מהרש"ם חלק ג רה

טהורים שייך דין קוצץ היינו בד' מראות שעמד בזה ובזה וקרי לי' טהורה לפי שאינו מוחלט וזהו דלא כרש"י שבת שם וע' מל"מ פ"י מט"צ הלכה ה' שהביא רק דברי רש"י ובמחכת"ה לא זכר לפי שעה מדברי תוס' הנ"ל והנה כבר העליתי בספרי דע"ת ליו"ד סי' ה' סק"ח דטומאת מצורע ל"ש כלל בזה"ז כיון דליכא כהן מיוחס והבאתי מרמב"ם פ"ז דתרומות וב"י יו"ד סוסי' שכ"ב וב"י אה"ע סי' ל"ט בשם רשב"ץ ועוד מכמ"ק וא"כ י"ל דל"ש כלל בזה"ז דין קוצץ בהרת והא דביו"ד סי' רס"ו נקט דינא דקוצץ בהרת היינו לזמן שהי' כהן מיוחס וכמו דבא"ח סוסי' ל"ח הובא דין מצורע דפטור מתפלין ול"ש ג"כ בזה"ז ועמ"ש בחיבורי הנדפס כעת ליו"ד סי' נ' בישוב דברי רמב"ם בהא דספק בהרת קדים וכו' וש"ס דב"מ והבאתי משאילת יעב"ץ דלפעמים לא תליא בכהן ועפי"ז העלתי שם דבר נחמד ע"ד הפלפול בס"ד ואכמ"ל

שוב מצאתי בשו"ת גוא"י חיו"ד סי' פ"ז שהעלה דכל דין קוצץ בהרת ל"ש בזה"ז כיון דאין לנו כהן והביא מדברי החינוך מצוה קע"ב שכתב דמצות מצורע נוהג בכל זמן שיש חכם לראות הנגעים וברמב"ם פ"י מט"צ דאיסור קוצץ בהרת שלא להראות לכהן א"כ בזה"ז לא שייך כלל והביא מתוס' שבועות הנ"ל והגם שבמח"כ לא ראה דברי רש"י ומל"מ ולא דברי רמב"ם פ"ז מתרומות ושאר מקומות שהבאתי אבל בכ"ז הנה לדינא העלה כדברינו ועכ"פ אין לגזור עוד שמא יקלקל וכמ"ש

ומ"ש רו"מ מדברי השאג"א סי' נ"ב ליישב הא דפסק רמב"ם פ"ב משגגות ה"ט דאומן שבא לפנות היום והתרו בו שלא ישאר עוד זמן לגמור ואמר רגיל אני ולא השלים חייב חטאת ותמה דהא הוי מקלקל ותי' דמ"מ תיקן במה שמל מקצת דלא יצטרך אח"כ בחול למול אותו מקצת ובזה תי' רו"מ קו' החו"י אהא דאדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת דהא יהי' מקלקל ופטור ולהנ"ל א"ש

ולפענ"ד גם דברי השאג"א צ"ע מש"ס מפורש בשבת צ"ד ע"ב התולש סימני טומאה וכו' אחת משלש ר"נ אמר חייב אהני מעשיו דאי שמתקלא חדא אחריתי אזלה לה טומאה ר"ש אמר פטור השתא מיהת הא איתא לה לטומאה וקיי"ל רכ"ש הרי דאף דיועיל לו על אחר שיתלוש עוד שער א' לא מיקרי תיקון ולא עביד כלום וה"נ בזה ואולי י"ל דשאני בשבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה ואפי' בתיקון כל דהו מיחייב כמ"ש התוס' חולין ח' בהא דהשוחט חטאת בשבת וכו' ע"ש

ומה שתמה ע"ד הראב"ד שבט"ז יו"ד סי' רכ"א ס"ק מ"ב מהא דלעיל ס"ב דבמקום שנוטלים שכר אסור לא ידענא מאי קשיא לי' דהא מבואר שם דדוקא ללמדו אסור אבל מותר ללמד את בנו וה"נ בזה מותר למול את בנו וללמדו וע"ש בלח"מ בזה ותבין

ומה ששאל מדוע השמיטו הפוסקים הא דאמר רב בחולין ט' ע"א ת"ח צריך שילמוד וכו' הנה בפיהמ"ש להר"מ סופ"ו דגיטין מבואר דאינו מתנאי החכמים שיהיו בקיאין בכתיבה ומוכיח כן מן המשנה שם וכבר העיר בשו"ת ב"א חא"ע סי' ק"ו מהא דחולין הנ"ל והוכיח דאין זה דבר מעכב כלל ובע"כ דהיינו רק מדת חסידות לבד ולכן לא כתבוהו הפוסקים אולם אעפ"כ מרומז בש"ע יעוין בט"ז א"ח סי' תקמ"א סק"ג שהביא לשון תה"ד שהביא ד"ז בפשיטות וגם בהקדמת ס' העיטור כ' וז"ל והיום במעלה רששית אמרתי שלשה מששה דברים הצריכים להתלמד לחכמים ותלמידיהם פירשתי ואפרש כתב ומילה וברכת חתנים וכו' דאמר רבא ת"ח צריך שילמוד ג"ד וכו' וי"א אף קשר של תפלין וכו' עכ"ל. סי' ר"א עי' מפתחות להרב וכו' מו"ה אלעזר שאצבערג נ"י אבד"ק סקאליט

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו שנמצא תולע גדול תוך ביצה והביא בשם מדבר קדמות מערכת ביצה שהעיד שראה כן ורו"מ נסתפק אולי הוא תחלת ריקום וכל ביצה אסורה אבל לענ"ד הגם שמצינו בריות שתחלת יצירתם כמין תולע ואח"ז מתהפכים לצורה אחרת כמ"ש בסה"ב ח"א כתב יושר פ"ח דף ס"ז ע"ב וכן העיד איש א' שראה כמ"פ ריקום זבובי קיץ שקורין זימער פייגעליך שדבוק על העלים ריקום דומם והכניסו את העלה בצלוחית לבית וחתמו פי הצלוחית ועמד ג"י ונעשה תולע ועוד אחר ג"י נעשה אפרוח ופתחו הצלוחית ופרח לחוץ אבל עינינו הרואות שבביצים בתחלת הריקום הם סרוחים ואין בהם תולע אלא כריקום בשר ואין בהם תולע אלא הריקום בשר ואין לחוש לדבר זר שמא הוא תחלת ריקום בצורת תולע [והוגד לי בשם ספרי הטבע כי מה שיש לאדם תולעים בבטן יען כי תחלת הווייתו וריקומו נעשה תולע ומזה מתחיל ריקום גופו]

ובדין מי שנתן כתב פיטור לחבירו ואח"ז חזר ותבעו וטוען שנתן לו באמנה יען שהבטיח לו לכשירחיב גבולו ישלם לו ועתה הרחיב גבול הלוה ורו"מ כ' דכיון דאינו נאמן לומר אמנה נגד שטר מקוים כמ"ש בתו"מ רסי' פ"ב ומכ"ש דאין התובע נאמן ואף דבכת"י נאמן לומר אמנה כמ"ש סי' ס"ט ס"ב היינו משום מיגו והכא לית לי' לתובע מיגו אדרבה הנתבע יש לו מיגו דפרעתי לכן פסק דישבע הנתבע שלא נתן לו באמונה ויופטר עכ"ד

ולענד"נ דא"צ לישבע כלל כיון דכת"י של תובע מסייע לו וחתימתו ניכרת ומקוימת ואף דבתומים סי' פ"ב סק"ח פסק לענין תנאי דנאמן לומר שהי' בינו לבינו תנאי בע"פ דלא משוי נפשי' רשיעא אבל הכא לענין כת"י ודאי דהוי טענה גרועה דאין משביעין עליו כמ"ש הרמ"א סוסי' פ"ז אך בזה י"ל דהא דוקא בדליכא דררא דממונא כמ"ש הרמ"א שם וע' בד"מ ותבין משא"כ בנ"ד שאומר שלוה אלא שפטר אותו התובע וכן מ"ש הט"ז סי' ע"ה דבדבר שאינו מצוי אין משביעין כבר חלק עליו שם התומים ס"ק י"ח אבל מ"מ כיון דלית ליה מיגו אינו נאמן לומר אמנה הי' וגם דעת הגי"ת דלא אמרינן מיגו להשביע וע' בב"ש א"ע סי' צ"ו ס"ק כ"ג בזה ולכן נ"ל דא"צ הלוה לישבע אלא יקב"ח שכדבריו כ"ה ויופטר

וע"ד שאלתו באם שנמלחה עם ביצה שבתוכה שהיו חלבון שלם וסביבו קליפה רכה ואח"כ נמצא