מהרש"ם חלק ג קפח

דאין דרך ב"א לשאול בגדים של שוטים שפגיעתן רעה וא"כ ה"ה לקנות אלא דיש לחוש לאבידה ובנ"ד שלא הוחזק לאבד את שלו ומבואר בתוס' חגיגה ג' בשם ירושלמי דאפי' שוטה שבשוטים אינו מאבד כסותו, וגם צירף דברי הח"צ סי' קל"ד דלשאלה דיחיד לא חיישינן וה"נ בנ"ד שאין לחוש לאבדה שימצאנו מי שיהי' לו סימני גוף כזה ואין לחוש רק למכירה ואין הדרך לקנות משוטה והביא מתשו' אמרי אש סי' ק"י שכתב כעין זה וגם צירף דברי הנו"ב דע"י סברא דכל מה שת"י האדם הוא שלו אין לחוש גם בשוטה לאבידה ושאלה עכת"ד אולם הנה בתשו' ס"ס חא"ע סי' פ' העלה דחזקת כל מה שת"י האדם הוא שלו אינה חזקה ברורה אלא שאין מוציאין מידו בלא בירור ע"ש א"כ נסתר היתר הנו"ב הנ"ל אבל בתשו' מהרי"ט ח"א סי' קל"ח באמצע התשו' נראה דלא כהח"ס ומ"מ צ"ע וגם מ"ש רו"מ מדברי שבו"י צ"ע דבנ"ד לא הי' שוטה כזה שיהי' הכל בדילין ממנו וא"כ שפיר יש לחוש למכירה ואולם הנה בתשו' פ"י ח"א סי' ח' וח"ב סי' נ"ח העלה דאין לחוש למכירה וגם י"ל דבנ"ד גם לענין חשש מכירה דמיא לנפילה דיחיד שנאמר שהקונה הזה יש לו סימני הגוף כמו זה ובעיקר חשש אבדה יעוין בירושלמי פ"ה דשבועות ה"א ושטר אינו מצוי לאבד הוי לית טעמא אלא משום שמצוין לשכח עדותן וע"ש בפ"מ דלמיתה ואיבוד לא חיישינן וא"כ ה"נ בנ"ד

ומה שהאריך רו"מ בדברי תשו' ב"י והעלה דכל טעמו משום דחיישינן לאבדה הנה בקונטרסי הנ"ל הארכתי בדברי הב"י הרבה בפלפול עצום ושם העתקתי לשון הב"י בתשו' ושם מפורש דטעמו משום דסד"ר ולכן גם בכלים דלא מושלי אין להתיר ולכן כתב דבסימן מובהק יש להקל ואין לחוש לשאלה ע"ש דמפורש כן להדיא ודחיתי שם דברי כמה אחרונים בהבנת דברי הב"י ושם העלתי דגם הב"י מודה דבכלים שאין דרכם להשאיל כלל לפי הענין והזמן אין לחוש לשאלה ואוכף לכ"ע לא מושלי אינשי ועכ"פ כיון דכל טעמו של הב"י משום דסיד"ר ואין לסמוך עליהם א"כ היכי דמכיר הבגדים בט"ע אזיל לי' כל החשש של הב"י וא"כ ה"נ בנ"ד

ז"ז מה שהביא רו"מ דברי הא"ז סי' תרצ"ב שהעתיק ג"כ תשו' ר"ת באורך ושם בארה דגם לאחר כמה ימים יש להקל תיתי לי שזה כמה שנים מצאתי דברי הא"ז הנ"ל גם יעוין בדעת זקנים עה"ת פ' שופטים בשם הרב בכור שור דהא דאין מעידין אלא על פרצוף פנים ועד ג"י אינו אלא באיש שאין מכירין אותו רק העדים באו לתארו לפנינו תמונה זו שהוא כזה משא"כ כשהוריאם עצמן הכירו אותו מקודם ע"ש וה"נ בנ"ד, ועכ"פ לדינא הנני מסכים עמו להתיר העגונה אשת ר"א להתנסבא לכל גבר. סי' קפ"ד להרב המאה"ג מוהר"ש שעחטיר נ"י אבד"ק קיצמאן

מכתבו הגיעני וע"ד הדו"ד בראובן ששכר פר"פ על משך זמן ואח"כ נשתתף עמו ש' על החצי ועתה באו לדין וראובן מראה שיש היזק ערך ת"ק ר"כ וחוב ת' ר"כ ועל הקאפציע וראטעס הראשונים נתן ראובן מכיסו ובקושי גדול הוציא משמעון המגיע לו ועתה תובע ראובן עוד על ראטע ויי"ש ושמעון ממאן זה איזו חדשים באמרו הלא הי' היזק כ"כ וציוה שלא לעשות חובות ור' טוען כי כשנשתתף נתן לו הנהגת העסק וליקח נאמנים לפי דעתו וגם אמר לשמעון שצריך הרבה מעות על חוב והשיב שמעון כפי ראות עיניך כן תעשה וש' רוצה להושיב נאמן מצדו לגבות חלקו ור' ממאן כי הוא רוצה לנהל העסק כפי דעתו כי ש' איש קשה ומבקש עלילות וגם כי זה ד' שבועות הושיב ש' נאמן מצדו ואעפי"כ לא נתן מעות הנחוץ וש' כיחש שלא עשה אותו למנהל העסק רק א"ל שאין לו פנאי ויברור הוא ב' נאמנים וגם בפ' צוה שלא לעשות חוב ועתה חושד שעשה ר' קנוניא עם הנאמנים בהעלמות

ורו"מ כתב דודאי צריך ר' לישבע שלא העלים ושנדבר שיהיו הוא המנהיג העסק וכל תנא שבממון קיים אבל על להבא י"ל דשמעון נאמן לישבע אבל מחוייב שמעון להספיק מעות כפי הצורך אך בדין ההקפה הביא מסי' קע"ו דגם בדבר שדרכו בהקפה אם התרה בו שלא יקיף אין לו רשות וחייב לשלם אך בנ"ד טוען ראובן שיש אורנדיס מסביב שמוכרים בזול ואם לא יקיף בטל כל העסק וצידד רו"מ דכיון דבמקום פסידא שותף חולק שלא לדעת חבירו וה"נ אין לך פסידא גדול מזה והפוסקים מיירי היכי דאם לא יקיף לא יופסד העסק והביא מדברי נה"מ שם ס"ק כ"ב וכאן א"א לחלק וליתן חלקו בהקפה ושל ש' במזומן דכל הריוח רק ע"י ההקפה וזה פורש ההקפה וחוזר ולוקח יי"ש ודמי להא דסי' קע"ח ס"ג דגבי דבר שא"א להיות צריך ליתן חלקו וא"י למחות ובנה"מ שם מכמ"ק בזה וגם בדין נאמנות השבועה הביא משו"ת הה"כ סי' ל"ה בדין שותפים בצמר וראובן טוען שהתנה שלא יהי' שותף רק לשנה ופסק דראובן נאמן בשבועה ול"ה כמוציא מיד השותפים משום שהסחורה בחזקת שותפות שהרי אם לא יקיימו התנאי לא יהי' שותפים וה"נ אם ישבע ר' שהותנה שיהי' המנהל העסק לפי דעתו ואם לא ירצה ש' בזה יוכל לצאת מהשותפות ולא יצטרך ר' להוציא ממעות שמעון עכת"ד

והנה מ"ש רו"מ מהא דבמקום פסידא שותף חולק יש לפקפק דדוקא חלוקה יוכל לעשות שיקח חלק סחורתו לעצמו ויתן חלק חבירו לחבירו אבל בנ"ד שיזכה בחלק הפר"פ שזכה בה שמעון לחלקו במה איפוא יהי' בזה זכות לראובן ומה חזית וכו' אבל לפמ"ש הש"ג פ"א דב"ב דטעמא משום אומדנא דאדעתא דהכי נכנסו י"ל דה"נ בכה"ג יוכל לסלקו ונראה ראי' מש"ס דחולין ל"ט ע"ב דא"ל ר"א בריו דר"א לרב אשי לר"א דאמר מחשבת כותי לע"ז פוסלת שחיטת ישראל אפי' אין לו אלא דבר מועט יהיב לי' זוזא לטבח ישראל מהו וא"ל דאי לאו גברא אלמא הוא א"ל רישך והר ופירי' דמצי לדחותו מהשותפות ואע"ג דמעות קונות ויש לו חלק מיהו מצי ישראל מסלק לי' דא"ל לא לעוותי שתפתיך ע"ש הרי דהיכי דע"י חלק השותף נפסד הכל מצי מבטיל להשותפות וליקח חלק השותף לעצמו וענה"מ ס"ק ל"ג דבפסידא דלא הדר שאינו נותן מעות או שגונב משותפות מצי מסלק לי' בלא התראה ועמ"ש