מהרש"ם חלק ג קפג

ויותר לא הו"ל טב"ע ורו"מ הכשיר האווזא עפ"י הש"ס דב"מ כ"ג ע"ב דג נשוך הוי סימן אך דבשו"ע לא הובא סי' זה עכ"ד ולא ידעתי מהו שהרי הובא בשו"ע בחו"מ סי' רס"ב סט"ו, ומ"ש שמצא בהגהת ד"ק שדעתו להחמיר בזה אין בידי השו"ע עם הגהות הנ"ל, והנה גם בגוף הדין שהביא רו"מ משו"ת ב"ש סי' קפ"ו קפ"ז דדבר הנשלח ע"י באהן אין לסמוך אהא דמירתת וכדומה אף דגם בשו"ת צ"צ החדש סי' נ"ה החמיר בזה מ"מ סיים דעכ"פ בחותם א' יש להקל וגם בס' תויו"ר לאו"ח סי' תנ"ג ס"ד הביא סמוכות להקל מירושלמי פ"ד דע"ז ועכ"פ בצירוף סי' הנ"ל יפה הורה רו"מ להקל [א"ה בן השואל מ"י עמ"ש בספרי דגל אפרים סי' ל"א ובמה שהבאתי שם. סי' קע"ט להרבני החריף מו"ה ברוך אליעזר לעווין נ"י מאלעסק

מכתבו הגיעני ומה ששאל בדין מלח דגים בכלי חולבת ושהה כשיעור כבישה שיתן על האש וירתיח ואח"כ מלאן עם בצלים שחתכן בסכין בשר ובישלם בכלי בשר והביא מחלוקת הש"ך סי' ס"ט ס"ק ס"ח ומג"א ודג"מ ובינ"א שער או"ה סי' נ"ט אך שתמה שדברי הש"ך סותרים זא"ז דלענין לאסור הכלי ס"ל דכבוש מעל"ע חמור מכבוש שיתן על האש ובס"ק ע"ב לענין היתר לצלי כתב להיפוך דבכבוש מעל"ע מהני לשי' המחבר היתר לצלי ובכבוש כדי שיתן על האש לא מהני צלי ורמז לדברי שפ"ד ס"ק ע"ב שהעיר ע"ד הש"ך משי' רש"י אבל דברי הש"ך עצמו סותרין זא"ז ולפע"ד לק"מ דאין כל הטבעיים שוים דלענין מאכל כבוש במלח וציר כדי שירתיח מבליע בחוזק עד שאינו יוצא גם ע"י צליי' משא"כ כבוש מעל"ע לשי' המחבר ולדידן באמת אינו כן וכמו שתמה הש"ך ס"ק ס' על המחבר דכבוש מעל"ע כמבושל אבל המחבר סובר כן אבל לגבי כלי דאין טבע המלח לכנוס בעומק חלקי הכלי כמ"ש השע"ד לכן דוקא בכבוש מעל"ע מפליט ולא בכבוש כדי שיתן על האש והרי גם בכלי עצמו מצינו בש"ך סי' צ"ד ס"ק ל"ג דאף דנוח לפלוט יותר ממאכל שהרי אין דבר בלוע יוצא ממאכל בלי רוטב ומכלי יוצא בנקל בלא רוטב מ"מ אינו נבלע רק כ"ק וקיל בזה ממאכל וכמ"ש בסי' ק"ה והם ג"כ סברות הפוכות ובתשו' א' הארכתי בדברי רש"י ורא"ש חולין ח' ע"ב שכתבו דסכין קשה לבלוע מהבשר משא"כ בשר רך לבלוע מהסכין ודעת רשב"א שהובא בטו"ז סי' י' נראה להיפוך וכן הבאתי מכמ"ק בענין זה ועכ"פ בדבר התלוי בטבע אפס מקום להקשות ואין לנו אלא מה שאמרו חכמינו ז"ל

ובדין נפלה חתיכה באמצע שיעור מליחה לכשא"מ אם יש לחוש לדברי חמ"ד שהביא הפ"ת סי' ס"ט ס"ק ל"ה הנם יעוין בחמ"ד שם סי' כ"ז שצידד בעצמו להקל וגם בכנפ"י סי' ע' מבואר להקל ולית מאן דחש לה. אבל מ"ש בשם איזה מורים שסמכו ע"ד הגירא דאין לאסור נמלח בכשא"מ רק מטעם קנס ולכן בנפל מעצמו יש להקל במה שחוץ לציר הנה הבינ"א למד זה מדברי הגש"ד וכבר הובאו גם במנ"י כלל י"א ובשפ"ד סי' ע"ו ס"ק י"ד אבל כל הפוסקים לא ס"ל טעם זה וכבר האריך בשו"ת תשואת חן סי' כ"ב דלהרשב"א לא ס"ל כהגש"ד אלא שצידד להקל לסמוך ע"ד הגש"ד וסיים דלמעשה צ"ע ואני מאז תמהתי מדוע לא הביאו דברי הר"ן שבב"י סי' ע"ט שהוכיח מדנקט שמואל אין מניחין ולא קאמר אין מולחין וכו' דבהונח תוך שיעור מליחה לכשא"מ יש להתיר ע"י מליחה שנית ועכ"פ לדינא אין להקל וכן הוא בשו"ת טטו"ד מ"ק סי' קי"ב ע"ש שדחה דברי הבינ"א וגם הוא לא הביא דברי הר"ן הנ"ל ומ"מ בשעה"ד והפ"מ נ"ל דהמיקל במה שחוץ לציר יש לו ע"מ שיסמוך וגם בס' כנפ"י העלה להתיר בהפ"מ מה שחוץ לציר ע"י צליי' מטעם אחר ע"ש. סי' ק"פ להרב וכו' מו"ה דוד געליר נ"י אבד"ק ניזאנקא- וויץ ולחתנו הרב מו"ה יעקב שלום הערצוג נ"י

מכתבם הגיעני וע"ד הדו"ד שבא לפניהם בראובן ששכר אורדנא גדולה עם ג' קטנות מאדון א' על ששה חדשים והשכיר הראנדע הגדולה לשמעון במקח ששכר על זמן הנ"ל והרויח בעד משכורתו שיתן לו ש' בית דירתו עם חנות של ברזל שבעיר וגם ח' קלאפטיר עץ לכל שנה ומקודם השכיר ג' ראנדעס הקטנים לאנשים אחרים ובעת שכתב הנאטר את האקט נגד שמעון וכתב בו שהשכיר לו ראובן כל הראנדיס כפי זכותו בהם ובעד זה נתחייב שמעון ליתן לו בית דירה ועצים הנ"ל ואחר שנתחדש זה שנה המס החדש על הי"ש ירד העסק עשר מעלות אחורנית ועתה בכלות השנה ברחו שוכרי ראנדיס הקטנים ותובע ש' שיחזור לו דירתו או שיחזור ראובן ויקבל לעצמו ג' ראנדיס הקטנים לאשר ההיזק הוא מכת מדינה ורו"מ האריכו למעניתם והביאו מהא דחו"מ סי' שכ"א וקצוה"ח סי' שכ"ב ע"ד מהר"ם ב"ב ותשו' ח"ס חו"מ סי' קס"א ותשו' רח"כ חחו"מ סי' י"ט ונה"מ סי' ר"ל אך שנסתפקו אם בנ"ד הוי בכלל מ"מ כיון שגם עתה שכרו רבים בהוספה או כמקח הראשון והנה כבר הארכתי בענין זה בתשו' להרב אבד"ק סעכוסטוב ע"ה והבאתי מהנימוק"י ב"מ דטעמא דבמ"מ מנכה מחכירו משום דבעלים נוטלים חלק בפירות ושייכי נמי בקרקע ובתשו' רמ"פ וסמ"ע ביארו דגם במשכיר כיון דגוף הקרקע בחזקת בעלים מפסיד המשכיר וכן הוא בד"מ שם וגם הבאתי מתשו' מהרי"ל סי' ל"ז דבמטלטלין ל"ש דין מ"מ משום דכבר נסתלקו בעלים ע"ש וגם אי נימא דגם במטלטלין שייך ד"ז היינו בדברים שיחזרו אח"כ לבעליהן וגופן של משכיר הן והשוכר אוכל פירות בלבד אבל היכי דהמשכיר שכר עסק מהשר וחזר והשכירו לאחר נסתלקו בעלים לגמרי והוי כמכר ממש דל"ש בי' דין מכת מדינה וכמ"ש הנימוק"י הנ"ל והבאתי דברי המקו"ח סי' תמ"ח שכתב כה"ג לענין שכירות דלא קניא וכ"ה במג"א סי' רמ"ו סוס"ק ח' וכזה אני דן לענין כל ספק במשכיר ושוכר דקיי"ל דהמשכיר הוחזק דזה דוקא היכי