מהרש"ם חלק ג קצג

המבטא במדינתינו הוא ליעאן בסגול תחת הלמ"ד והרגש היו"ד וקמץ תחת האל"ף וא"כ יש לטעות שהמגרש הוא ספרדי וכמ"ש כה"ג הט"ג בש"ג אות ו' ס"ק ג' דה"נ השינוי ניכר במבטא והאריכו בדברי הרמ"א סי' קכ"ט סל"ד בסופו וג"פ סי' קכ"ה ס"ק פ"ב ותשו' רח"כ סי' ע"א תשו' בעל מרכה"מ ושו"ת ד"ח ח"ב סי' ק"ז ורח"כ סי' ס"ד וד"ח סי' קי"ד] והנה מ"ש רו"מ מדברי רח"כ סי' ס"ד דהיו"ד הוא לפעמים גם במקום סגול כמו בשם הירש כבר ביאר הרב המערער דשא"ה בשם הירש דמורגו כן בכל השטרות ודיסקאות שלנו ומ"מ הקריאה בסגול וליכא חשש לעז משא"כ בנ"ד אף שנאמר כן בספרים מ"מ אינו מפורסים לכל וכמה שמות משנים כפי מבטא המדינות ועוד דאם נקרא ליעאן ניכר דגישת היו"ד עם הלמ"ד כי הסגול שלהעי"ן מוסב על הלמ"ד והיו"ד משא"כ בשם ליאון

וגם מ"ש רו"מ דהוא"ו במקום קמץ לדעת הנ"ש ושו"ת ד"ח סי' קכ"ה, מלבד מ"ש הרב המערער דכאן יש אל"ף וגם וא"ו והוי יתיר אות דפסול כמ"ש הראנ"ח הנה במקום שהוא"ו במקום קמץ לענ"ד הקמץ מודגש ונמשך היטב משא"כ אם האל"ף במקום קמץ הוא כמו קמץ חטף בסוף התיבה וכמו שיש הפרש בלשון דייטש ופוליש בין אות א כזה א ובין אות א כזה א וכשכותבין בלשון יודיש דייטש על טוב גוט וכדומה כותבין תמיד במלאפום במקום קמץ וכ"ה בכל כתבי לשון דייטש בכתב עברי ודברי הימים וכשכותבין על שמו יתברך כותבין באל"ף והוא כמו קמץ חט"ף וכן בכל כיוצא בזה [והמערער הביא משו"ת צ"צ החדש סי' רנ"ב שהביא בשם מכמ"א ש"ג אות ו' שהביא בשם תו"י סי' ק"ה ומועתק באיתן האזרחי סי' כ"ח דיש לכתוב תמיד השם כפי שהונח מבעל לשון ההוא אבל המהרי"ק והמגיה בתו"י שם הוא שהכל תלוי בקריאת ההמון אם היות שהוא עפ"י אמיתות הלשון שהונח בראשונה מ"מ בגיטין אין לנו עסק כ"א בידיעת ההמון אף שנשתבשו בו וכ' הצ"צ דע"כ לא פליגי אלא איזו שם עיקר אבל עכ"פ מודה התו"י דעכ"פ צריך לכתוב דמתקרי על שם שקורין ההמון וחלילה להשמיטו ודוקא בשמות עיירות דעת היש"ש פ"ד דגיטין סי' ל"ב דהעיקר כפי שכותבין בערכאות והונח בראשונה משא"כ בשמות האיש והאשה העיקר כפי ידיעת ההמון עכ"ד וא"כ בנ"ד אין לכתוב כפי שנודע במדינות אחרות,

ומ"ש רו"מ מדברי הד"מ בסה"ג אות ל' בשם הגאון מו"ה שכנא ז"ל בשם גיעטשליק הנה מלבד דהד"מ חולק עלי' וגם בנ"ש וט"ג ש"א ג' ס"ק ט"ז הסכים דלא כהגאון הנ"ל וע"ש ס"ק ט"ז הנכפל שהעתיק לשון הד"מ שהביא רו"מ אף גם י"ל דשא"ה דידע דשורש השם הוא גוף אבל כאן מנ"ל דבתחלת הנחת השם הי' ליאון במדינת צרפת ואשכנז ורוסיא וכדומה אולי מ"ש בספרים ליאון מפני שהי' ספרדים וגם מתחלה היו השם במדינות האחרות ליעאן אבל יש להחזיק דעת רו"מ כיון דהב"ש שהי' באשכנז העתיק ג"כ ליאון אבל יעו"ש בט"ג ש"א אותי' ס"ק י"ב שכתב באמת דהכל כפי המבטא

אבל מ"ש רו"מ משו"ת תפ"צ סי' צ"ד ושו"ת איגרא רמ"א סי' ג' ד' ז' להקל בשם המכונה אם שינה בו כיון דא"צ לכתבו וביאורו כמה טעמים דליכע בי' חשש לעז הוא נכון ואני מוסיף לפמ"ש בשו"ש אמרי א"ש סי' ע"ה ששמע מהגאון ח"ס ז"ל דגם היכי דאין עתה השם כך כפי הכתוב בב"ש וט"ג מ"מ הוי מוכח מתוכו אם כותב כפי המבואר בב"ש וט"ג שהם המפורסים לסדרי גיטין דכל א' בודק ומעיין שם על שמות גיטין וליכא לעז ואף דהוא מיירי בדליכא בירור מחתימתו וכדומה מ"מ היינו בשם שצריך לכותבו אבל בנ"ד שכבר כתב שמות שעולה לתורה ושנקרא בפי אנשים המדברים יהודית וגם שם שחותם בו לפעמים א"כ גם בשם ליאון שכתב כפי המבואר בסה"ג להב"ש וט"ג עכ"פ ליכא חשש לעז דכל השומע יראה שכתוב כן בסה"ג ויאמר בלבו דמסתמא כן צריך לכתבו ועוד נראה דבלא"ה י"ל דבנ"ד הוי שם שא"צ לכותבו דכבר נודע מ"ש מהרמ"פ סי' ל"ה בשם מרדכי הארוך דאם אין לאבי' בן אחר וכתב בגט שם אבי' בן פ' א"צ לכתוב שמו ואני מצאתי כן בתשו' מהר"ח א"ז סי' קכ"ו ואף שמדברי הרשב"א שבב"י מוכח להיפוך י"ל דמיירי בדאיכא בנים אחרים דלא הוי מוכח מתוכו מי מהבנים היו המגרש וא"כ לא מיבעי' אם בנ"ד אין לאבי' בן אחר פשיטא די"ל דהוי שם שא"צ לכתבו אלא גם אם יש עוד בנים מ"מ כיון שכבר כתוב שם שעלה לתורה כבר איכא הוכחה שאין זה בן האחר אלא זה הבעל של האשה ושוב א"צ לכתוב שאר השמות וא"כ גם בשינה בו קצת כשר ובתשו' א' הבאתי מתשו' נט"ש סי' צ"ב שהביא בשם מהרי"ו שהבין כוונת תוס' דף פ' כדעת עבה"ג וכיון דקיי"ל בסי' קכ"ח להקל בשעה"ד בשינה במה שא"צ לכתבו ובנ"ד ליכא חשש לעז א"כ יש להקל וגם כבר כתב הט"ז סי' קכ"ה ס"ק י"ז וט"ג בדיני שמות שנשתנו מ"ח סק"ב ובס' הקובץ פ"ד מגירושין בשם הגאון ר"מ בנעט דבזה"ז שקורין תיכף הגט ונשאר ביד ב"ד יש להקל בכמה חומרות שהם מחשש לעז שיאמרו לא זהו המגרש ע"ש ומכ"ש בנ"ד שכתב הכינוי כפי המבואר בב"ש וט"ג ובזה נראה דגם המא"נ סי' מ"ח שפסק דאע"ג דאם דילג הכינוי כשר מ"מ בשינה פסול מ"מ בכה"ג מודה

והנה מ"ש הרב המערער מדברי הט"ז יו"ד סי' ר"ס דהבא ליתן סימן מתכוין במה שהוא עפ"י רוב במק"א הבאתי ראי' לדברי הט"ז מש"ס דערכין ט' ע"ב כימות הלבנה שנ"ד יום וכו' בנדרים הלך אחר לב"א ורוב שנים וכו' ע"ש ותבין

והנה מה שהביא הרב המערער דברי הב"ש וט"ג ש"א אות ג' ס"ק כ"ו בענין ת"ח שאמר לאחר מעשה והט"ג שם דחה ראיית הס"ש מברכות מ"ג עפי"ד הרמ"ע מפאנו דהתם ר"פ מסברא פליג עלי' ולכן אמר לאשתמוטי נפשי' מצינו כה"ג בנזיר ל"ט ע"א גבי ר"פ גופי' אנא סברי לאו גמרא היא בידי' ובתוס' שם דלכך בדה ר"פ מלבו והוסיף על לשון הברייתא וע"ע כה"ג בשבת קט"ו ע"א א"ל אתא איגרתא ממערבא וכו' ורש"י שם כי היכי דליקבל מיני' וע"ע ברש"י פסחים כ"ז ע"א ד"ה אפכה ואתניי' וע' בשי"ק על הירושלמי פ"ק דנזיר ה"א מ"ש בהא דברכות מ"ג הנ"ל ובדברי מג"א סי' קנ"ו שהביא הט"ג אבל אני תמה מדוע לא הביאו מדברי רש"י ותוס' בע"ז דף נ"ח ע"א ד"ה איקלע וכו' שתמהו התוס' על פירש"י שם מה כיסופא הוא לומר טעיתי