מהרש"ם חלק ג רז

ג' שעות וגם לשי' מהרי"ט בשניות חא"ע סי' כ"ו וח"ס א"ע סי' ס"ה עכ"פ בעינן מ' מינוטין או לכל הפחות רביעית שעה מה שלא היו כן בנ"ד (והנה מ"ש הח"ס שם דאם חפשו הספנים במקומו בחפש מחופש כמו רבע שעה דבע"כ המים הטרידוהו והוליכהו למק"א ובכה"ג כבר יצא מאיסור תורה הראוני בתשו' ח"צ סי' כ"א שרצה השואל לחדש כן והוא דחה דבריו שו"ר בח"ס שם שהביא בעצמו מזה וביאר ליישבו

) והנה בגוף ד' מהרי"ט הארכתי בתשו' להרב מוהר"ש נ"י אבד"ק בראיוליב והבאתי מהמעיו"ט פ"ט דברכות סי' כ"ב אות ח' דרגע הוא שעה בלשון ארמי כמ"ש בתרגום ע"ש והבאתי מכמ"ק בזה וגם מש"ס דר"ה אדם נידון בכל שעה שנאמר ולרגעים תבחננו אך דמ"מ הכא דנקט ביבמות שעה ראשונה אמר שלום שעה שני' וכו' משמע דיש לזה זמן קבוע והבאתי מירושלמי ותוספתא פ"א דברכות ומד"ר איכה וסהי"ש לר"ת ופסקי תוס' בע"ז אות ד' דסתם שעה הוא זמניית א' מכ"ד ביום ולילה ולכן העיקר כהריב"ש ויש לדון קצת בנ"ד שבאו מים עם קרח קרוב לודאי שהכוהו חתיכת קרח במרוצתם ובנפל אבן או דבר קשה יש לו דין נפילה וכמ"ש בפת"ש ס"ק קל"ג בשם חכמי הדור כעין זה אך לפי"ז צריך לשהות יב"ח וגם אינו דבר ברור ואולי נדחה ע"י המים בלא הכאה

אבל מ"מ יפה כ' רו"מ דלפמ"ש הנו"ב מ"ק סי' מ"ג וח"ס סי' ס"ה והובאו בפת"ש ס"ק קמ"ג דבנמצא אח"כ אדם מת על שפת המים מצטרפין להדדי דמסתמא זהו שאבד ועכ"פ מדאורייהא מותרת וליכא רק איסור דרבנן ויש לפקפק קצת דהכא הרי לא נמצא שם במקומו אלא רחוק אלף אמה ממקום שנטבע אבל י"ל דכיון דהמים זוחלין ודרכן לרוץ ולזחול ממל"מ ג"ז מיקרי מקומו וע' בכנה"ג הגב"י אות תק"א שכ' וז"ל לא בעינן שישהה עליו שיעור שת"נ אלא כשלא פלטו אבל אם פלטו הים וראוהו מת והכירוהו א"צ לזה וזה ברור וכ"כ בס' מ"א וע' בתשו' סי' ק"כ וס"ט עכ"ל וכפי הנראה דנתכוין לחילוקו של הנו"ב וח"ס הנ"ל

ובהיותי מעיין בזה ראיתי בשו"ת משיב כהלכה חא"ע סי' ו' שתמה ע"ד הריב"ש שהביא הנו"ב דגבי חזקת א"א איכא ב' חזקות נגד הרוב דהיינו חזקת א"א וחזקת חי של הבעל ורובא לא מהני נגד ב' חזקות וע"ז הקשה מתוס' ב"מ כ' ע"ב בהא דא"ל ר"ע לרבה היכי פשיט מר איסורא מממונא וע"ז הקשו דאדרבה ממון חמור דאה"ב אחה"ר ובאיסורא אזלינן בת"ר אפי' נגד חז"א ותי' דמ"מ בא"א החמירו דבמשאל"ס לא תנשא אף שרובן מתים וקשה מה ראי' שא"ה דאיכא ב' חזקות

ונ"ל ליישב דכבר הביא הנו"ב סי' מ"ג בשם הפנ"י ראי' דיש חילוק בין חזקה א' לשתים מש"ס דעירובין ל"ו ע"א דמשני רבא התם תרי חזקות לקולא הכא חדא חזקה והמעיין בעירובין ל"ה סוע"ב ימצא דרבה ור"י משני התם בע"א ולא ס"ל כשינויא דרבא ובע"כ דהם לא מפלגי בין חזקה א' לשתים ולשי' כמ"פ קיי"ל כרבא לגבי רבה וע' בב"ש א"ע סי' ל"ט סק"ו וברכ"י או"ח סי' שכ"ח ויו"ד סי' דל"ב בזה וע' בק"נ שבת פ' שואל סי' א' ופ"א דעירובין אות י"ב בזה ולכן ס"ל להריב"ש דב' חזקות עדיפי מרוב אבל התוס' בב"מ שם הרי אזלי אליבא דרבה מרא דשמעתא דפשיט דלא חיישינן לשני שוירי ממתני' דכל מעשה ב"ד לא יחזיר וא"ל ר"ע היכי פשיט מר איסורא מממונא וא"כ לרבה לשיטתו כ' התוס' שפיר דמוכח מהא דמשאל"ס דבאיסור א"א החמירו כיון דלדידי' אין חילוק בין חזקה אחת לשתי חזקות ובזה מדויק לשון התוס' היכי פשיט מר איסורא מממונא וכו'

ובזה י"ל קו' הפנ"י בגיטין כ"ח בהא דפריך ורמי תרומה אתרומה דתנן בת ישראל נשואה לכהן והלך בעלה למה"י אוכלת בתרומה בחזקת שהוא קיים ורמינהו ה"ז גיטך שעה א' קודם מיתתו אסורה לאכול בתרומה מיד וכו' והקשה דהא גבי בת ישראל איכא ב' חזקות חזקת היתר וחזקת חי משא"כ בהא דהר"ז גיטך דאיתרע חזה"ת ולפמ"ש ניחא דהא התם רמי לי' אביי לרבה וכו' ולרבה לשי' אין חילוק בין חזקה א' לשתי חזקות

ובזה י"ל קו' התוס' ביבמות קט"ו ע"ב בהא דאמר רבא מנא אמינא לה דלא חיישינן לתרי יצחק דהנהו ב' שטרי דנפקי במחוזא וכ' בהו חבי בר ננאי וננאי בר חבי ואגבי בהו רבה ב"א זוזי והא במחוזא שכיח טובא והקשו התוס' בד"ה והא חבי וכו' היכי פשיט רבא איסורא מממונא וכדפריך בב"מ גבי גיטא דאשתכח בב"ד דר"ה ולפמ"ש א"ש דהתם הא רבא הוא מרא דשמעתא ולשיטתו יש לחלק בין חזקה א' לב' חזקות ושוב הדקו' תוס' בב"מ הנ"ל לדוכתי' דאדרבה בממון מחמירין טפי דאה"ב אחה"ר וליכא למידק מהא דמשאל"ס דהחמירו באיסור א"א דשא"ה דאיכא תרי חזקות

ומעתה נפנה אל גוף הגב"ע שהאריך בו רו"מ לבאר כל הפרטים הנוגעים לזה והנה במה שהעידו ר' ליב ורי"צ שהכירו את המת בט"ע של פרצוף פניו וחוטמו ופדחתו אך דאיכא חשש אשתהי וע"ז הביא דברי הרא"ש וטור וחמ"ח סי' י"ז ס"ק נ"ה וב"ש ס"ק צ' דגבי ב' עדים כשירים ליכא חששא דאשתהי משום בדדמי ורמז לעה"ג סי' ע"א וגם להחולקים על הרא"ש יש לצרף סברת הריב"ש ונו"ב מ"ת סי' מ"ו דתוך ג"י ליכא חששא וכיון שהכירו המלבושים שהי' הנטבע לבוש בהם תוך מעל"ע אין חשש עכ"ד

והנה אני כתבתי בתשו' הנ"ל להוכיח דחשש בדדמי הוא רק מדרבנן כדמוכח מהה"מ פי"ג מגירושין ומהמלחמות וכ"ה בתשו' תפ"צ חא"ע קו"ע סי' י"ז י"ח וביארתי ליישב עפי"ז דברי רי"ף התמוהים ואכמ"ל בפלפול אבל עכ"פ יש לסמוך ע"ד פוסקים המקילים ולצרף קולות בדרבנן היכי דהעדות מועיל מדאורייתא אך דיש לדין בנ"ד דאין העדות מועיל רק מדרבנן דהא נצטרפו עם קרובים ועדים פסולים ובפרט שהעד ר' ישראל צבי העיד על שומא שבאזנו שמאלית והאשה הכחישתו וא"א להקל זולת בצירוף עדות ר' צבי ארי' והבחור אברהם והוי חצי דבר אלא דבענונה הקילו שלא לבטל עדות כשרים ע"י פסולים וגם להקל בעדות של חצי דבר כמ"ש האחרונים וגם אני הארכתי בזה בתשו' להרב אבד"ק זאלישטשיק ולהמו"צ דק' וויש- ניץ אבל זהו הוא רק מצד שהקילו מדרבנן בעגונה וא"כ כל העדות מועיל רק מדרבנן ושוב יש להחמיר