים בלא חזיוהו בשעתיו לא מהני ועיינתי שם וז"ל וצריך אתה לדעת כי לדברי כולם אפי' עד ישראל ואפי' שנים אין משיאין אשה על פיהם במי שטבע ופלטוהו המים אלא במעידים שפלטוהו המים לעיניהם וראוהו מיד והכירוהו שאל"כ חיישינן שמא בין זמן שפלטוהו המים לזמן שראוהו תפח ונתהפכה צורתו וסבורין שזהו שטבע ואינו אלא אחר וכו' אבל אשתהי מיתפח תפח פי' ואינו ניכר עכ"ל ומזה מבואר דגם בב' עדים כשרים אסורה גם נשמע מזה דגם מספק אסור כמ"ש הרמ"א סכ"ו בשם הריב"ש ותשו' הר"ן ודלא כתשו' הרא"מ שהובא במהרי"ט ח"א סי' קל"ט ובבדה"ב שבב"י וגם נשמע מזה דגם בפחות משיעור שעה הוי בכלל אשתהי ובעינן דוקא שראוהו בשעה שפלטוהו המים וזה דלא כדעת הה"מ ור"ן שהובאו בחמ"ח ס"ק מ"ט (ודלא כתשו' ח"ס חלק ו' סי' מ' שכתב דדוקא בשהה עכ"פ יותר משעה וגם דוקא בע"א ולא בב' עדים וי"ל דהח"ס קאי רק בלא שהה אלא שיש לו מכה) והיינו משום דשהה לאו משום דאמרי בדדמי אלא משום שאינו ניכר אבל הנה בתשו' הריב"ש סי' שע"ח שהובא בב"י הביא מתשו' הרשב"א דנראה מדברי הרי"ף שלא ישתהה כלל אלא שראו אותו בשעה שעלה מן המים אבל מהרמב"ם נראה דא"צ להיות שם ממש אלא לזמן מועט כשעה חדא והה"מ ביאר דברי רמב"ם דחשש רק שמא תפח ואם נראה שאינו ניתפח אין חוששין לו שהרי התפיחה היתה נראית ושהרשב"א חולק אלא חיישינן שמא תפח ואינו ניכר וא"כ הרשב"א בתשו' המיוחסות לשיטתו אזיל אך דמ"מ בהא דכתב דטעמא מפני שאינו ניכר וגם ב' עדים ישראלים אינם נאמנים בזה לא מצינו בראשונים מו שיחלוק עליו ודוקא בעדות דמיתה דתליא בדדמי פליגי הרי"ף והרא"ש משא"כ בעדות דהכרה דטעמא לפי שאינו ניכר ובפרט דבתשו' הנ"ל כתב שכן הוא לדברי הכל מי יערב לבו להקל עפ"י סברות אחרונים שלא ראו תשו' הנ"ל

אך דמ"מ יש לצדד בנ"ד כמש"ל דכיון דבתחלה