מהרש"ם חלק ג רד

והדר אמר שלא אוכל והדר אמר שלא אשתה גלי דעתי' דהך אכילה דאמר אכילה גרידתא הרי דאף דשתי' בכלל אכילה מ"מ מדשני בלישנ' ש"מ דהראשון הוא רק אכילה אבל י"ל דהכא דשני הלשונות שוים לגמרי ל"ש לומר כן אבל מ"מ גם במשמעות שוה מצינו לדייק מדשני בלישני' דהכוונה בענין אחר כדאיתא בתוס' גיטין כ' ע"א ד"ה דלמא וכו' משום דשני מלשון שומה דאתחיל בה וכו' ע"ש ועוד בכמ"ק וע' בתשו' שנדפס בחיבורי על החו"מ סוסי' רל"ז שהבאתי מכמ"ק בש"ס כעין זה אבל גם בלא"ה איך נעשה לשנות מכל סדרי גיטין שבעולם ופה"ק כותבין בברעזן מתא דיתבא וכו' וכן ביאזלאוויץ ובוטשאטש וכ"ה ברמ"א סוסי' קנ"ד בקאזמיר וכו' מתא דיתבא וכו' ואחרי שגם בקהלתו כתבו גיטין לפני הרב אבי' של הקדום בלי ספק כתבו כפי הנהוג בכל העולם וא"כ אדרבה איכא חשש לעז על הקודמים ובבאה"ג העתיק רק במתא אמשטרדם אבל לכתוב עיר ומתא לא יעלה על הדעת ולכן לענ"ד כיון דבדיעבד כשר אין לחוש בזה ללעז כיון דגם להיפוך איכא לעז על גיטין הקודמים ועל גיטין שבכל המקומות ואף שהג"פ סי' קכ"ה ס"ק ל"א העלה דבלעז שוה שהוא על גיטין הקודמים וגם עלינו יותר יש לנו לחוש ללעז שלנו היינו לענין לנהוג מכאן והלאה במקום שיהיו לעז על הגיטין שיסדרו להלאה משא"כ כאן וגם יש לצרף דברי מהרי"ט ח"א סי' פ"ו שהעלה דדוקא בדבר הנעשה בפרסום כגון עמידת השליח בכל אות וכדומה איכא חשש לעז משא"כ בהנכתב בסדרי טופס גיטין אין הכל יודעים ע"ש אבל מהא דזיון אותיות מוכח להיפוך מ"מ חזי לאצטרופי ובס' הקובץ פ"ד מגירושין הביא בשם הגאון ר"מ בנעט דבזה"ז דנשאר הגט ביד ב"ד יש להקל בכמה חומרות שכתבו הפוסקים בענין חשש לעז דיאמרו לא זהו המגרש ובאמת שכבר נזכר רמז מזה בט"ז סי' קכ"ה ס"ק י"ז בשם ת"ה ובשו"ת נח"א סי' כ"א כתב לו השואל סברא זו והוא דחה בשתי ידים ולא ידע מדברי ת"ה וט"ז ועכ"פ בנ"ד שגם אם יכתבו להלאה עיר ומתא יהי' חשש לעז ממ"נ אין לחוש לזה וע' בט"ג בש"נ אות ו' ס"ק ב' מ"ש בשם מהר"מ ומהרא"ש דכיון דגם בשני גיטין איכא לעז יש לכתוב בשני ווי"ן סמכינן דליכא לעז על הקדום משום דדיעבד כשר אבל הכא דאדרבה נכון שלא לכתוב כפל לשון ובשני לשונות אדרבה יש לנו לסמוך דכיון דדיעבד כשר אין לחוש ללעז הקודמים שכתב רו"מ ולא ישנה ממנהג כל העולם ושם מסיק בשם הב"ח ומג"ש שלא לשנות מן הקודם לכתוב בחד וי"ו ע"ש אבל בנ"ד נראה כמ"ש

שו"ר בתשו' ב"ח סי' צ' בגט שנסדר בטיקטין והרב לא מצא גט קדום וסידר טיקטין דמתקריא טוקאטשין לפי ששם עכו"ם הוא טיקאטשין וערערו לפי שהרבנים הקודמים לא כ' רק טיקטין והשיב דשמא לא חקרו מאז על שם גוים או דהוי ס"ל דשם עכו"ם לא נודע רק למיעוטא דמיעוטא וא"צ לכתבו ומ"מ המסדר הזה שחקר ע"ז וכתב כהוגן יפה עשה ואין לחוש ללעז הקודמים כיון דדיעבד כשר ומהיום והלאה יכתבו שניהם שלא להוציא לעז על גט זה ע"ש היטב

ומה שנסתפק בענין שם הנשתקע ואיכא מיעוטא דמיעוטא דהיינו אביו ואמו וב"ב לבדם קורין בו אם הוי בכלל פורתא והביא שכ"ה בתשו' איתן האזרחי סי' כ"ט ל' דגם אם מיעוטא דמיעוטא קורין בשם שני כותבים אותו בשם דמתקרי ורמז לתשו' עט"ח חא"ע סי' כ' ולא אדע מהו אבל יעוין בתשו' נא"ד סי' ז' שנחלק בזה עם גדול א' ורמז שם לנו"ב ס' פ"ח שחילק בזה בין מיעוטא ובין מיעוטא דמיעוטא ויש לדין מדברי מרדכי פ' הזרוע והלחיים שכ' דלא מיקרי מיעוטא דמיעוטא אלא מתרי ענייני וכ"ה בריטב"א סופ"ק דכתובות אבל בתוס' מנחות ס"ז ע"א ד"ה ר"י מבואר להיפוך וע"ע בתוס' ריש גיטין דהנך דלא גמירי הוי מיעוטא דמיעוטא וע"ע ריטב"א ע"ז ל"ד ויבמות ס"ז ובמג"ש פסחים ז' וע"ע בפת"ש בקונטריס השמות ש"נ אות ב' מ"ש בענין נשתקע ובתשו' לק' ראוונא לעיל סי' .. הבאתי מרש"י ע"ז ז' ע"ב ומהא דא"ע סי' ד' סכ"ב ור"ש פ"ב דכלים מ"ב בסופה ועוד מכמ"ק ועכ"פ בנ"ד נ"ל שצדקו דברי רו"מ דיש לכתבו לכתחלה בשם דמתקרי. סי' ר' להרב וכ' מו"ה שבתי איש ליפשיץ נ"י מו"צ דק' יולניצא באונגארין

מכתבו הגיעני ומה ששאל בהא דמבואר ביו"ד סי' רס"ו דמילה דוחה צרעת איך הדין במי שלא מל מעולם דלא ימול בשבת שמא יקלקל איך הדין אם מותר לו למול אם יש בהרת על המילה דיש לחוש שמא יקלקל ויעבור על קציצת בהרת ורו"מ העיר דיש לחלק בין איסור כרת ללאו ותלי לה בהא דאמר רבא מה לי איסור כרת מה לי איסור לאו ולענ"ד לא באנו לידי מדה זו דלענין גזירה לכ"ע מחלקינן בין לאו לכרת וכמ"ש בחיבורי הנדפס כעת בפתיחה לה' טריפות אות ז' והבאתי בר"ן סופ"ק דע"ז דמוכח כן ועוד כמה ראיות ואמינא כעת מלתא בטעמא עפמ"ש הר"ן לסנהדרין פ"ד דאיסור כרת גם בשוגג צריך כפרה משא"כ איסור לאו בשוגג א"צ כפרה כלל והבאתיו בחיבורי משפט שלום סי' רל"ד וכ"ה ברא"מ ר"פ ויקרא ובמק"א הבאתי מתוס' שבועות ג' ע"א ד"ה מהן וכו' דמוכח להיפוך ועכ"פ לשי' הר"ן ורא"מ כן הוא וא"כ בשלמא בשבת דגם שוגג צריך כפרה חיישינן שמא יקלקל ויבוא לידי איסור אבל באיסור לאו אם יקלקל יהי' רק רק שוגג וא"צ כפרה כלל ובזה ישבתי קו' השאג"א ופמ"ג סי' תקפ"ח אליבא דב"ש דיש עו"ה ליו"ט איך תוקעין ביו"ט דר"ה נגזור שמא יעבירנו ולפמ"ש א"ש דהתם נמי יהי' שוגג דאין לגזור גבי מצוה שמא ירצה לעשות מצוה ע"י עבירה כמ"ש המרדכי פ"ג דסוכה דמה"ט שופר הבא מחוץ לתחום מותר לתקוע בו וכן בלולב ע"ש וליכא חשש רק משום שוגג ובלאו א"צ כפרה וז"נ. וע' בר"ן סופ"ק דע"ז בסוגיא דגזירה משום נסיוני דבדאיכא חשש מיום חטאת חיישי' גם לדבר שאינו מצוי משא"כ באיסור לאו ע"ש שכ' בשי' רש"י אבל בגוף דין קציצת בהרת בזה"ז יש לי לדון דלפמ"ש התוס' בשבועות דף ד' ע"א ד"ה בקוצץ דל"ש אלא בד' מראות טמאים והא דנקט בשבת קל"ג דגם בנגעים