מהרש"ם חלק ג רו

על הביצה טפת דם והנה ודאי הביצה מותרת כמ"ש בעקרי הד"ט אך דזורק הדם וא"כ הוי טהור מליח וטמא תפל ואף דבנוגעים זב"ז יש לאסור בלא ה"מ מ"מ ודאי כיון דצריך שיפלוט הדם דרך הקליפה רכה א"כ הוי דם פליטה ואינו אוסר את האם ועוד דודאי יש ס' באם נגד הטפת דם אלא דבמליחה בעי' גם קליפה והרי קליפת הביצה הוי במקום קליפה ושרי. סי' ר"ב להרב החריף מהר"ש ווידער נ"י

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באשה שמתה בכפר וקברוה בחצרה ואחר ג"ש נמלכו בני' ורוצים לפנותה ולהוליכה לעיר לביה"ק ורו"מ צידד דמסתמא קברוה ע"מ לפנותה ולענ"ד גם בסתמא שרי דבכפר קרוב הדבר שישלטו במקום ההוא ידי נכרים והוי כמקום שאינו משתמר וכהא דסימן שס"ב ס"א

ומה שנסתפק רו"מ אם צריך ליטול כדי תפיסה מהעפר וכהא דנזיר ס"ה ע"א ונלמד מקרא לכאורה הי' נראה דכיון דכבר עברו ג"ש וכבר נתייבש ונתעכל הליחה המעורב בעפר ונהפך לעפר א"צ ליטול כדי תפיסה דכל טעמא משום ליחה ודם של המת שנתערב בו ובש"ס דשבת קי"ג כל האוכל מעפרה של בבל כאלו אוכל שקצים ורמשים דכתיב וימח את כל היקום ופריך והא אתמחויי אתמחי ופירש"י ולא נעשו עפר כלל ומשני אלא כיון דמלקי גזרו בי' רבנן ומשמע דאם נעשו עפר לא פקע איסורא אבל לפי"ז תקשי ע"ד הר"י בהא דמוסק דכיון דאשתני שרי ואפשר דלמסקנא דמשני דטעמא משום דמלקי הדר בי' מההוא וס"ל דכיון דאשתני שרי ומ"מ י"ל דהכא לענין תפיסת המת כבר זכה בו המת בתחלה ונאסר העפר ולא פקע איסורו אבל כיון שכתב רו"מ דהוא בגדר הנמנע כי גליל ארץ חול הוא י"ל דכיון דא"א בכך מעיקרא לא חל האיסור וע' רש"י קידושין ל"ט ע"א והכתיב שדך וכו' וחו"ל לא הקנו לך מן השמים עכ"ל וע' כה"ג בש"ך סי' שס"ה סק"י בשם רש"ל אבל כאן היו בחצירה אבל מרש"י הנ"ל יש קצת הוכחה ועכ"פ כיון דידוע שלא יניחו לעשותו הרי דעת הר"י סופט"ז דאהלות דדוקא לכתחלה נוטל תפיסתו והיכי דא"א לעשותו גם לכתחלה דינו כדיעבד כנודע ועדיף מנקבר שלא ברשות דלשי' כמ"פ לא ס"ל כרמב"ם שפסק כרשב"ג דהנקבר שלא ברשות יש לו תפיסה ולשי' כמ"פ לא קיי"ל כרשב"ג בברייתא וע' בשו"ת ב"ש חיו"ד סי' רי"ט וע' בשו"ת ר"מ שיק סי' שנ"ג בדין עשיית הבאהן. סי' ר"ג להרב הה"ג מו"ה שלו' גאלדענבערג נ"י אבד"ק סוואליווע באונגרן

מכתבו הגיעני וע"ד האשה צבי' בת ר' יהושע זלמן הכהן א' ר' יעקב וואלף מסאסיקא שהעיד רי"ז הנ"ל שנסע עם חתנו הנ"ל בער"ח אדר ב' בנהר והוא עבר עם עגלה שלו ואחרי' נסע חתנו הנ"ל וישב על העצים ופתאום בא ריבוי מים וקרח וניערו את ריו"ו הנ"ל לתוך המים והוא ראה על שפת הנהר איזו רגעים עד שנטבע לגמרי תוך הנהר עד שלא ראהו עוד ואז הלך משם ולא שהה כשיעור שעות המבואר בפוסקים וביום א' דר"ח חפשוהו על שפת הנהר ולא מצאוהו ולאחר צהרים כמו ג' שעות באו ערלים ואמרו לרי"ז שיתן להם על י"ש ויגידו לו מקום שמונח חתנו שם והלך לשם ומצאו מונח בין ב' נהרות רחוק ממקום שנטבע בערך אלף אמה ויען שהוא כהן לא יכול לראות פניו אבל ראהו מונח לבוש במלבושים שנטבע בהם חוץ מהכובע שנחסר ואח"כ באו אנשים אחרים והובילוהו למקום קבורה וביום ב' דר"ח נסעו הבד"צ לשם והביאו המלבושים ורי"ז הנ"ל אמר סימנים שעל הראק הי' טלאי לצד אחורי' במקום שהיו נשרף וכן על שטיוויל א' הי' קמט גדול מלפניו מחמת שריפה וגם הכיר בט"ע כל המלבושים שהם של חותנו דהיינו הראק ומכנסים ושטיויל והאלז ויכל וגם הטלית קטן אלא שלא ידע אם היו חתנו לבוש בו כשנטבע וגם האשה הכירה בט"ע כל הבגדים והט"ק (הלייבצידעקיל) ואמרה שהיו לבוש בהם ביום הנ"ל וגם סימני הטלית קטן (לייבצידעקיל) הנ"ל מן ווייסען גראדיל. גם העיד רי"צ שני בשני עם האשה הנ"ל שהלך למקום שהיו מונח בין הנהרות והכירו בט"ע של פרצוף פניו וחוטמו ופחדתו וגופו וגם ידעו בו סימן שבאילה רכה מאוזן שמאל הי"ל שומא ובדק בו ומצא כן וגם הכיר כל בגדיו בסימנים וט"ע וגם היו לבוש המטפחת בצוארו כדרכו בשינוי משאר בנ"א ושאלוהו הב"ד אם היו חבול בפניו ואמר שהי"ל חבלה מאחורי ראשו וגם מצד פניו בין השערות ופדחתו היו מלוכלך בדם ומשם הובילוהו לבית הקבורה והיו שם בשעת טהרה והכירו ככל הנ"ל ורק שהיו אז נפוח מעט בפניו ובשעת טהרה ראו שסמוך לארכובה הי"ל בהרות אדומות (ומעשה שראוהו הערלים עד שראוהו הם נשתהה בערך שעה ומחצה) וגם ר' ישראל צבי העיד ממש כדברי רי"צ הנ"ל אלא שהוא לא ידע מהחבורה שהי"ל בראשו מצד פנים וכששמעה האשה שאמרו העדים שהי"ל שומא באליו רכה שבאוזן שמאל אמרה הוא שגם באוזן ימין יש לו שומא כזו ובדקו ולא נמצא כן רק באזן שמאל והחבורה היתה בפדחתו סמוך לשערות ראשו בזיות כמין חתך בלא חסרון בשר, גם העיד ר' ליב שהוא הכירו ג"כ בט"ע בצורת פניו ופדחתו וחוטמו אבל בגדיו לא הכיר כי לא הי' רגיל עמו וגם לא ידע מסימן השומא שבאזנו, גם העיד ר' צבי ארי' שיודע בבירור שהי' לריו"י שומא רק באוזן א' גם הבחור כמר אברהם העיד כן ואח"ז חזרה ובאה האשה ואמרה כי מה שאמרה בתחלה שהי"ל שומא גם באזן ימין שהיו טעות בידה שראתה פ"א בהיותה עומדת לשמאלו לאחוריו ואח"כ ראתה כשהפך פניו לצד הבית ועי"ז סברה כן וכפי הנראה ראתה ב"פ באותו אוזן עצמו ולכן טעתה בזה עכת"ד הגב"ע

והנה רו"מ האריך למעניתו וראשית דבריו דלשי' הרמב"ן בתשו' וריב"ש שהובאו בסי' י"ז סל"ד צריך העד להעיד שנטבע וששהה כדי שת"נ שיעור