מהרש"ם חלק ג קפט

בחיבורי סי' קע"ו סט"ו דף י"ג ע"ד בד"ה שם בהגה וכו' במ"ש בשם הח"ץ וש"פ וע"ש סי' מ"א דף י"ז סוע"ג וע"ד ואח"ז מצאתי בכתבי הגה"ק אבד"ק בוטשאטש ז"ל דשותף שהי' צריך ליתן מעות ולא נתן עד זמן הידוע למכירת אותה סחורה י"ל שא"צ תביעה כלל ליתן וכל שלא נתן בטל השותפות ודוקא בחוב דעת הט"ז סי' ע"ג דצ"ל תביעה וגם שם יש פלוגתא (והוא ט"ס וצ"ל הסמ"ע סי' ע"ג) והביא מהא דסי' קע"ו סמ"א וכתב דנידון מהר"ם ומרדכי הי' בנגמר השותפות קודם שנתן ראובן המעות והוי בשליחות השותפין מה שנתן משא"כ בנתן שלו ואח"כ קיבל את שמעון לשותף י"ל דבדבר שדרך השותפים להקפיד כגון בזמן מכירת הסחורה ודאי אינו מהדין שיתן חבירו מעות וזה יקח ריוח וגם בלא תביעה י"ל שהדין כן וגם הביא מר"פ המפקיד בדין אמר לא אשלם דהוי בעיא בתקו עכת"ד הגה"ק בכתבי' הנ"ל וא"כ לפי"ז בנ"ד שגם בזמן שהיו הנאמן של שמעון איזו שבועות בהעסק לא נתן ש' מעות ממילא ביד ראובן לסלקו מהשותפות

וגם אם ישבע ראובן שמתחלה הרשהו להקיף חובות הוי כהתנה על כל הזמן ואדעתא דהכי נכנס עמו לשותפות ואם שמעון רוצה לחזור בו מתנאי זה יוכל להוציאו מהשותפות כיון דתנאי זה עיקר העסק והריוח תלוי בו – ועוד נראה דגם בסתמא בלא שום תנאי כיון דדרך ומנהג העסק בכך הו"ל כהתנה בפירוש וכמ"ש כה"ג הרמ"א ביו"ד סי' קס"ט סי"ח וסי' קע"ד ס"א וסי' קע"ב ס"ג בהג"ה וש"ך ס"ק כ"ד ועוד בכמ"ק, ויש להעיר מדברי הב"י יו"ד סי' רס"ז בדין קונה עבד ערל דא"צ למולו כיון שמצד גזירת המלכות אין למולו אין לך תנאי גדול מזה ובנ"ד גזירת מלך להיפוך שאין להקיף חובות ואם מקיף פטור העכו"ם מן החוב בדד"מ אבל מ"מ י"ל דכיון שהמנהג כן מסמתא ע"ד המנהג נכנס והו"ל לשמעון להתנות להיפוך וכמ"ש כה"ג ברשב"ם ב"ב דף ל' ע"א בד"ה כיון וכו' ע"ש ותבין

ועכ"פ אם ישבע ראובן שנדבר מתחלה כן אדעתא דהכי נכנסו על כל משך הזמן ואין ביד שמעון לשנות בתוך הזמן ואם לאו יוכל להוציאו מן השותפות. סי' קפ"ה לחתני הרב הגאון מהר"ש באב"ד נ"י אבד"ק בוז- נאב

בדבר שאלתו בבתולה משודכת בתנאים והשלשת נדן וקודם החתונה ממאנת באמרה שהשגידו לה על החתן שנטפל אלי' חולי נופל ר"ל ואבי החתן טוען להד"ם ויברר עפי' שכנים ודאקטיר וישלח את החתן לבית אבי הכלה ע"ז שירצו ואח"ז הגידה כי יודעת ששקר הוא אבל תמאן בו מטעמים אחרים שאין בהם ממש ורו"מ הגיד לה כי מטעמים האחרים אין בידה לבטל הקשר ובתחלה סירבה מלציית דין ואח"ז עמדו לדין בפניך ובפני הרב אבד"ק פראבוזנא נ"י וחזרה לטעון ששמע מכמה אנשים ענין חולי הנ"ל ולבה נוקפה מעתה ורוצה לישבע ורו"מ העיר שצריכה לברר מי הגיד לה והוא אינה רוצית לומר מי המגידים והביא מרסי' ע"ה ומש"ס דסנהדרין כ"ג וסוסי' פ"ז וסי' קפ"ו והנה הדבר פשוט דודאי בכל מקום שיש חשש ערמה על הב"ד לברר כמ"ש בסי' ט"ו ובנ"ד גם אם א"צ לברר לכתחלה ע"י העדים מ"מ אם אמרו לה לברר ואינה רוצה וניכרין הדברים שיש בו ערמה ובכה"ג אין להשביעה עד שתברר דברי', וכסברא זו מבואר בתוס' מכות ז' ע"א ד"ה דלמא וכו' דאין ראי' מסייף וארירן דכל זמן שאין שואלין אין לבדות מן הלב שיכחישו זא"ז אבל כשמכחישין דומה שקר וגם ברש"י ב"ק ע"ה ב' בד"ה היכי דאמרו וכו' דלסומכים בלא ידעי באיזו שעה איכא למימר דלהכי עבדי דמסתפי דלא ליתי סהדי וכו' ועדים שקרנים הם ע"ש הרי דבדאיכא למיתלי שעושין בכונה. לשקר חיישינן לכך, וה"נ בנ"ד, וגם יפה הביא רו"מ מהא דסנהדרין כ"ג שהרי בב"ב קס"ט וחו"מ סי' ק"מ ס"ד וס"ה מבואר דכיון דעידי חזקה תלוין בשטר צריך לברר וה"נ כל טענתה רק עפ"י דברי העדים ששמעה מהם ואף דיש לחלק קצת מ"מ כיון דעכ"פ יש הוכחה דמערמת מוטל על הב"ד לברר, ובפרט בנ"ד שהודית הבתולה בתחלה שאינה חוששת לד"ז ויודעת ששקר הוא אלא שממאנת מפני דברים שא"ב ממש עפ"י דתוה"ק א"כ כיון ששמעה שאין בטענות ההם ממש ולמדוה לטעון שקר חוזרת וטוענת שממאנת מטעם חשש חולי הנ"ל בודאי דיש לב"ד עכ"פ לחקור ולדרוש היטב ולברר הדברים ואף די"ל דלא הוי בכלל חוזר וטוען לפי שלא טענה תחלה בפני ב"ד ואם אולי אומרת ששמעה אח"כ מן יותר אנשים: ואנכי לא ידעתי ועכ"פ צריך לחקור גם בזה ולהתבונן על תשובתה ואמתלאה בזה ושיהיו עכ"פ בכלל דין מרומה שמוטל על הב"ד לירד לעומק הדבר, (וע' בתשו' מבי"ט ח"א סי' צ"ו מה שנחלק עם קצת חכמי האשכנזים בדין זה נהנה וזל"ח שהודה שאינו נהנה ואח"כ חזר וטען שנהנה אי הוי בכלל חוזר וטוען ודעת השואלים דמיקרי חוזר וטוען והוא כתב דכיון שהאמת שהוא נהנה ועינינו רואות אין זה חוזר וטוען וזה ל"ש בנ"ד

) ובגוף הדין הנה בתשו' ח"ס חא"ע סי' קל"ד בדין שמעה קול שמקלקל מעשין ונתברר שהוא שקר והוא אומרת מאיס עלי ע"י הקול דאינו טענה עד שיקובלו ב' עדים אבל לא הביא מדברי הש"י שהביא בפת"ש א"ע סי' נ' סקי"ד וע' תשו' מהרי"ט ח"ב יו"ד סי' מ"ט דמוכח דסגי בקול בעלמא אבל מלבד כ"ז כפי שכתב דכבר הושלש הנדן לטובת הזוג מבואר בשו"ת ב"א חאע"ז סי' ס"ג דבכה"ג אין האב נאמן בקב"ח שהוא אנוס ע"י שאין בתו רוצית דצריך לברר אונסו בעדים כמ"ש התומים סי' כ"א דהחתן הוי כמוחזק וא"י להוציא המעות מידו דהו"ל כגבוי ורק באמתלא מוכחת בלבד הוי כאונס מבורר ע"ש א"כ בנ"ד צריכין הב"ד לברר הדבר שיהי' אצלם אמתלא מוכחת ומכ"ש בכה"ג שאינה רוצה לגלות מי ומי המגידים לה דאיכא הוכחה של ערמה ועמ"ש בחיבורי לחו"מ סי' ר' בענין אונס לא חייבי' לזה דמ"מ צריך להחזיר מעות חבירו ע"ש בזה) ומה ששאל בנידון כזה היכי דמשביעין אותה אם צריך אבי החתן או החתן לקב"ח שא"מ חנם

הנה בשו"ת שבעט"ץ לסי' פ"ז פסק דהיכי דמשביע עפ"י ע"א א"צ לקב"ח דלגבי תקנה זו ודאי ע"מ פוטר דעכ"פ ליכא עלילה של חנם להשביע