מהרש"ם חלק ג קפב

קרית חנה ששמע מהגאון אבד"ק מיץ דגם לכתחלה אין לחוש לחתימתה ועוד דבנ"ד הוא עוד המבטא וכבר כתוב בט"ג ש"נ אות א' ס"ק ח' דבלא כתב גם האלף בשם אידיא דפסול גם בדיעבד ואף דבשו"ת שו"מ מהד"ג ח"א סי' שי"א מיקל בכתב גינענצי ביו"ד לבד אבל גם בשו"ת דברי חיים ח"ב א"ע סי' קכ"ח פוסל דיעבד בכתב סאסי בלא אל"ף ע"ש א"כ פשיטא דאין להשגיח על חתימתה שלא כדין כנגד המבטא ולפענ"ד גם לכתחלה ראוי לכתוב כן ועכ"פ בנ"ד פשיטא דהגם כשר בלא פקפוק. סי' קע"ז לה"ה הרב וכו' מו"ה בן ציון ני' מו"צ דק' זבאריב

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בראובן שאמר לשמעון היות שאדון פלוני יש לו תבואה בזול לך וקנה אותה לשנינו בשותפות ונתרצה שמעון והלך וקנה מהעכו"ם במעות שלו ושילם בעד כל התבואה והתנה שיחזיקנה העכו"ם עוד בחדרו ב' חדשים ובהגיע זמן קבלת התבואה הלך שמעון ולקח התבואה לביתו והודה שבשעת קנין קנה לשם שניהם אבל כעת חוזר בו ורוצה ליקח הריוח לעצמו וישלם לראובן רק ש"ס עכת"ד השאלה

והנה רו"מ הביא מחו"מ סי' קפ"ג ס"ד וסוסי' רס"ט ודברי סמ"ע ואחרונים בזה ודחה דברי נה"מ במ"ש דבסי' רס"ט מיירי בסתם סחורה ולא בזול והביא שמצא בראב"ן דף צ"ג שממנו מקור הדין דמפורש דמיירי במקח בזול ולזה העלה דבר חדש דלפמ"ש רי"ו שבש"ך ס"ק ב' ולפ"ד הש"ך יש חילוק בין א"ל זבין לי דגם בקנה במעותיו זכה משלח ואם לא א"ל זבין לי לא קנה וצ"ל הטעם דמתחלה זכה שליח לעצמו וחזר והקנם למוכר ושני הקנינים באו כאחד והיינו בעשאו לשליח והביא דברי הפ"י בב"ק ק"ב כעין זה אלא שכתב שהוא מתקחז"ל ולדבריו הוא מדין שליחות ומה שעשה לזכות לעצמו הוא מועיל ג"כ להקנות למשלח ורמז לתשו' נו"ב מ"ת חא"ח סי' כ"ג וא"כ בסי' קפ"ג דמיירי שקנה רק במעות דקונה רק למש"פ יוכל שליח לחזור בו אבל בסי' רס"ט מיירי בקנין גמור עכת"ד ואם כי הוטבו דבריו בעיני ואולם לקושטא דמלתא לא כן אנכי עמדי כי הנה הדין דסעי' ד' ומ"ש הטור דכמאן דאוזפינהו דמי וע"ז כתב הש"ך דהיינו בא"ל זבין לי מקורו מהרמ"ה וכבר אחז"ל ד"ת עניים במקום זה ועשירים במקום אחר וכו' ובטור אהע"ז סי' ק"כ הביא בשם רמ"ה וז"ל האומר לעדים כתבו גט ותנו לאשתי א"צ לזכות לו הנייר קודם כתיבה אלא אע"ג דכתבי מדידהו ויהבי לה כיון דבשליחותו קעבדי מכי יהבי לי' בשליחותיו דבעל כמאן דיהבו לבעל והדר בעל ויהב לאותתי' דמי דכיון דמזכי לאיתתא בשליחותיו אקנויי אקני לבעל לגרושי בי' ונמצא זכיית הבעל וגירושי האשה באין כאחד ובב"י שם תמה דכיון דהרמ"ה סובר דבעלמא צריך לזכות הנייר לבעל אמאי כאן א"צ לזכות וכי יציבא בערעא וכו' ותי' דה"ק דכמאן דיהבי לבעל ואקני לי' בהדיא וכו' ע"ש ותבין ולכן הרמ"ה לשיטתו פסק כאן דכיון דא"ל זבין לי ובשליחותיו זבין כמאן דאוזפינהו הנך דמים למשלח דמי דהו"ל כהקנה מעותיו להמשלח דמי ובמעות משלח קנה המקח וזכיית משלח בהמעות וקניית המקח באו כאחד ודלא כמ"ש רו"מ דמתחלה זכה שליח לעצמו וחזר והקנה למשלח אלא דמתחלה הקנה מעותיו למשלח וכמ"ש וא"כ נדחה חילוקו בין קנה במעות או בקנין אחר ולענ"ד הוא ברור ואמת

וגם מבלעדי זאת יש לדין בזה עפ"י דעת נה"מ סי' קפ"ג וסי' ר"ט וכמ"ד דהיכי דל"ש גזירת שמא יאמר נשרפו חטיך גם במעות קנה א"כ ה"נ בנ"ד כיון שהתבואה ביד העכו"ם שפיר קנה משלח מן השליח אך דלפמ"ש בחיבורי סי' ר"ט סעי' ו' בשם שו"ת רע"א ונט"ש ובהשמטות לסי' קצ"ח ס"ו בשם שו"ת עט"ח דלא פלוג בתקנת חז"ל א"כ ה"נ בנ"ד, וע' בפ"י ב"מ ל"ג ע"ב בד"ה כגון וכו' דנראה דס"ל כנה"מ הנ"ל ואכמ"ל

ועכ"פ לפמש"ל ממילא קנה משלח מהעכו"ם חלק מחצה שלו, אך דגם באה"ע שם נראה דעת הרמב"ן דלא כרמ"ה וע' בב"א שם ואחרונים ולפמ"ש בתו"ג שם גם הרמב"ן מודה להרמ"ה וצ"ע

וגם מה שהעיר רו"מ מדברי תוס' ב"מ ע"א דאין ישראל זוכה לישראל חבירו דאין שליחות לעכו"ם יעוין מ"ש בחיבורי סי' קפ"ג ס"ז מדברי כמה ראשונים בעין זה ולפמש"ל דהוי כמעות של משלח יש לדון עפי"ד נה"מ סי' קפ"ב דבכה"ג גם בעכו"ם מהני שליחות אבל ע' מ"ש בחיבורי סי' קפ"ח דתליא במחלוקת הראשונים, ורו"מ הביא שמצא בראב"ן דף ל"ד ע"א סי' ק"ג דמבואר דבכה"ג מישראל לישראל יש שליחות לעכו"ם אבל בכ"ז דברי כמ"פ אינו כן

ומ"ש רו"מ דבנ"ד דהוי שותף י"ל דלכ"ע מהני מיגו דזכי לנפשי' כבר העלה כן בשו"ת טטו"ד מה"ק סי' רס"ט

ומ"ש רו"מ ראי' לזה מדברי מהרי"ק שהובא בב"י או"ח סי' ש"ע בשנים ששכרו דירה מהעכו"ם דהא' שליחותיו דחבירו עביד והא אשל"ע ובע"כ דהשותפות עדיף הנה זה כמה שנים העירותי בדברי מהרי"ק וכתבתי דמוכח דסובר דלא כהתוס' ב"מ ע"א אלא דבכה"ג הוי שלוחו דישראל אבל כעת שמתי אל לבי להצדיק דברי רו"מ שהרי בקצוה"ח סי' קס"ג הוכיח דמהרי"ק סובר כהתוס' ב"מ הנ"ל סי' קע"ח למחו' הרה"ג ר' פישל פעלדמאן ז"ל מבוטש- קוב בארץ הגר

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באחד ששלח לבתו אווזא שלימה שאינה מליחה ע"י שליח שנסע במסילת הברזל ובדרך שכח השליח וירד מהבאהן והניח האווזא שם והיתה מכורכת בנייר עב ומקושר מכל צד לבל יראה החוצה ואחר שירד משם נזכר ושלח ט"ג להשטאציאן שהיו עתיד לעמוד שם ואחר י"ב שעות הבואוה משם בחזרה והיו מכורך וקשור סביב ופתחה בתה ומלחתה ורו"מ כתב דסימן הבהוב בזמנינו אינו סימן כי בזה"ז גם העכו"ם רגילים בהבהוב אך שהיו להאשה סימן כי בעת שכרכה האווזא נדחק רגל הארכובה מתוך הנייר ונקרע הבשר מחצי העצם ונקלף מחוזק הקשירה