מהרש"ם חלק ג קפז

מן הגיוואנד שהוא יהודי ונסעתי עם רמב"צ ורר"י ע"י ספינה לשם והי' רוח חזק וקור ובאו לשם ושכב עם פניו למעלה וראשו אל המים וחסר חוטמו כפי הנראה אכלו הדגים את החוטם והי' פניו שחורים מסתמא ע"י השמש וחפשנו אם לבוש בציצית ונתגלה החזה והיו עם שערות שחורות הרבה ועי"ז עלה בדעתי כי הוא בודאי אהרן אקער- מאן מבעזשעוויץ כי ראיתי בקיץ הקדום בשפיטאהל באונגוואר כי הי' הבריסט שטארק בעוואקעען עם שערות שחורות מה שאין מצוי כן באנשים אחרים ושוב נזכרתי ששמעתי בסוף הקיץ העבר בייא הער- שאפט הערקנער אויף דער טאגע וואסער הייט אין גיקאמען וייא א משוגע והערל הראה לנו הראק ששלף ממנו והי' שחור דיקער שטאף כמו זה שאני לבוש וגם הי' עדיין לבוש עם רעקעל קטן געפי- טערט עם ווייסע שאף הייטלעך והי' לבוש בלייב- צידעקיל וציצית והכתונת הי' אקספארט גיקעסטעלט והמכנסים ברוינער שטאף געקעסטעלט כמו שלי והמנעלים וויקסלעדער עם ברייטע שפיצען וקברנוהו שם עם בגדים שהי' לבש בהן ואח"ז הייתי בשוק קאפיש וספרתי ליהודי לעקארטער שנמצא אצלי יהודי נטבע וואהרשיינליך אהרן אקערמאן מבעזשא- וויץ הסמוך לכם ושאלתיו באיזו ראק הי' לבוש יאמר ממש כמו זה שאתה לבוש וכן המכנסים ואמרתי לו זא איז דאס זיכער ער וכששמעה אשת ר"א הנ"ל כי הרופא רוצה להוציאו מקברו פגעה אותו בדרך ואמרה תואר כל הבגדים כפי שהם עכ"ד. ורמב"צ העיד שהי' אין שפעט יאהר וסיפר ג"כ כנ"ל אלא שאמר שהחוטם וגם השפתים נחסרו והרעקיל הי' געפיטערט כנ"ל ומתחת הי' אדום אבל הוא לא הכירו מעולם ואחר שהוציאו מקברו להוליכו לקבר ישראל שמע מהאנשים שהי' שם שהוא ר' אהרן הנ"ל ושוב אמר כי טעה במ"ש שהי' בשפעט יאהר ונזכר שהי' פריה יאהר וגם העד ר' ר"י העיד שהי' פריה יאהר ושנסע עם הנ"ל לשם והחוטם חסר מקצת ממנה ושאר הדברים אמר כפי הנ"ל עכת"ד הגב"ע מן יום ג' וארא תר"נ עוד העיד ר"ז גיסו של ר"א הנ"ל דכששמע שנמצא ר"א הנ"ל נסע לשם והוציאוהו מקברו ועל הפנים לא הי' שום הכרה עס וואהר ניכט ציא ערקענען אבער דען אנזיכט מן הקערפער בגדלו ועביו וגם השערות וואהר צי ערקענען כי זהו גיסי וגם הבגדים הכרתי בטב"ע. עכ"ד

והנה מ"ש רו"מ מדברי הנו"ב סי' נ"א דהיכר טב"ע שע"י סימנים שא"מ לא מהני תמהני מדוע לא הביא דברי הט"ז ס"ק ל"ב שכ' בפשיטות דגם טב"ע ע"י סשא"מ מהני וכן מצאתי בשו"ת עבוה"ג סי' ע"א שהביא בשם שו"ת מהרא"ן ששון דמסופק בזה והוא האריך להוכיח בראיות מש"ס דגם בכה"ג מהני והביא שכן הוא מפורש בתה"ד סי' רל"ט דגבי ישראל מהני טב"ע שהכירהו ע"י סימנים שאינם מובהקים ע"ש וגם בתשו' ב"ח החדשות סי' ע"א מביא דברי הת"ה הנ"ל בפשיטות וכן מצאתי בתשו' פ"י להמג"ש ח"ב חא"ע סי' נ"ח שהביא ד' רש"י שהביא רו"מ גבי הא דרבב"ח אירכס לי' גיטא והכירו בכתב הסופר ועדים ומדת אורכו ורחבו וביאר גם דברי ר"ת דטב"ע שע"י סימנים שאינן מובהקים מהני וע"ש שהעלה דגם באבר א' מהני ט"ע וצידד שם להתיר עגונה ע"י שהכירו זקנו לבד בטב"ע אך שאח"כ פקפק למעשה די"ל דבעינן נמי ארכו ורחבו כמ"ש רש"י הנ"ל ושמא היתה בתחלה ארוכה יותר ונתלשו שערות ממנה וגם לא נמצא ד"ז בפירוש לסמוך על זקנו לבד ע"ש אבל בהכרת כל גופו ע"י סשא"מ רמז שם שהעלה כן בתשו' ע"ש וע"ש סי' נ"ג שהעלה דבטב"ע עם סשא"מ כ"ע מודו לר"ת דגם בגוף לבד יש להתיר ושכ"ה בתשו' רד"ך להדיא ע"ש ואני חפשתי בתשו' רד"ך ומצאתי שם בית י"ד חדר ג' שביאר דברי התוס' בשם ר"ת להיפוך דבט"ע בשערו או חלק א' מן הגוף לא מהני ודוקא בכל גופו ורגליו ס"ל דמהני ט"ע ודברי הפנ"י צ"ע בזה. ועכ"פ הנה דין טב"ע שע"י סשא"מ מוסכם מהתה"ד והטו"ז ומש"ל ועבוה"ג ומג"ש להקל ומי יבא אחריהם להחמיר בעגונה. ולדברי תה"ד הנ"ל רמז הח"צ סי' קל"ד שהביא רו"מ שפסק ג"כ דט"ע כזה מהני

אבל מ"ש רו"מ דשערות השחורות וגדולות י"ל דהוי סי' מובהק דאינם משתנות לאחר מיתה והביא מתשו' ר"י מברונא סי' ס"א שכ' כה"ג הנה בתוס' ב"ב קנ"ד ע"א ד"ה ועוד סימנים עשויין להשתנות וכו' ופיר"ת שבחיי' הי' השערות לבנות והוו שומא ועכשיו הושחרו לאחר מיתה וכו' ע"ש ומבואר דלפעמים משחירים אחר מיתה אף שהיו מקודם לבנים וא"כ אינו סימן כלל והן אמת דברש"י ערכין ז' ע"ב ד"ה אלא וכו' כתב דשערות אינן משתנות אבל כבר הביא בהגהות י"ש ליו"ד סימן שמ"ט ממס' שמחות פ"ד הי"א דשערות משתנים לאח"מ וא"כ קשה לסמוך ע"ז. ואולי י"ל דכיון דהם גדולות הרבה יותר מההרגל והם הרבה הוי שפיר ט"ע ובפרט דהעד ר"ש הי' רק כמסופק עד ששמע סימני הבגדים וכל הסמיכה ע"ד גיסו ר"ז והוא הכירו בטב"ע ע"י גידול ועובי הגוף וגם השערות ולא הזכיר מענין שערות השחורות ונוכל לפרש דע"י גדולתה הכירו אבל צ"ע

והנה מ"ש רו"מ עפ"ד המהר"ל מפראג שהביא הב"ש דאם סד"ר בודאי ל"ח לשאלה הנה בד"ז יש לי קונטרס מיוחד אשר יסדתי בס"ד בעיון גדול ושם בניתי דיק על כל דברי הנו"ב בפלפול עצום וע' בתשו' מהרש"ם ח"א סי' פ"ד בזה ושם הבאתי דברי האס"ז בשם הרשב"א שכ' וז"ל מהא דאמרינן כיס וארנקי וטבעת לא מושלי אינשי שמעינן דמעידין עליהם ואפי' למ"ד סד"ר דהא מהדרינן גיטא עליי' ולא חיישינן לשאלה בכל כי הא וכו' עכ"ל ומבואר דבמידי דמושלי אינשי אזי למ"ד סר"ד חיישינן לשאלה והוא היפוך דברי מהר"ל מפראג הנ"ל וגם הבאתי מדברי רמב"ן וריטב"א שבאס"ז שם דמבואר דבעדות אשה יש לחוש גם למכירה בדבר העומד לימכר ובהגהת ש"ל לא"ע שגם בזה שהעתיק מדברי אספ"ז ראי' דאין לחוש למכירה ונהפוך הוא ועסמ"ע סי' ס"ט ס"ק י"ב בשם הרשב"א דלגניבה ואבדה לא חיישינן וע"ש בש"ך ס"ק ט"ז בענין נפילה דיחיד והאחרונים לא הביאו מזה, וגם הבאתי מתשו' רדב"ז ח"ב סי' תשצ"ח בענין זה דמפורש היפוך דברי המהר"ל מפראג אך דבנ"ד יפה כתב מעכת"ה דבכל בגדיו ובתוכם ד' כנפות וציצת וכתונת ומנעלים ודאי דאין לחוש לשאלה ואי משום מכירה ע"ז הביא דברי השבו"י ח"ב סי' קט"ו