מהרש"ם חלק ג קפו

לבדו וקשה דא"כ מאי פריך בב"ק לר"ל ממתניתן דגנב והקדיש וי"ל דזהו באמת תי' הש"ס דאמר כצנועין דמהתם נשמע דמסני ברצון שניהם דגם העניים זכות הוא להם כמ"ש התוס' ומיושב קו' תוס' שם ובזה תי' דברי רמב"ם התמוהים שפסק כר"י ופסק כצנועין וא"כ י"ל דרב סובר ג"כ כר"י ומוקי למתני' ברצון שניהם עכ"ד

והנה מה שהרכיב דברי הרמב"ן עם דברי השא"י יעוין באב"מ סי' כ"ח ס"ק י"ג שהוכיח דהרמב"ן לא ס"ל כדעת שא"י. וגוף קושייתו על השא"י מהש"ס דב"ק כבר האריך בזה בשו"ת ב"א חאה"ע סי' נ' וע' במקנה בקו"א לא"ע שם מ"ש בזה. וגם מה שהקשה על הרמב"ן המעיין במלחמות פ"ד דב"ק ימצא שביאר דגם אי נימא דבגזל ולא נתייאשו מהני ההקדש כשהלה רוצה ויתן לו מ"מ במלוה א"י להקדיש שהרי ממון זה אינו שלו ולא קנאו ואי בעי לאיחלופי באחרינא מצי עביד ע"ש והרי גם מאן דסבר כצנועין מודה דא"י להקדיש דבר שאינו שלו כמ"ש התו"ח בב"ק שם דהוא דריש לקרא דמה ביתו שלו ע"ש וא"כ לק"מ

אבל זה כמה שנים תמהתי על הרמב"ן דהא רב סובר ביבמות צ"ג דאדם מקנה דשלב"ל וא"כ אמאי המקדש במלוה אינה מקודשת ואולי י"ל לפמ"ש הב"ט סי' כ"ח ס"ק ד' דבמקדש לפני יאוש אפי' אמר דתתקדש אחר יאוש לא דמי לאמר תתקדשי לאחר ל' יום ל"מ כלל דמ"מ בשעה שקידשה לא היו שלו ע"ש א"כ י"ל דגם למ"ד אדם מקנה דשלב"ל בכה"ג שאינו שלו בשעת הקידושין אין הקידושין חלין ועוד דגם לר"מ הרי כל זמן שלא בא לעולם יכול לחזור בו ולא נגמר עד שבא לעולם ובמלוה שאין משלמין למלוה עוד כיון דקידשה בהמלוה לא משכח"ל שיהי' בכלל בא לעולם שהרי תמיד יכולים להחליפו באחר עד שיבא ליד מלוה וגם במלוה דאחרים כשיביא ליד האשה י"ל דהוי כטלי קידושין מע"ג קרקע וע' באב"מ רסי' ל' באורך מזה וידעתי שיש לדין עוד בזה ואין עת האסף פה ועכ"פ קו' רו"מ מיושב בפשיטות כאשר ביקש מעמדי

ואגב אכתוב מה שביארתי הא דשופר של עולה לא יתקע ואם תקע יצא ובתוס' נדחקו דלצדדין קתני והוא משום דקשה דמעילה אינו אלא בשוגג ואיך יתכן לומר דלא יתקע לכתחלה כיון דהוא שוגג ונראה דהנה הטעה"מ פ"ז מלולב הקשה אמאי לא יתקע נימא עדל"ת דמעילה הוא רק בלאו ונראה לפמ"ש בישויע"ק סוה"פ דהא דבכרת אין עשה דוחה ל"ת הוא משום דאם עובר על הל"ת כדי לקיים העשה הוי שוגג ובכרת גם השוגג עובר וחייב בקרבן ע"ש א"כ במעילה דגם בשוגג איכא מעילה ג"כ ל"ש לומר עדל"ת ולפמ"ש רש"י ב"מ דף כ"ז ע"ב ד"ה והלא וכו' ושוגג הוא אצלו קסבר שמותר משום שכר הקדש עכ"ל ומבואר דבאומר מותר חייב במעילה א"כ י"ל דהכא מיירי הכל במזיד ולא יתקע לכתחלה ואם תקע מעל שהרי עדל"ת והוי כאומר מותר ושפיר מיחשב שוגג לענין מעילה וע' במקנה קידושין דף נ"ג סוע"ב שכ' בפשיטות דבאומר מותר ליכא מעילה ולא הביא מדברי רש"י הנ"ל סי' קפ"ג למחו' הרב הה"ג מו"ה אהרן ווייס נ"י אבד"ק בנעדיקאוויץ במדינת אונגרין

מכתבו מגלה עפה הגיעני ואם אמנם בימים אלו רבו טרדותי מאד בכ"ז למען תקנת עגונה לא אחשה ופניתי לעיין בדבריו ע"ד שאלתו באשה שישבה עם בעלה מו"ה אהרן אקערמאן ד' שנים וילדה לו בן אהוב לאביו מאד ואח"ז נתן בכוס עינו ועסק בשכרות ולכן הלכה האשה מביתו לבית אביו למק"א ואח"ז חזרה לביתו בתנאי שלא ישתה עוד ומאהבתו אותה פירש מכל משקה ומפני ההרגל נפל למשכב ונאבד ממנו כל תאוות אכילה וחזר למשקהו וחזרה האשה ויצאה מביתו לבית אביו ואחר ב' שבועות נשתגע ר"ל וחמלה האשה עלי' וחזרה לביתו והוליכוהו לבתי שפיטאהל והשיג קצת רפואה עד שאכל ושתה וישב בביתו ולפרקים הלך לבית אמו וקרוביו על יום או יומים וחזר תמיד לביתו ואהב לרחוץ במים עם בגדי' ואמר שמרגיש שהוא לו לרפואה ואחר שנה בתחלת החורף של שנת תרמ"ט נסע עם עגלות ליער ליקח עצים ובדרך נעלם מעיניהם ואחר ימים אחדים חפשו אחריו ונודע כי לן אצל יהודי בכפר פאלאדי והלך משם באמרו שילך לכפר באטמאן והוא מעבר לנהר לאטארניא והנהר בתוך יער גדול ונהרות קטנות מושכות מנהר הגדול לתוך היער ולאשר יש בהיער מקומות פנויים ושם בתי שומרי היער והי' שם ר"א הנ"ל אצל א' הדר שם הנקרא הערקנער בבגדים מלאים מים וגם ראה אותו ערל א' יושב על שפת הנהר וא"ל שילך למקום שיש ספינה לעבור בנהר ור"א השיב כי אינו ירא ממים ומאז והלאה לא ראהו שום אדם ואחר כמה ירחים בזמן הפשרת השלגים נמצא סמוך למקום ההוא שראהו ערל הנ"ל איש צף על פני המים והוציאו ערל א' והלך לכפר פרישקא להגיד להשופט והלכו לשם ג' יהודים וקברוהו שם בהיער וא' מהם הכירו מחיים והוא הוציא הקול כי הוא הנמצא וביום ג' בא השטוהל ריכטער עם הרופא ופתחו את קברו לראותו ואחר יום או יומים באו הקרובים והשתדלו בהוצאה יותר ממאה ר"כ להוציאו מהיער והוליכוהו לקברי ישראל לסעלמטץ ויען כי קרובי המת היו בלבם על האשה שהוא גרמה זאת רצו לנקום ממנה שתשאר עגונה ולא הניחו לעדים להעד ונתעכב עד עתה ואחרי שהכריז רו"מ בכל הגליל וסביבות שכל מי שיודע יבוא ויעיד נעשה הגב"ע והאשה אמרה בב"ד כי בעת שהובא לסעלמעץ בקשה לראותו ולא רצו האנשים לגלות פניו אבל ראתה כל חלקי גופו והיכירה בטב"ע גמור כל חלקי הגוף ובפרט החזה עם שערות שחורות גדולות וכן הרגלים וגם אמרה מקודם כל סמני הבגדים וכן עתה בב"ד וגם הכירה אותם בטב"ע וגם אנשים אחרים הכירו הבגדים וגם הסנדלר הכיר המנעלים היטב ואמר שיוכל לישבע כי מכר את המנעלים בטוב והועתק הגב"ע באריכות שהעיד ר"ש בר"א מפרישקע כי בשנה העבר אין פריה יאהר בא אלי' ביום א' של השבוע השופט וא"ל כי הערל האניק הארוואט יאנום הוציא אתמול מנהר לאטאריצע איש נטבע ונראה